יהודה קונפורטס – בלוג

ארכיון ל- אפריל, 2010

 הממשלה מובילה בימים אלו קמפיין רחב היקף בכל המדיות, כולל על שלטי האוטובוסים, תחת הכותרת "אל תפגעו בפרנסה שלי". המודעות מבוססות על תמונות של דמויות ישראליות טיפוסיות, שאמורות לעבוד על הרגש שלנו. סטודנטית מסכנה שצריכה לממן את לימודיה אבל לא יכולה לעבוד בשטיפת רצפות כי איזה  הודי עב בשר תפס את מקומה,אב לארבעה ילדים, עם עיניים כבויות שבתשדיר בטלוויזיה מספר שהיו לו חיים טובים, מסיבה כלשהי הפסיק לעבוד (לא בגלל עובד זר) ועכשיו הוא מחפש  עבודה ולא מוצא, כי פיליפני/סיני/ הודי/ פלשתיני/ תופס את מקומו. המעסיק מעדיף את העובד הזר, כנראה בגלל שהוא מוכן לעבוד בשכר  נמוך יחסית.

העדפת כחול לבן הייתה תמיד ערך עליון וחשוב.היא בדרך כלל מתקשרת להרגלי קניה של  הצרכן הישראלי שלפעמים מעדיף תוצרת חוץ על פני מוצרים ישראלים.הח"מ ניהל בשנה שעברה קמפיין, מעל דפי עיתונו, אנשים ומחשבים, שקרא למנהלים בשוק הארגוני בישראל להעדיף מוצרי תוכנה כחול לבן, כדי לסייע לבתי התוכנה שנפגעו מהמשבר הכלכלי.

אבל כאשר מדברים על תעסוקה, על עובדים, הצגת העובדים הזרים כאילו הם אחראים לכל הצרות של המובטלים הישראלים, היא מקוממת, מעוותת ומעוררת מחשבות לא נעימות  על  ההיסטוריה של העם היהודי. גזענות היא אחד היסודות שבזכות ההוקעה שלה  חזרנו למולדת שלנו אחרי 2000 שנות גלות, שם סבלנו משנאת חינם.

כולנו יודעים היכן עובדים אותם "עובדים זרים" לא חוקיים. תמצא אותם בשדות הקטיף של הערבה, בחצר האחורית של מסעדות, בתי קפה, בביצוע עבודות פיסיות קשות, במדמנות זבל ובמקומות הכי נמוכים שאפשר רק לחשוב  עליהם. לא הייתם רוצים להיות במקומם בשום תנאי.

 אותם מעסיקים שמעסיקים את  אותם עובדים זרים, נאלצו לעשות זאת כי יש שורה של עבודות שאף ישראלי לא יהיה מוכן לעשות אותם, גם אם המעסיק הישראלי ישלם לו פי 2 מאשר לעובד הזר.  יש ענפים שלמים במשק הישראלי שמבוססים על עבודה זרה. עד לשנות  האינתיפאדה הראשונות, זה היה עובדים מהשטחים.הפיגועים, החרפת המצב הביטחוני גרמו לצמצום משמעותי של אותם עובדים כי מעסיקים חשש לשכור אותם. ואז החל זרם בלתי פוסק של יבוא עובדים זרים לישראל. במקור הוא נועד לאותם ענפים שבהם "מותר" להעסיק עובד זה, סיעודי, חקלאות, בנייה ועוד. אז מה קרה פתאום?  האם הציונות, שנושאת את ערך העבודה העברית, חזרה לבעבע בדמם של אותם מובטלים מסכנים?

צריך לשים את העובדות  על השולחן. בישראל יש בעיית אכיפה על מעסיקים של עובדים זרים לא חוקיים. השלטונות כבר ניסו את כל השיטות היצירתיות, ונכשלו כישלון חרוץ בגלל ביקורת ציבורית. על הפרק עומד עתידם של ילדי הזרים שכל אשמתם שנולדו להורים שהגיעו לארץ כחוקיים ובגלל פטירת בעל הבית שלהם או נסיבות אחרות, הפכו פתאום לבלתי חוקים. זכותם להתפרנס בדיוק כמו כל אחד אחר, ואין שום סיבה שזה יהיה על חשבון שום ישראלי. זו הצגת שווא של מוח מעוות שמנסה לגרוף רווחים על חשבון שנאת חינם לזרים. יש בארץ הזו שורה ארוכה של עבודות, מישרות ותפקידים שבהם לעולם לא תמצא בהם עובד זר, אבל עדיין קשה לגייס אנשים כי הם לא נחשבים ל"סקסים".

