ארכיון ל- אפריל, 2010
בשנתה ה-63 צריכה מדינת ישראל להכריז על השנה הבאה כשנה של מאבק בשוחד המאורגן. בניגוד לפשע המאורגן, שפגיעתו יכולה להשפיע על קומץ קטן של אזרחים חפים מפשע, השוחד המאורגן מסוכן הרבה יותר.
מדובר במעגלים שלמים של אנשים, שהגבול בין הון לשלטון לא קיים עבורם. בתקופות מסוימות בחייהם הם היו בצד של ההון, אח"כ עברו לשלטון, ובסוף ימיהם בשלטון חזרו להון. פרשת הולילנד המככבת כעת בתקשורת רחוקה מאוד מלהגיע לשיא שלה. דומה שכל הנעצרים והנחקרים עד כה מהווים רק "להקת חימום" או תפאורה לקראת הפרק הכי מרכזי בהצגה.
סביר להניח שחלק מהנחקרים הרבים יצליחו להוכיח את חפותם. שכן מעבר לעניין של עבירה על החוק. יש כאן דפוס התנהגות תרבותית פוליטי שנחשב בעיני רבים ככשר לחלוטין. כל מערכת היחסים בין פקידים בוועדות ערים מקומיות ומחוזיות לבין טייקוני נדלן היה ועדיין בעייתי. נקודות החיכוך רבות מדי, אין מספיק רגולציה ואין אכיפה ומכאן שאין הרתעה. בדיוק כמו שנהגים רבים לא חוששים לחצות רמזור באדום, כמו שלא אוכפים את החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים, כי אף אחד לא מפחד, כך גם אין רתיעה ואין מניעה מצד קבוצות מסוימות לצפצף על החוקים והנורמות ולקבל שוחד.
אחר כך מתפלאים על התעוזה של מה שאנו מכנים "הפשע המאורגן". מה לנו כי לנין נגדם, יש להם דוגמאות חיות מול העיניים. אם להירשזון, בנעיזרי, דרעי ואחרים מותר, למה לא להם? הסיכויים להיתפס קלושים ביותר. אפשר להניח שאילו אותו ":מקור" שהפך לעד מדינה בפרשת הולילנד לא היה מחליט לדבר, דיירי הולילנד וכל העצורים בפרשה היו ממשיכים בחייהם הרגילים. את הסוגיה הזו צריכים לברר גם אנשי יחא"ה, אחרי שיתפנו מהעבודה הקשה שהם עושים.
אני לא מתרגש מקלישאות של שופט מכובד ככול שיהיה שסיפק כותרות יפות לעיתונות באומרו כי מדובר בפרשת שחיתות הגדולה ביותר. את זה אומרים על כל פרשה וזה נכון, כי היא הפרשה הגדולה ביותר עד לחשיפת הפרשה הבאה.
בין לביו צריך להיזהר בכמות הבוץ שנזרקת כעת לכל עבר. לא כל הפקידים מושחתים לא כל הפוליטיקאים גנבים. החריגים מטילים כתם על כל המחנה. החלשים שמבין הפקידים שאין עליהם שום פיקוח לא מספיק חזקים לעמוד בפיתוי. ולכן מעבר לכל המשפטים והטענות שצריכות להתברר, החברה הישראלית, הממשלה,
חברי הכנסת ומערכת החינוך צריכים להתגייס ולהכריז על השנה הבאה כשנת הטיהור והמאבק בשוחד המאורגן. צריך להתחיל את זה מגן הילדים, בבתי הספר התיכוניים. צריך לטפל בזה גם בצה"ל שאיננו נקי מחוליים אלו. מוסדות אקדמיים שמכשירים עובדי רשויות צריכים לתת הרבה יותר דגש על נושא השקיפות, היושרה. ירון זליכה, החשב הכללי לשעבר נהג לצטט משפט חשוב: אור השמש מחטא הכל. כיום, בעידן המידע,האינטרנט, שאין שום דבר כמעט חסוי, קל יותר לאכוף רגולציה, לקבוע סדרי עבודה וגם לפקח עליהם. עיני הציבור הם הפקחים הטובים ביותר ובזה צריכים להשקיע. אין פתרון קסם, אין זבנג וגמרנו. האווירה צריכה להשתנות, הקודים החברתיים צריכים לשדר גם לאלו שחיים אי שם בצמרת, שהם לא יוכלו להסתתר מאחורי מגדלי השן שלהם לאורך שנים, וגם אם זה יקח זמן, הם ייתפסו. זה לא פרויקט ליום אחד אבל צריך להתחיל מנקודה מסויימת וכמה שיותר מהר יותר טוב. ערב יום העצמאות, צריכה מדינת ישראל להרים גם את דגל המאבק בשחיתות. לא די לקדש את המאבק על הבית היהודי בישראל, לא די להנציח את זכר אלו שנתנו את חייהם למעננו, צריך לדאוג שאלו שחיים בזכותם יחיו במדינה שכייף לחיות בה. חג עצמאות שמח
.
