ארכיון ל- 30 באפר', 2010
הממשלה מובילה בימים אלו קמפיין רחב היקף בכל המדיות, כולל על שלטי האוטובוסים, תחת הכותרת "אל תפגעו בפרנסה שלי". המודעות מבוססות על תמונות של דמויות ישראליות טיפוסיות, שאמורות לעבוד על הרגש שלנו. סטודנטית מסכנה שצריכה לממן את לימודיה אבל לא יכולה לעבוד בשטיפת רצפות כי איזה הודי עב בשר תפס את מקומה,אב לארבעה ילדים, עם עיניים כבויות שבתשדיר בטלוויזיה מספר שהיו לו חיים טובים, מסיבה כלשהי הפסיק לעבוד (לא בגלל עובד זר) ועכשיו הוא מחפש עבודה ולא מוצא, כי פיליפני/סיני/ הודי/ פלשתיני/ תופס את מקומו. המעסיק מעדיף את העובד הזר, כנראה בגלל שהוא מוכן לעבוד בשכר נמוך יחסית.
העדפת כחול לבן הייתה תמיד ערך עליון וחשוב.היא בדרך כלל מתקשרת להרגלי קניה של הצרכן הישראלי שלפעמים מעדיף תוצרת חוץ על פני מוצרים ישראלים.הח"מ ניהל בשנה שעברה קמפיין, מעל דפי עיתונו, אנשים ומחשבים, שקרא למנהלים בשוק הארגוני בישראל להעדיף מוצרי תוכנה כחול לבן, כדי לסייע לבתי התוכנה שנפגעו מהמשבר הכלכלי.
אבל כאשר מדברים על תעסוקה, על עובדים, הצגת העובדים הזרים כאילו הם אחראים לכל הצרות של המובטלים הישראלים, היא מקוממת, מעוותת ומעוררת מחשבות לא נעימות על ההיסטוריה של העם היהודי. גזענות היא אחד היסודות שבזכות ההוקעה שלה חזרנו למולדת שלנו אחרי 2000 שנות גלות, שם סבלנו משנאת חינם.
כולנו יודעים היכן עובדים אותם "עובדים זרים" לא חוקיים. תמצא אותם בשדות הקטיף של הערבה, בחצר האחורית של מסעדות, בתי קפה, בביצוע עבודות פיסיות קשות, במדמנות זבל ובמקומות הכי נמוכים שאפשר רק לחשוב עליהם. לא הייתם רוצים להיות במקומם בשום תנאי.
אותם מעסיקים שמעסיקים את אותם עובדים זרים, נאלצו לעשות זאת כי יש שורה של עבודות שאף ישראלי לא יהיה מוכן לעשות אותם, גם אם המעסיק הישראלי ישלם לו פי 2 מאשר לעובד הזר. יש ענפים שלמים במשק הישראלי שמבוססים על עבודה זרה. עד לשנות האינתיפאדה הראשונות, זה היה עובדים מהשטחים.הפיגועים, החרפת המצב הביטחוני גרמו לצמצום משמעותי של אותם עובדים כי מעסיקים חשש לשכור אותם. ואז החל זרם בלתי פוסק של יבוא עובדים זרים לישראל. במקור הוא נועד לאותם ענפים שבהם "מותר" להעסיק עובד זה, סיעודי, חקלאות, בנייה ועוד. אז מה קרה פתאום? האם הציונות, שנושאת את ערך העבודה העברית, חזרה לבעבע בדמם של אותם מובטלים מסכנים?
צריך לשים את העובדות על השולחן. בישראל יש בעיית אכיפה על מעסיקים של עובדים זרים לא חוקיים. השלטונות כבר ניסו את כל השיטות היצירתיות, ונכשלו כישלון חרוץ בגלל ביקורת ציבורית. על הפרק עומד עתידם של ילדי הזרים שכל אשמתם שנולדו להורים שהגיעו לארץ כחוקיים ובגלל פטירת בעל הבית שלהם או נסיבות אחרות, הפכו פתאום לבלתי חוקים. זכותם להתפרנס בדיוק כמו כל אחד אחר, ואין שום סיבה שזה יהיה על חשבון שום ישראלי. זו הצגת שווא של מוח מעוות שמנסה לגרוף רווחים על חשבון שנאת חינם לזרים. יש בארץ הזו שורה ארוכה של עבודות, מישרות ותפקידים שבהם לעולם לא תמצא בהם עובד זר, אבל עדיין קשה לגייס אנשים כי הם לא נחשבים ל"סקסים".