 גם המדינה משחקת כאן משחק כפול ומכוער. מצד אחד היא רוצה לצמצם את מספר העובדים, אבל מצד שני מעלימה עין מדלת מסתובבת של שורה ארוכה של עובדים  ועובדות זרים שנכנסים לארץ, ואף אחד לא עושה משהו באמת.

אז עובדים כחול לבן, כן בהחלט. עבודה עברית,- למה לא, אם יש כאלו שירצו לעשות זאת הם ימצאו.  מעסיקים שעברו על החוק- הענישו אותם.אבל השאירו את העובדים הזרים הלא חוקיים האלו לנפשם. רובם עובדים בתנאים מחפירים, דרכונם נלקח על ידי המעסיק שמנצל כל מה שהוא יכול כדי להחזיק אותם אצלו, כי הוא יודע שאם מחר הם ייעלמו, אף עובד עברי לא יחליף אותם.

ועוד משהו: ברחבי העולם עובדים עשרות אלפי ישראלים במדינות שונות ללא אישור. שערו לעצמכם שממשלת בריטניה הייתה יוצאת מחר בקמפיין שאומר שמי שמעסיק ישראלים גוזל את פרנסתה של אלמנה בריטית עם חמישה ילדים שאין מה לאכול? האם היינו עוברים על זה בשקט?

עבודה עברית? הצחקתם  אותי..

השבוע האחרון היה שבוע של  הדחות. ארבעה מנכ"לים בחברות היי טק שונות עפו הביתה, או בלשון מכובסת יותר "סיימו את תפקידם בחברה" כלשון ההודעות המנומסות שיצאו מטעם הבוסים שלהם. רק שכחו לציין שהם סיימו את עבודתם מוקדם מהצפוי.

ללא ספק זה היה שבוע די נדיכ בהיקף ההדחות.   ביום א' התבשרנו על פרישתו של אורי ארד, מנכ"ל מלם מערכות מקבוצת מלם-תים. ביום ג' הודיעו המנכ"לים המשותפים של גלאסהאוס ישראל, דורון רוזנבלום ומיכאל בורשטיין, על סיום תפקידם בחברה. כאילו שבכך לא היה די, ביום ד', ממש שלשום, נודע על השעתו של צפריר חקלאי, מנכ"ל מק'אפי ישראל.   כל אחד מהמפוטרים הוא סיפור בפני עצמו

 קבוצת מלם-תים, המנוהלת על ידי בעל השליטה ומנהל העסקים הראשי, שלמה איזנברג, החליפה מספר מנכ"לים בשנים האחרונות. במקביל, היא סובלת מפרישה סדרתית כמעט של בכירים. המדובר במנהלים מוערכים כמו אלי אחי מרדכי, רונן בנבניסטי וכמובן שי בסון, שעומד להתמנות לתפקיד מנמ"ר חברת הביטוח מגדל. 

חלק מאותם בכירים, יצוין, נשמעו בשיחות סגורות כשהם מנמקים את פרישתם במערכת היחסים עם המנכ"ל, אורי ערד. לאו דווקא ברמה האישית, אגב, אלא יותר בזו המקצועית. מי שמכיר את מלם, יודע היטב, כי שום דבר לא זז שם ללא ידיעתו של איזנברג. מכאן, שידו היתה בעניין.

מצד שני, אי אפשר לגמד את חלקו של אורי ערד בתוצאות שהציגה החברה ב-2009: מלם עברה מהפסד לרווח נקי של 39.2 מיליון שקלים ורשמה גידול של 8% בהכנסות. מספר נוסף שמצביע על היותו של ערד מנכ"ל מוערך, היא עלות שכרו – כ-1.5 מיליון שקלים בשנה.