.
ו
תחום השליטה והבקרה המסורתי כולל רכיבים רבים שחיו עד כה בעולמות שונים זה מזה. אותם מתקני ה-NOC (ר"ת Network Operation Center, בעברית: חדר בקרת רשת) עושים שימוש בפתרונות שכוללים תוכנות רבות ממספר תחומים: פיננסי, תחזוקה מונעת, מוניטורינג, ניהול תקלות, ניהול תשתיות ועוד. כל אלו מוזנות לקונסולות מקצועיות במרכז הבקרה. ה-IT הוא חלק מהן, אבל במקרה זה הוא לא כל הסיפור.
ככל שתהליך האוטומציה של חדרי הבקרה התרחב, כך תפעול חדרי הבקרה נעשה מורכב יותר ודרש השקעות חדשות אל מל משאבים מוגבלים. כך נולד הצורך בפתרון מרוכז אחד ויעיל – מעין "גמד קטן" שיידע לנהל מערכות חשמל, מים, מיזוג אוויר ועוד שלל מערכות שאין סיכוי שידברו ביניהן. כך, החלו מרכזי הבקרה להיראות כמו מגדל בבל אחד גדול, שכולל הוצאות מיותרות רבות, יעילות שהולכת ויורדת ופגיעה באפקטיביות העבודה.
את הבעיה הזו זיהו לפני כארבע שנים מספר יזמים בראשותו של אשר אבישר, שהקימו את חברת AIO. הרקע שלהן הוא מעולם האלקטרוניקה במתח נמוך, הרדיו ועוד. מה שחיבר ביניהם הוא החזון לגבי הדור הבא של מערכות הבקרה, שיחברו בין תחומי השו"ב השונים. בתוך זמן קצר, רשמה AIO פטנט על פתרון ייחודי שפיתחה, שהופך את כל פעולת השליטה והבקרה לתהליך הרבה יותר פשוט. "מדובר בבקר מתוחכם, שיש בו כמובן גם רכיבי IT, המוצב באתר הראשי ומכיל את כל פריטי הציוד", מסביר אשר אבישר מ-AIO.
כך, למעשה, המערכת מחליפה שורה ארוכה של רכיבים מעולמות שונים שמאפיינים חדר בקרה בארגון גדול. כעת נעשית הפעולה ממסך אחד, על תצוגה גרפית אחת. "ניתן לבצע באמצעות הבקר שלנו מעקב על פרמטרים שמגיעים מהציוד. בתחזוקה מונעת, למשל, הבקר מוודא שתחזוקה בפועל נעשית לפי הגדרות יצרן הציוד".
אבישר מדגיש, כי עיקר התחזוקה של הבקרים החכמים שהחברה מפתחת, תחת אותו פטנט רשום, מיועדים לחדרי בקרה שמנהלים מתקנים רבים. "היום איש לא ישאל האם ארגון גדול זקוק לבקרת מבנה – כי זה ברור", הוא אומר, "אבל רק לארגונים מעטים יש מערכות בקרה ממוחשבות למבנים באתרים מרוחקים, וזה ההבדל בין המערכות שלנו למערכות אחרות שיש בשוק".
"המערכות שלנו יודעות גם לייעל את ה-IT", מוסיף אבישר. "במקום להיעזר בגופים מקצועיים שיתקינו פרוטוקולים חיצוניים, יכול מערך ה-IT של הארגון להטמיע בעצמו כל ציוד שנמצא ברשת מרחוק, עם דרישות בסיסיות בלבד מאיש סיסטם. מכיוון שיש בפתרון שלנו מנועים של SNMP manager, אנשי ה-IT יכולים ליישם יותר ויותר אלמנטים, כמו משדרים אופטיים שלכאורה לא נמצאים ב-'שטח השיפוט' של AIO".