גם המדינה משחקת כאן משחק כפול ומכוער. מצד אחד היא רוצה לצמצם את מספר העובדים, אבל מצד שני מעלימה עין מדלת מסתובבת של שורה ארוכה של עובדים ועובדות זרים שנכנסים לארץ, ואף אחד לא עושה משהו באמת.
אז עובדים כחול לבן, כן בהחלט. עבודה עברית,- למה לא, אם יש כאלו שירצו לעשות זאת הם ימצאו. מעסיקים שעברו על החוק- הענישו אותם.אבל השאירו את העובדים הזרים הלא חוקיים האלו לנפשם. רובם עובדים בתנאים מחפירים, דרכונם נלקח על ידי המעסיק שמנצל כל מה שהוא יכול כדי להחזיק אותם אצלו, כי הוא יודע שאם מחר הם ייעלמו, אף עובד עברי לא יחליף אותם.
ועוד משהו: ברחבי העולם עובדים עשרות אלפי ישראלים במדינות שונות ללא אישור. שערו לעצמכם שממשלת בריטניה הייתה יוצאת מחר בקמפיין שאומר שמי שמעסיק ישראלים גוזל את פרנסתה של אלמנה בריטית עם חמישה ילדים שאין מה לאכול? האם היינו עוברים על זה בשקט?
עבודה עברית? הצחקתם אותי..
השבוע האחרון היה שבוע של הדחות. ארבעה מנכ"לים בחברות היי טק שונות עפו הביתה, או בלשון מכובסת יותר "סיימו את תפקידם בחברה" כלשון ההודעות המנומסות שיצאו מטעם הבוסים שלהם. רק שכחו לציין שהם סיימו את עבודתם מוקדם מהצפוי.
ללא ספק זה היה שבוע די נדיכ בהיקף ההדחות. ביום א' התבשרנו על פרישתו של אורי ארד, מנכ"ל מלם מערכות מקבוצת מלם-תים. ביום ג' הודיעו המנכ"לים המשותפים של גלאסהאוס ישראל, דורון רוזנבלום ומיכאל בורשטיין, על סיום תפקידם בחברה. כאילו שבכך לא היה די, ביום ד', ממש שלשום, נודע על השעתו של צפריר חקלאי, מנכ"ל מק'אפי ישראל. כל אחד מהמפוטרים הוא סיפור בפני עצמו
קבוצת מלם-תים, המנוהלת על ידי בעל השליטה ומנהל העסקים הראשי, שלמה איזנברג, החליפה מספר מנכ"לים בשנים האחרונות. במקביל, היא סובלת מפרישה סדרתית כמעט של בכירים. המדובר במנהלים מוערכים כמו אלי אחי מרדכי, רונן בנבניסטי וכמובן שי בסון, שעומד להתמנות לתפקיד מנמ"ר חברת הביטוח מגדל.
חלק מאותם בכירים, יצוין, נשמעו בשיחות סגורות כשהם מנמקים את פרישתם במערכת היחסים עם המנכ"ל, אורי ערד. לאו דווקא ברמה האישית, אגב, אלא יותר בזו המקצועית. מי שמכיר את מלם, יודע היטב, כי שום דבר לא זז שם ללא ידיעתו של איזנברג. מכאן, שידו היתה בעניין.
מצד שני, אי אפשר לגמד את חלקו של אורי ערד בתוצאות שהציגה החברה ב-2009: מלם עברה מהפסד לרווח נקי של 39.2 מיליון שקלים ורשמה גידול של 8% בהכנסות. מספר נוסף שמצביע על היותו של ערד מנכ"ל מוערך, היא עלות שכרו – כ-1.5 מיליון שקלים בשנה.