 אז מה גרם לפרישתו של ערד? אחת ההערכות גורסת, כי הוא פשוט המנהל הראשון שמשלם את מחיר ההפסד הצורב של החברה במכרז כוח האדם של הממשלה. כזכור, מלם היתה היחידה מבין חברות ה-IT הגדולות שלא זכתה באף אחד מהאשכולות במכרז.

 הסיפור של שלושת המודחים האחרים – רוזנבלום, בורשטיין וחקלאי, הוא שונה בתכלית. מיכאל בורשטיין הוא יזם, שגם מתחריו יסכימו שיש לו יד ורגל ביסוד ענף האחסון בישראל. במשך שנים הוא שיווק דיסקים ופתרונות אחסון שונים. לימים הקים את MBI וצירף אליה את דורון רוזנבלום, שהפך להיות מנהל משותף בחברה, למעשה לקח את המושכות לידיו ואפשר לבורשטיין לעסוק בפיתוח וביוזמות עסקיות.

 בפברואר 2007 עשה בורשטיין אקזיט נאה, כאשר מכר את החברה לגלאסהאוס, שהוקמה בשנת 2001 על ידי מארק שירמן, שעומד בראשה עד היום. שירמן, אגב, הוא זה שנחת בישראל בתחילת השבוע ובפגישה עם רוזנבלום ובורשטיין סוכם על פרישתם מהנהלת החברה. גם בהודעה הרשמית לעיתונות של החברה לא פורטו הסיבות להחלטה. הרי השניים נחשבים מאוד בענף ובעלי ניסיון רב. הם אחראים לניהול חברה שגם אחרי המיזוג ממוצבת גבוה בשוק שירותי ה-IT בישראל, וידועה ברמה הגבוהה של אנשיה.

 אלא שיתכן והסיפור של השניים הוא עוד דוגמה לעד כמה גם מיזוגים מוצלחים לכאורה יכולים להיות עצובים. גלאסהאוס הרי הביאה איתה, מטבע הדברים, תרבות ניהולית שונה מזו שהיתה נהוגה ב-MBI. המפגש של התרבויות האלו מעולם לא היה שקט וחלק. בחלק מהחברות הוא מסתיים בהצלחה בעקבות כך שהמנכ"לים שורדים את כל התקופה, ובחברות אחרות זה נגרם בהיפרדות כידידים. ההנהלות הזרות – אירופאיות או אמריקניות – מעריכות מאוד את החדשנות הישראלית, את ההעזה ו-"הראש הגדול", אבל לא מוכנות לסבול סטיות מהנהלים הנוקשים שהציבו. כך, כל התנגשות בין השניים, מחייבת לשיטתן של החברות הזרות להסתיים בכך שהצד השני ישנה את הרגליו.

 בחיים זה כמובן לא קורה, וכנראה זה מה שהוביל למאורעות בגלאסהאוס. אין זה מלמד על המשך הפעילות של החברה. אין ספק שיש כאן תחושת החמצה, אבל מי שמכיר את המנהלים הפורשים יודע שעוד נשמע מהם.

מק'אפי היא דוגמה עצובה. המנכ"ל חקלאי יאלץ לסיים את תפקידו לאחר שהנהלת החברה ערכה כאן ביקורת שגרתית. לכאורה, זה לא צריך להפתיע, כי זה דפוס פעילות קבוע בחברות בינלאומיות וכבר היו דברים מעולם, אבל ההפתעה פה נובעת מכך שהמנכ"ל הקודם, יניב אלפי, סיים גם הוא את תפקידו מוקדם מהמתוכנן, בגלל אותה סיבה בדיוק. במקרה של אלפי לא הוגשה שום תביעה והוא לא נחשד בכלום. היעלה על הדעת שמישהו – בצד הישראלי או מעבר לים – לא למד דבר ולא הפיק לקחים? ימים יגידו, ואנו כמובן מאחלים לחקלאי שייצא נקי מכל הסיפור.

 שורה תחתונה: מי שמחפש מישרות בכירות להלן הרשימה: דרושים מנכ"לים בחברות מלם-תים, בגלסהאוס וגם במקאפי ישראל.