שנה לאחר הקמתה, כבר מכרה AIO פתרונות בהיקף של 400 אלף דולרים, והצפי לשנים הקרובות הוא מכירות שיעברו את הארבעה מיליון דולרים. באופן טבעי, עיקר הפעילות של החברה היא בחו"ל, עם דגש חזק על אפריקה – שם המודעות לנושא הרבה יותר גדולה, בין היתר בחברות טלפוניה, אנרגיה ושירותים. "במדינות בהן אנו עובדים, ה-IT הוא כבר חלק בלתי נפרד מה-NOC, בעוד שבארץ המרכזים האלו מורכבים מיחידות עצמאיות של ביטחון, חשמל, רשת ועוד. כל אחד פועל בנפרד. המיתון האחרון הוביל את הארגונים לחפש פתרונות ייעול גם בתחום זה, מה שהוביל למספר פרויקטים ש-AIO ביצעה בישראל, לרבות בהוט (HOT) ובחברת Veolia".
בישראל מיוצגת חברת AIO על ידי סומת מערכות. לדברי מנכ"ל החברה, דוד לחנה, "מצאנו ב-AIO גורם שיכול להיות שותף עסקי. הפתרון שלהם מאפשר לשלוט על מערכות התפעול של חדר המחשב, לעומת תוכנות ובקרים נפרדים לכל צורך – הנדרשים אצל אחרים. דווקא המיתון האחרון דרבן חברות לבחון פתרונות כוללים לחדרי שליטה ובקרה".השורה התחתונה: המהפכה שעוברת על עולם חדרי הבקרה הגיעה גם אל השו"ב המסורתי של ה-IT, שכבר אינו עומד בפני עצמו – אלא מהווה חלק בלתי נפרד ממרכז הבקרה. זוהי תפיסה חדשה שנכנסת לפעילות בכל העולם, כאשר ישראל מובילה ברעיון החדשני, בעזרת צוות הפיתוח של AIO משפיים.
ישראל משקיעה מאמצים רבים בזירה הבינלאומית כדי להסביר את מדיניותה ולהתגונן מפני הגל העכור של שנאה ואנטישמיות ששוטף את העולם. משרד החוץ, בעזרת הסגל הדיפלומטי שלו, הפרוש ביותר מ-100 מדינות בעולם, הוא חוד החנית בזירה זו של הסברה.
בעבר הכלים שעמדו לרשות הדיפלומטים היו מוגבלים וברורים – מכתבים רשמיים, פגישות אישיות עם נציגי מדינות, והופעות ופרסומים באמצעי התקשורת המודפסים והאלקטרוניים ברחבי העולם. קצב העבודה היה סביר בדרך כלל, דברים דחופים נשלחו בעזרת מברקים, והשאר – בדברי דואר דיפלומטיים. כיום, בעידן הפייסבוק (Facebook), הטוויטר (Twitter) והגוגל (Google), פרק הזמן שנדרש כדי להגיב, נמדד בשעות, אם לא בדקות. טוקבק אחד באתר נקרא, בלוג נחשב שמופץ ויראלית ברשת על ידי אוהדים, שמכיל מסר לא חיובי על ישראל, יכול להצית בתוך שעות אש לוהטת בכל הרשת. המאבק הדיפלומטי לובש אם כן צורה חדשה, ונדרש להילחם בזירות חדשות, שלא היו מוכרות עד כה.
בנושא זה עסק מפגש מקצועי שנערך באוניברסיטת תל אביב, שנשא את הכותרת "דיפלומטיה ציבורית 2.0 בעידן הרשתות החברתיות". המפגש נערך במסגרת הפעילות של מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט, הפועל במסגרת האוניברסיטה. השתתפו בו שני נציגים של משרד החוץ: ירון גמבורג – סגן מנהל מחלקת ההדרכה, ואילן שטולמן – סגן מנהל מחלקת ההסברה במשרד החוץ.
שטולמן הסביר כיצד המשרד מיישם את תפיסת הדיפלומטיה 2.0, שהיא הגרסה המודרנית לדיפלומטיה הקונבנציונלית, המשתמשת בטכנולוגיה ובאמצעי המדיה החדשים. בשל התפתחות הרשת, סיפר שטולמן, שהביאה לכך שכרבע מאוכלוסיית העולם מחובר, משרד החוץ מסתייע ברשת ככלי להתחבר ולהגיע לאוכלוסיות שבעבר לא היה שום סיכוי בעולם להתקשר או לנסות להשפיע עליהן. כך, סיפר, מתוך 1.4 מיליארד אנשים המחוברים כיום לרשת – על פי סקרים של גופים הקשורים לאו"ם – 780 מיליון מהם מצויים במדינות אפריקה, ו-338 מיליון מהם בסין.