אז מה גרם לפרישתו של ערד? אחת ההערכות גורסת, כי הוא פשוט המנהל הראשון שמשלם את מחיר ההפסד הצורב של החברה במכרז כוח האדם של הממשלה. כזכור, מלם היתה היחידה מבין חברות ה-IT הגדולות שלא זכתה באף אחד מהאשכולות במכרז.
הסיפור של שלושת המודחים האחרים – רוזנבלום, בורשטיין וחקלאי, הוא שונה בתכלית. מיכאל בורשטיין הוא יזם, שגם מתחריו יסכימו שיש לו יד ורגל ביסוד ענף האחסון בישראל. במשך שנים הוא שיווק דיסקים ופתרונות אחסון שונים. לימים הקים את MBI וצירף אליה את דורון רוזנבלום, שהפך להיות מנהל משותף בחברה, למעשה לקח את המושכות לידיו ואפשר לבורשטיין לעסוק בפיתוח וביוזמות עסקיות.
בפברואר 2007 עשה בורשטיין אקזיט נאה, כאשר מכר את החברה לגלאסהאוס, שהוקמה בשנת 2001 על ידי מארק שירמן, שעומד בראשה עד היום. שירמן, אגב, הוא זה שנחת בישראל בתחילת השבוע ובפגישה עם רוזנבלום ובורשטיין סוכם על פרישתם מהנהלת החברה. גם בהודעה הרשמית לעיתונות של החברה לא פורטו הסיבות להחלטה. הרי השניים נחשבים מאוד בענף ובעלי ניסיון רב. הם אחראים לניהול חברה שגם אחרי המיזוג ממוצבת גבוה בשוק שירותי ה-IT בישראל, וידועה ברמה הגבוהה של אנשיה.
אלא שיתכן והסיפור של השניים הוא עוד דוגמה לעד כמה גם מיזוגים מוצלחים לכאורה יכולים להיות עצובים. גלאסהאוס הרי הביאה איתה, מטבע הדברים, תרבות ניהולית שונה מזו שהיתה נהוגה ב-MBI. המפגש של התרבויות האלו מעולם לא היה שקט וחלק. בחלק מהחברות הוא מסתיים בהצלחה בעקבות כך שהמנכ"לים שורדים את כל התקופה, ובחברות אחרות זה נגרם בהיפרדות כידידים. ההנהלות הזרות – אירופאיות או אמריקניות – מעריכות מאוד את החדשנות הישראלית, את ההעזה ו-"הראש הגדול", אבל לא מוכנות לסבול סטיות מהנהלים הנוקשים שהציבו. כך, כל התנגשות בין השניים, מחייבת לשיטתן של החברות הזרות להסתיים בכך שהצד השני ישנה את הרגליו.
בחיים זה כמובן לא קורה, וכנראה זה מה שהוביל למאורעות בגלאסהאוס. אין זה מלמד על המשך הפעילות של החברה. אין ספק שיש כאן תחושת החמצה, אבל מי שמכיר את המנהלים הפורשים יודע שעוד נשמע מהם.
מק'אפי היא דוגמה עצובה. המנכ"ל חקלאי יאלץ לסיים את תפקידו לאחר שהנהלת החברה ערכה כאן ביקורת שגרתית. לכאורה, זה לא צריך להפתיע, כי זה דפוס פעילות קבוע בחברות בינלאומיות וכבר היו דברים מעולם, אבל ההפתעה פה נובעת מכך שהמנכ"ל הקודם, יניב אלפי, סיים גם הוא את תפקידו מוקדם מהמתוכנן, בגלל אותה סיבה בדיוק. במקרה של אלפי לא הוגשה שום תביעה והוא לא נחשד בכלום. היעלה על הדעת שמישהו – בצד הישראלי או מעבר לים – לא למד דבר ולא הפיק לקחים? ימים יגידו, ואנו כמובן מאחלים לחקלאי שייצא נקי מכל הסיפור.
שורה תחתונה: מי שמחפש מישרות בכירות להלן הרשימה: דרושים מנכ"לים בחברות מלם-תים, בגלסהאוס וגם במקאפי ישראל.