 תושבי מדינת ישראל התעוררו אתמול (א') בבוקר לשבוע חדש עם ידיעה משמחת: משרד התקשורת החליט לחזור בו מהאיסור לייבא את מכשירי ה-iPad של אפל (Apple). זאת, לאחר שלפני כשבועיים יצאה מהמשרד אחת ההודעות המוזרות יותר ששמענו עליהם ב-62 שנות קיום המדינה: משרד התקשורת לא יאפשר להביא לארץ את מכשירי ה-iPad.

התודות באמת מגיעות לשר התקשורת, משה כחלון. הוא הציל את מדינת ישראל מעוד ביזיון. גם ככה מעמדנו בעולם לא מי יודע מה ולפי מדדים לא מעטים, אנו מדורגים בטבלאות כמדינת עולם שלישי. 

תודה, מר כחלון. באמת תודה. אילו הייתי מנכ"ל חברת iDigital, המייצגת בישראל את אפל, הייתי שולח לך זר פרחים, או אפילו מתנה קטנה – ובלבד שהיא לא תהא גבוהה מ-200 שקלים, על פי התקש"יר. לפרסום חינם בהיקף שכזה, אף חברה בעולם לא זכתה בעשור האחרון.

 תודה לך, מר כחלון, על שידעת להגן על החלטה מטופשת של אחדים מפקידיך. בראיון שנערך עימך בבוקר האתמול ברשת ב' בקול ישראל, אמרת, כי "בדקנו את המכשיר במעבדה מיוחדת ומקצועית, שיתפנו פעולה עם אפל, ועכשיו אישרנו את המכשיר, בדומה למדינות שונות באירופה".

 אבל עם כל הכבוד, אדוני שר התקשורת, ויש כבוד לפועלך הדינמי בענף התקשורת, הזיכרון של הציבור אמנם קצר – למזלך ולמזלם של פוליטיקאים רבים, אבל לא עד כדי כך. רק בשבוע שעבר התראיין שאול כץ, מנהל תחום רישוי אלחוטי במשרד התקשורת לאנשים ומחשבים, כמו גם לאמצעי תקשורת אחרים. כץ שחרר הודעה לוחמנית: "אין סיכוי שה-iPad במתכונתו הנוכחית יאושר בישראל". אז מה קרה מר כחלון, בשבועיים האחרונים? לא שמענו שחברת אפל עצרה את קווי הייצור שלה ופיתחה מכשירים חדשים שיתאימו לתדרים הישראלים. האם הנימוק ה"ביטחוני" המאוס, שעולה בכל פעם שמישהו רוצה להביא מוצר תקשורת לישראל, נעלם? האם כבר השלום פצח מעל אזורינו?

אפילו לעובדי המכס לא היתה יותר מדי עבודה בעקבות ההיסטריה של פקידי משרדך. מעניין איזה מידע מודיעני סודי הגיע לאנשי משרד התקשורת, שלפיו היה חשש שהמוני בית ישראל יתחילו לייבא מכשירי iPad לישראל? היום התבשרנו, כי במכס יש בסך הכל רק 20 מכשירים מוחרמים שכאלה, כלומר שהם יובאו על ידי ישראלים תמימים שלא הספיקו לשמוע בחו"ל על החרם של מדינת ישראל על הצעצוע החדש. 

20? כבוד השר? בשביל זה מפעילים מנגנונים שלמים של רגולציה, הנחיות, מעסיקים אנשים במכס כדי שיחפשו בכליהם של החוזרים מחו"ל האם במקרה הם העזו, רחמנא ליצלן, להבריח iPad?

בכלל, אחרי הביקורות המקצועיות שקראנו בכלי התקשורת על הפלא החדש, לא בטוח שגם כעת תהיה כזו התנפלות. 