לדבריו, את המהפכה הגדולה ברשת עשתה כמובן גוגל. דווקא התכונה שאנשים פחות אוהבים בחברה הזו, היכולת שלה לדעת הכל על כולם, היא המסייעת לישראל כמדינה. דווקא לנו יש אינטרס שיידעו עלינו הרבה דברים, ורצוי שטובים. "גוגל טרפה את כל הקלפים", אמר שטולמן, "אנו מנצלים את מנוע החיפוש לדעת בזמן אמת מהם הנושאים החמים ברשת הקשורים לישראל, במה הגולשים מתמקדים – ולנסות להגיב מיד". הוא דימה את גוגל לשומר החומות, המתריע מפני כל מתקפת הסברה אנטי ישראלית שהולכת וקרבה, "ואנו מגיבים בהתאם".
המספר העצום של הגולשים, שבפוטנציה יכול להיות חשוף להסברה הישראלית, מהווה גם אתגר לא פשוט: איפה להשקיע את המשאבים ובמי להתמקד. "אם אתה רוצה להשקיע בשינוי תפיסת דעת קהל", אמר שטולמן, "אתה חייב לספק מסרים ממוקדים, בעלי תוכן רלבנטי לאותם גולשים. עליך לדבר בשפה שלהם, ולהשתמש במושגים שהם מבינים. לדברי שטולמן, "השפה ברשת שונה לגמרי מהשפה הדיפלומטית שכולנו מכירים. זה לא פשוט להתרגל לכך, אבל עושים זאת כי אין ברירה".
בצד התפעולי, בעבודה השוטפת של משרד החוץ, הרשת משמשת ככלי להפצת מידע ולהפעלת אוהדים במהירות רבה. בעולם יש קבוצות שונות של אוהדים, המפעילים בהתנדבות הסברה ברשת. לפי שטולמן, מספרם מגיע כעת ל-90 אלף, כאשר בכל רגע נתון 7,000 מהם פעילים ברשת, משדרים מסרים חיוביים על ישראל, או מגיבים על התקפות נגדה.
מבצע "עופרת יצוקה" היה מבחן הדרך הראשון לאפקטיביות של ההסברה הישראלית בחו"ל המבוססת על דיפלומטיה 2.0 הוובית. "במסגרת סרטוני הסברה בספרד, שחלקם היו בעלי רקע הומוריסטי שמדבר לקהל רחב", סיפר שטולמן, "הראינו גם סרטוני תעמולה הקשורים למבצע. באתרים שבהם הם שודרו, נרשמו 8.5 מיליון כניסות של גולשים, והשינוי ביחס של התקשורת הספרדית הורגש אחרי המבצע".
ואם מדברים על ווב 2.0, איך אפשר בלי הפייסבוק. מסתבר שהדיפלומטיה הישראלית משחקת גם במרחב הציבורי הוירטואלי הענק הזה. גמבורג, סגן מנהל מחלקת ההדרכה במשרד החוץ, סיפר שמחלקתו משקיעה מאמצים רבים לשכנע את הנציגויות בעולם להיעזר בפייסבוק או ברשתות חברתיות אחרות, כדי לקדם מטרות הסברה ישראליות, ובעיקר כדי להיות עם היד על הדופק. גמבורג גילה למשתתפים, כי בניגוד למה שנהוג לחשוב, ישראל אינה החלוצה בתחום, ואף לא הנועזת ביותר. את המהפכה הזו מוביל דווקא הצבא האמריקני, ובעמוד הפיייסבוק שלו יש לא פחות מ-48 אלף חברים, ושום סוד צבאי לא דולף משם. משרד החוץ הבריטי הגדיל לעשות אף הוא ומחייב את עובדי המשרד להיחשף לטוויטר.
ומה אצלנו? "מדובר בתהליך", הדגיש גמבורג, "אני לא מאמין בכפייה. כרגע יש כ-40 קונסוליות ברחבי העולם שיש להם דפי פייסבוק פעילים, והם מנהלים שם פעילות של העברת מסרים, משלבים טוויטר, בלוגים ועוד. תהליך ההטמעה כולל גם הדרכה, חשיפה לעולם החדש ולכלים ולערוצים הללו".
