השבוע שחלף מסתמן כשבוע של פרשיות. מהדורות החדשות הפכו למהדורות החשדות. החל מפרשת הולילנד, שכנראה אנו רק בקצה קצה הקרחון שלה וספק אם בכלל נוכל להגיע בסיבוב הזה לאמת כולה, פרשיית הזובור שעשה אהוד ברק לגבי אשכנזי (כבר ראינו שפרידות, זה לא הצד החזק שלו) וכלה בפרשייה העסיסית שעשתה את הלילה לכל עורכי החדשות: פרשת ענת קם. ייאמר מייד: אם הילדה הזו, עשתה את מה שעשתה ועברה על החוק, עליה להיענש על כך אין שום ויכוח ויהיה העונש אשר יהיה. השאלה היא עניין של פרופורציה.
מכאן והלאה הדיון צריך להתקיים בשני מישורים: המישור התקשורתי, בגלל העובדה שאת המסמכים שהיא גנבה, לכאורה, נמסרו לעיתונאי, ובהבט הביטחוני- שהוא המעניין יותר: תוכן המסמכים, שסיייעו לעיתון הארץ לחשוף פרשיה לא פחות חמורה : כיצד קצינים בכירים בצה"ל מצפצפים על בג"צ בכל מה שקשור לחיסול מבוקשים בשטחים . בהיבט התקשורתי אין ספק שנגרם כאן נזק חמור לתדמיתה של התקשורת ולמקצוע העיתונות בכלל, והפעם זה ממש לא מגיע לנו. מדובר בסיטואציה שכמותה קורות כל יום ובכל שעה ולא רק במגזר הביטחוני. זכות הציבור לדעת אינה זכות שהיא נתונה לבחירה על ידי הציבור, שכן הציבור יודע את מה שהוא קורא ושומע, הוא לא יודע את מה שמסתירים ממנו. והדברים שהמנגנונים השונים, ממשלה, צבא, משרדי ממשלה וכדומה, הם מגוונים. הציבור לא יכול לדעת כמה דברים שהוא קורא עליהם בעיתון, ומסייעים לו ומעניקים לו אינפורמציה חשובה, מקורם במסמכים "לא רשמיים". אילו כלי התקשורת היו מסתמכים רק על מידע של דוברים, כלי התקשורת בישראל היו נראים כמו פרדבה או יומון העם בסין העממית.
אילו השב"כ היה מסתפק בבקשת מעצר לענת קים, מעצר בית או פיסי, ולא היה שולח את העומד בראשו, יובל דיסקין, כדי לדרוש בהיסטריה את צו איסור הפרסום, ספק רק אם היום ואתמול כלי התקשורת היו עוסקים בכך בהרחבה. הכתבה פורסמה לפני חצי שנה, היא עברה את כל האישורים של הצנזורה, כולל המסמכים שצולמו במכתב, ענת קם אינה הראשונה ואינה אחרונה שנעצרת בהוראת השב"כ, כלי התקשורת היו עוסקים בכך באותו יום ובכך היתה מסתיימת הפרשה. אבל החלטתו של ראש השב"כ לנצל את סמכותו ולדרוש צו איסור פרסום, סיבכה את כל הפרשה, הוציאה אותה מכל פרופורציה, גרמה לבלבול בציבור, שקיבל מסרים מעוותים על הפרשה, על עיתון הארץ ועל הבחורה עצמה. אין ספק שכאשר יירגעו הרוחות,הממונים על הסברה ותקשורת בשב"כ יצטרכו להסביר לו ולפיקודיו, פרק בתולדות התקשורת החדשה, עידן המידע, חוסר היכולת כמעט למנוע כל מידע, המסווג ביותר, גם אם יוציא אלף צוו איסור פרסום.
ההסברים שנתן אתמול יובל דיסקין, לאחר שהפרשה שוחררה מצו איסור פרסום, לא היו משכנעים.אין לאיש ספק כי מניעיו היו אמיתיים והוא אכן ניסה לא לפגוע בחופש העיתונות. אבל מבחן התוצאה הוא בדיוק הפוך. חופש העיתונות נפגע, מעמד העיתונות ספג מכה קשה ואפשר היה למנוע זאת.
לפן התקשורת יש פן נוסף: עיתון הארץ, והעיתונאי אורי בלאו, ששוהה בלונדון, וטרם ידוע מתי יחזור לישראל. מבלי שאנו יודעים את כל הפרטים, על פניו נראה שעיתון הארץ היה יכול לתרום להרגעת הרוחות אילו עמוס שוקן היה מורה לאורי בלאו לחזור מייד הביתה, להתייצב לחקירה ולסגור את הפרשה. אסור לשכוח שבמקור לשב"כ לא היו טענות נגד בלאו, כי כפי שציינו, הכתבה אושרה על ידי הצנזורה, והויכוח כרגע על מסמכים שהגיעו לידיו ולטענת השב"כ אסור שישארו בידיו. בלאו, בלאו לא ייחקר על הפרסום ועל פי הפסיקה לא חייב להסגיר את מקורותיו, אבל הוא חייב לציית לחוקים ולנציגי החוק במדינת ישראל. חופש העיתונות אינו מותיר את העיתונאי מעל לחוק, וזו נקודה שהיא מאוד מאוד בסיסית עבור כל מי ששולח את ידו במקצוע התקשורת. העבודה מאפשרת לך נגישות וחשיפה למידע ולמצבים שאנשים רגילים לא נחשפים להם, אתה נגיש למוקדי מידע וכוח חשובים. אם אתה לא יודע את הגבול הדק העובר בין חובתך העיתונאית שמובילה אותך לבצע פעולות שונות, לבין חובתך האזרחית כשומר חוק, אתה כנראה במקצוע הלא נכון.
בכלל תוך כדי הסיפור הזה התגלעו פה יריבויות מקצועיות בין הצנזורה למערכות הביטחון,השב"כ ומערכות אחרות. ביום חשיפת הפרשה עשו אנשי הצנזורה את מה שהם כמעט ולא עושים שנים: הופעה בכלי התקשורת, טלפונים לעיתונאים כדי להסביר חזור והסבר שבמקרה הזה הם, הצנזורה אינם הילד הרע. וזה נכון.
עכשיו, אחרי שהפצצה כבר שוחררה, המהומה בעיצומה, מחכים כולם למהלך הבא בהצגה המיותרת הוא והעצוב מכל שאף אחד לא יודע מה תהיה המערכה הזו. האם הפרקליטות תגיש כתב תביעה נגד קם? יש לה בכלל ראיות? מה היא תעשה עם בלאו לא ירצה לחזור לארץ? הוא אזרח חופשי, לא ברח מהארץ, אין נגדו שום צו מעצר והוא לא מואשם בשום דבר כפי שנאמר בתחילת המאמר הזה, כל עיתונאי היה עושה את אותו דבר שעשה בלאו. חוקר, בודק, מפרסם רק לאחר אישור הצנזורה. האם מדינת ישראל תוציא צו הסגרה נגד עיתונאי? רק זה מה שחסר לנו בימים אלו.
אז מה היה לנו פה? ילדה בת 21 שפעלה בחוסר שיקול דעת, ועכשיו מואשמת בריגול, פרקליטות שנסחפה קצת בחומרת הההאשמות נגד ענת קים ויש לקוות שמישהו שם יתעשת ויחזיר את הסיפור שלה לפרופורציה, כי זה בדיוק מה שקרה כאן, איבדנו את העשתונות.