בנוסף לתודה המגיעה לך, כבוד השר, היינו רוצים לשמוע ממך הצהרות קצת יותר אמיצות, כפי שאתה יודע לעשות כשאתה רוצה. היינו רוצים לשמוע שהקמת צוות בדיקה שימליץ בפניך איך מונעים ביזיון כזה להבא. כיצד החלטה כזו מתקבלת בהינף יד, ללא בקרה כלשהי, ללא שום מחשבה נוספת. אבל יותר מכל היינו שמחים לשמוע, השר כחלון, שאתה משקיע מחשבה רבה בצמצום הביורוקרטיה במשרדך הקטן, אותה בירוקרטיה שמייצרת רגולציה אלימה, שאחת התוצאות שלה היא יצירת שוק שחור של מבריחים, של יבוא אפור, של העדר בקרה אמיתית. אתה הרי יודע ש-iPad אינו מקרה יחיד. הוא רק דוגמה לשורה ארוכה של מקרים שלא מגיעים לידיעת הציבור.

כל מי שניסה לייבא אי פעם מוצר תקשורת לישראל, חווה את נחת זרועה של הבירוקרטיה הישנה, המחזירה אותנו 20 ו-30 שנים אחורה. איש לא חולק על הצורך בבקרה על הכנסת ציוד תקשורת לישראל. אבל בשנת ה-62 למדינה, אפשר לעשות זאת ביעילות גבוהה יותר. ענף התקשורת הוא ענף עתיר רגולציה, ויש אומרים שהוא רווי רגולציה, שלא תמיד מצדיקה את עצמה. במצב עניינים זה, היינו מצפים ממך, כבוד השר, כי תפעל ליירוט כל מהלך רגולציה שאינו הכרחי ומוצדק, כזה שבדיעבד יתגלה כמיותר.

אף אחד במדינה לא נפגע מהעובדה שלא אישרתם לייבא את ה-iPad. מרבית הציבור כלל לא מבין במה המדובר, מה שמחזק עוד יותר את התחושה שלא כל העניינים במשרדך מצויים תחת שליטתך המלאה. בהתחשב בנושאים שאתה עוסק בהם, זה כבר מתחיל להיות מדאיג.

אז באמת תודה מר כחלון, בשם כל המכורים לאייפאד ובשם חברת אפל.

אחת התובנות המרכזיות בכנס השנתי Virtual 2010 (שנערך ביום חמישי 22 באפריל) היא שווירטואליזציה אינה באזוורד בעולם מערכות המידע והמחשבים, היא אינה המצאה של מישהו, כי אם דבר ממשי לחלוטין.היטיב להגדיר זאת מני צרפתי, מנהל תחום וירטואליזציה ב-HP ישראל, אשר מלווה את התחום מזה כמה שנים, ואף מרצה בנושא בפני סטודנטים למדעי המחשב בתואר שני. אחר הצהרים אתמול, אחרי הכנס הוא נזכר, שלפני כמה שנים, כאשר דיבר על וירטואליזציה באחד הכנסים של אנשים ומחשבים, הסתכלו עליו כעל תמהוני, שכנראה לא מבין כל כך על מה הוא מדבר. עוד בשנה שעברה, עדיין היה צריך לשכנע שאכן הווירטואליזציה היא אמיתית. אתמול, משימת ההוכחה הזו נחסכה מהדוברים בכנס. 

כמה סיבות העלו את הווירטואליזציה אל מרכז הבמה הטכנולוגית. המיתון העולמי, המגמה הירוקה ההולכת וגוברת בכל העולם, הצורך בחיסכון בחשמל כחלק מהחיסכון בהוצאות, עלייתו של הבאזז החדש – מיחשוב ענן. כל אלה צבעו אותה בצבעי כסף ירוק, דולרים, וההתייחסות לנושא עברה להיות דרך משקפיים כלכליות. ארגונים הבינו כי זו הדרך לצמצם את העלויות היקרות של תפעול הדטה סנטרים שלהם, בהיבט צריכת האנרגיה.

 בשנתיים האחרונות, המנמ"רים נאלצו ללמוד איך לקרוא את חשבון החשמל של מערכי ה-IT בארגונים, וכפועל יוצא מכך – לנסח את התשובות הנכונות למנהל הכספים בארגון, שדרש לצמצמם ומיד. לא עוד חתימה אוטומטית על חיובי חשבונות דמיוניים, שנבעו מצריכה בזבזנית של שרתים בכמויות בלתי נשלטות. וירטואליזציה, אמרו הדוברים בכנס, יכולה לחסוך עד 40% בחשבון החשמל של מערך ה-IT, ואין ארגון – גדול כקטן – שנתון זה לא מדבר אליו.