שורה התחתונה ניתן לסכם ולומר שמשרד החוץ הישראלי, והשר אביגדור ליברמן, מבינים כי ווב 2.0 הוא זירה חדשה שעלינו להתמודד בה, אם נרצה או לא. בניגוד למה שניתן לחשוב, הבעיה אינה רק תקציבים, אלא הכשרת אנשים, והנעת התהליכים בכל מעגלי העבודה של המשרד ובנציגויות בעולם. אי אפשר היה שלא להתרשם מהדבקות במטרה שגילו שטולמן וגמבורג שהופיעו בכנס, ומהאמונה שלהם שבסופו של דבר, כל מי שעובד בשירות החוץ הישראלי יהיה חייב להיכנס לעולם של דיפלומטיה 2.0.
גרסת pdf
בראיון לאנשים ומחשבים http://www.thepeople.co.il/_DailyMaily/ItemClean.asp?hParam=&CategoryID=72 אומר אריה רימיני, מנכ"ל חברת המחשבים טלדור,כי בכל הקשור למכרז בתי התוכנה אין לו טענות לממשלה. הוא מסכים עם ההערכה, כי התחרות בין הספקים הייתה מי יציע הנחות גדולות יותר. רימיני אומר בין היתר, כי "יש חברות שנתנו הצעות מחיר על פי תורת המשחקים ולא על פי תורת העסקים". תורת המשחקים, למי שלא בקיא, היא תיאוריה מתמטית כלכלית שמופעלת על ידי מקבלי החלטות והיא כוללת בתוכה כללים וכלים לניתוח מצבים שבהם יש קונפליקטים בין בעלי רצונות שונים.
מקבלי ההחלטות עושים מעין "משחק מלחמה" שבו מובאים תסריטים שונים, העוסקים בכיצד היריב יתנהג ומה יהיו על דרכי פעולה שלו ובהתאם לכך כיצד הם יגיבו. יש בתורה זו גרעין לא קטן של הימור, אם כי לא במובן של הגרלת פיס או מכונת הימורים בלאס וגאס, אבל הוא מניח מספר הנחות יסוד, שיש סיכוי סביר שיתקיימו בצד השני, אבל לא בוודאות.
אז מה קרה כאן? הספקים הרי לא תיאמו מחירים ביניהם, הממשלה פרסמה את דרישותיה לקיצוץ תעריפים על סמך ממוצע של חמש ההצעות הזולות ביותר, ועושה רושם שהיא אפילו לא ציפתה לרמת מחירים כזו. החברות, אם בכלל נעזרו בכלי הזה של תורת המשחקים, הלכו צעד אחד רחוק מדי. הפרשנות הלא מוסמכת שאומרת שיש ספקים שהחליטו "ללמד לקח" את הממשלה והניחו על שלחנה הצעות בלתי הגיוניות לכאורה, נכנסו למשחק מסוכן שמנוגד לחלוטין לתורת העסקים.
אבל גם הממשלה לא שיחקה נכון את המשחק: המכרז פורסם בשיא המיתון ולגופים מסויימים הדרישה לקיצוץ במחירים נראתה סבירה, כי זו היתה האווירה בארץ. אלא שבינתיים לשמחת כולנו המיתון הסתיים, הביקוש לעובדים מתחיל לעלות שוב. הממשלה אינה פועלת בחלל ריק. תנאי העבודה והתעריפים שהיא מציעה לא יכולים לעולם להדביק את הסקטור הפרטי. אם מוסיפים על כך תעריפים נמוכים יותר, אי אפשר שלא לקחת בחשבון את האפשרות ההגיונית שבעלי תפקידים ותיקים ומקצועיים בממשלה ימצאו חלופות אחרות בסקטור הפרטי. הזרמת דם חדש היא מגמה מבורכת ומתבקשת אבל האם מישהו לקח בחשבון שגם אותו "דם חדש" יהיה חשוף לתעריפים טובים יותר בסקטור הפרטי?
המציאות כיום היא שבסוף תהליך ארוך של מכרז בעייתי, התקבל מעין תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רוצה לגעת בו. הספקים בונים על כך שהממשלה תיאלץ לחזור בה והממשלה רוצה להימנע ממצבים של שינוי במכרז או בתעריפים – אם על ידי שינוי יזום ואם באמצעות מכרז חדש רחמנא ליצלן.