בעיריית תל אביב-יפו, למשל, הבינו בשנה שעברה, כי וירטואליזציה היא הכלי שבעזרתו ניתן לייעל את העבודה בעירייה. הטיפול בתחום הזה בכלל לא החל מהטכנולוגיה, אלא מההנהלה, ומגזבר העירייה. אלה לא מבינים בטכנולוגיה ולא אמורים להבין בה. הם מבינים במספרים, והמספרים הראו להם שבתוך זמן קצר העירייה תהיה ארגון רזה בהיבט מספר השרתים שב-IT. התוצאות לא תאחרנה לבוא. איתיאל מעיין, ה-CTO של ה-IT בעירייה הכריז, כי החזר ההשקעה יבוא בתוך שנה. גם בלאומי קארד, חברת כרטיסי האשראי הגדולה, הבינו כי עם 700 שרתים שהיו להם לפני מימוש פרויקט הווירטואליזציה, הם לא יוכלו להשיג את ההתייעלות הנדרשת. התוצאה בלאומי קארד: חיסכון של יותר ממאה קילו-וואט בצריכת החשמל בשנה.

 הנה כי כן, דרך הווירטואליזציה יממשו ארגונים את השאיפה המתמדת בחיסכון בנדל"ן, בשטחי אחסון, בהוצאות הקירור לשרתים לוהטים ועוד. אבל אין זה רק עניין כספי. הווירטואליזציה משקפת בתוכה את השינוי הדרמטי שעברו ארגון ה-IT והמנמ"ר. פיני כהן, סגן נשיא ואנליסט בכיר ב-STKI, אמר, כי העומס על ארגוני ה-IT בשנים האחרונות גדל באופן שלא הלם את למשאבים שעמדו לרשותם. לצד דרישה מתמדת של ההנהלה להתייעלות, כמות המשימות שהונחתו על ה-IT גדלו מיום ליום. 

הווירטאוליזציה, כמו גם מיחשוב ענן, יאפשרו למנמ"ר לענות טוב יותר על צורכי הארגון, להיות קשור להיבטיו העסקיים ברמה היומיומית. הווירטואליזציה תאפשר גם לתת מענה מהיר יותר לפרויקטים. קמפיין דחוף, מענה מיידי למתחרה, בניית דטה סנטר שישרת  טוב יותר לקוחות. עד היום, כאשר הגיעו דרישות כאלו מההנהלה, התשובות שהמנמ"ר נתן היו מגומגמות. הוא לא באמת ידע לומר בתוך כמה זמן יוכל לענות לכל הדרישות הללו. הווירטואליזציה תאפשר לו להיות זריז יותר, או כפי שכהן כינה זאת, "גמישות אלסטית".

 הרלוונטיות של התחום הביאה אל הכנס את כל החברות הגדולות שמציעות פתרונות מתחומים שונים. HP, נט-אפ (NetApp), רד-האט (RedHat), מיקרוסופט (Microsoft), ואיך לא – EMC, שצריכה להזכיר לרבים מדי פעם כי ענקית הווירטואליזציה VMware היא בבעלותה. הלהיטות למכור פתרונות ומוצרים מחייבת את המנמ"רים לבדוק היטב מה מתאים להם. וירטואליזציה אינה מילת קסם. היא אומנם חוסכת כסף, אבל במקביל גם יכולה להכניס את הארגון להוצאות יקרות, במיוחד אם המנמ"ר אינו מודע לנושאי הרישוי. בתחילת הדרך שררה תחושה, לא נכונה, כי המדובר על גן עדן של פתרונות חינמיים. המציאות רחוקה מכך, ולכן הלקוחות שדיברו בכנס, הדגישו כי צריך לעשות את ה"שופינג" בזהירות ולבחור את הפתרון המתאים ביותר.

 אתמול גם כבו האורות למשך שעה בישראל, כאות הזדהות עם כדור הארץ. זה שרק לפני כמה  ימים שלח לנו אותות אזהרה חמורים ביותר בדמות ענן האבק שהשבית את התעבורה האווירית מעל אירופה. הווירטואליזציה היא חלק ממעבר הדרגתי למיחשוב ענן, שללא ספק יאיץ את החיסכון באנרגיה וגם יפחית מאוד את הצורך בטיסות, ויחסוך במפגשי פנים אל פנים.