גם החברות הנחשבות ל"קטנות" ו"רזות", שלכאורה הן המנצחות במכרז זה, לצד חברות גדולות כגון מטריקס, לא תוכלנה לשרוד לאורך זמן עם רמת תעריפים כזו, שלכל הדעות פשוט אינה ריאלית
אלא שכאן צודק רימיני. את חשבון הנפש צריכים הספקים לעשות בינם לבין עצמם. דרושה מסגרת מיידית שבה הם יוכלו להידבר עם הממשלה, לא דרך בתי משפט אלא דרך שיחות, מפגשים והידברות ישירה. הדו שיח הזה חייב להתחיל ומייד, שכן מאחורי כל החברות ששיחקו באש במכרז הזה, והעמידו את הממשלה בפני אתגר לכאורה, יש אלפי עובדים שמפרנסים משפחות רבות. חלק מהחברות הן ציבוריות, והמציאות של תחרות כל כך פרועה בענף חייבת להיות נדונה גם בפורומים הפנימיים של בעלי המניות והחברות. אנחנו מדינה קטנה בסופו של דבר, התחרות ממילא קשה, הממשלה היא סקטור חשוב ביותר, ומאבקי כוח ומשחקי רולטה לא יובילו לשום מקום. אם יש מנהיגות בקריית הממשלה, מצופה ממנה שתזמן אליה מייד את כל הספקים במכרז הזה ותנסה למצוא פתרון חוקי, הגיוני, דווקא לפני פרסום התוצאות הסופיות, שתקבענה עובדות בלתי הפיכות.
אבי בליזובסקי, מערכת ThePeople ,DailyMaily
המועצה לשידורי כבלים ולוויין הודיעה שלשום (א') לחברות הוט (HOT) ו-יס (yes), כי כל אחת מהן תשלם קנס בגובה של 90 אלף שקלים, לאחר שפגעו בזכויות של צרכנים. על פי המועצה, בשנתיים האחרונות הגיעו למשרדיה תלונות רבות על לקוחות שהמשיכו להיות מחויבים בדמי מנוי גם לאחר שהודיעו לחברות הללו שהם מעוניינים להתנתק משירותי הטלוויזיה שלהן. חלק מהקנס ניתן לחברות משום שאיחרו בהשבת הכסף ללקוחות על התקופה שבה לא נותקו למרות בקשתם.
תנאי הרישיון של הוט ויס קובעים, כי עליהן לנתק את הצרכנים המבקשים לעשות כן בתוך שלושה ימים מיום קבלת הודעה בכתב מהם על רצון להתנתק. לעומת זאת, לקוחות רבים הצליחו לקבל את כספם בחזרה רק לאחר התערבות מנהלת תחום ההגנה על הצרכן במועצה, מירב שטרוסברג-אלקבץ.
ניצן חן, יושב ראש המועצה, אמר, כי זו "מבקשת לשים את הצרכן בראש סדר העדיפויות, והיא מתייחסת ברצינות רבה לתלונות הצרכנים המתקבלות במשרדיה. הצעדים שננקטו כעת על ידי המועצה הינם שלב נוסף בשורה של צעדים שנוקטת המועצה בתחום ההגנה על זכויות הצרכן. אני מקווה שחברות הכבלים והלווין יעמדו במחויבויות המוטלות עליהן בכל הקשור לזכויות הצרכנים, וישפרו את השירות הניתן גם לאותם הלקוחות המבקשים להתנתק משירותיהן".
יצוין, כי בשבוע שעבר הוגשה תובענה ייצוגית נגד הוט בטענה, כי היא לא מאפשרת ללקוחותיה להתנתק משירותי הטלוויזיה הרב-ערוצית שאותם היא מספקת. על פי כתב התביעה, חברת הכבלים מתעלמת מהודעות הביטול וההתנתקות, ממשיכה בחיוב הלקוחות ואינה משיבה את חיובי היתר. הוט מצידה הגישה תביעה נגד חן, מפני שהודיע באמצעי התקשורת, לאחר הסרת ערוץ הולמרק (HallMark), כי לקוחות שלה ושל יס יכולים לנטוש את החברות מבלי לשלם קנס, עקב הרעת תנאים.
חן אמור להודיע בימים הקרובים על שינוי התנאים של חוזי חברות הכבלים והלווין, כך שכמו בתחום הסלולר, תקופת ההתחייבות לשירותי הטלוויזיה שלהן תעמוד על שנה וחצי, לכל היותר.
מהוט נמסר בתגובה, כי "אנחנו פועלים בהתאם להוראות החוק". ביס העדיפו שלא להגיב.