 השורה התחתונה: הווירטואליזציה היא הדבר האמיתי הבא, שיסייע ל-IT העולמי להתאושש ולהפוך את העולם לירוק יותר.

אחד הדברים היפים ביותר שנוצרו כאן ב-62 שנות המדינה הוא תעשיית ההיי-טק והאלקטרוניקה, שבתוכה פועלת כמובן גם תעשיית ה-IT, המשרתת את השוק הארגוני בישראל. נכון, היא לא נולדה עם קום המדינה, היא נחשבת לתעשייה צעירה, מה שהופך את הסיפור למרתק יותר. אז לכבוד יום העצמאות ריכזנו כמה נתונים שעושים טוב על הלב.

ערב יום העצמאות 2010 יש בישראל כ-3,000 חברות טכנולוגיות שמעסיקות יותר מ-500 איש עם הכנסות של מעל 20 מיליון דולרים בשנה. בכל שנה נולדים פה 200 סטארט-אפים, 120 חברות ישראליות נסחרות בנאסד"ק, למעלה מ-400 חברות ישראליות מחזיקות שלוחות בארצות הברית, 80 מתוך 500 החברות בדירוג של המגזין פורצ'ן מפעילות בישראל מרכזי מחקר ופיתוח, שמעסיקים אלפי עובדים ומשקלם הסגולי גדול עשרות מונים מגודלם האמיתי. מרכזי הפיתוח הם ללא ספק אחת ההוכחות להצלחה של ההיי-טק הישראלי ומהווים מקור לגאווה לא רק למי שעובד בענף. כאשר מדברים על מעבדות מחקר ופיתוח אי אפשר שלא לתת מקום של כבוד לוותיקים ולראשונים..

יבמ, שחנכה בחיפה גוף מחקר ופיתוח בשנת 1972. זה החל כמרכז מדעי שברבות השנים הפך למעבדת מחקר, שהיא הגדולה ביותר של החברה מחוץ לארה"ב. מועסקים בה 800 חוקרים ומפתחים בשלוש מעבדות מחקר ופיתוח, וכן גם מעבדות תוכנה וחומרה. חוקרי המעבדה בחיפה, בראשות עודד כהן, רשמו במשך השנים מאות פטנטים, הם מתמקדים בפיתוח אלגוריתמים וטכנולוגיות בתחומים כמו שיתוף ואיחזור מידע, בריאות ומדעי החיים, יישומי תקשור, וניהול מערכות מחשב.

ב-1974 החלה אינטל את פעילותה בישראל, והיא מפעילה ארבעה מרכזי פיתוח, בחיפה, יקום, ירושלים ופתח תקווה, שני מפעלי ייצור בקריית גת וירושלים. אינטל היא המעסיק הגדול ביותר בישראל במגזר הפרטי, והיא מפרנסת 6,340 עובדים ישירים ואלפי עובדים חיצוניים. ההערכה היא שההשפעה העקיפה של אינטל היא בתעסוקה של עשרים אלף איש. בשנת 2009 ייצאה אינטל 3.4 מיליארד דולרים, עליה של 145% לעומת שנת 2008 – למרות המשבר. במעבדות המחקר שלה פותחו טכנולוגיות ומוצרים שמהווים כיום את חוד החנית של החברה בתחומים שונים.

HP השקיעה בעשור האחרון למעלה מ-6 מיליארד דולרים ברכישת טכנולוגיות ישראליות ובהקמת אתרים חדשים בישראל ועובדה זו הפכה אותה למשקיעה הזרה השניה בגודלה בישראל. החברה מעסיקה למעלה מ-5,000 איש בארץ במגוון תחומי עיסוק ופעילות. לאחר רכישת מרקורי בשנת 2006 הרחיבה HP את פעילות מרכז הפיתוח של החברה ביהוד והפכה אותו למרכז פיתוח עולמי של חטיבת התוכנה שלה. המרכז אחראי ליצירת 40% ממכירות החטיבה העולמית, ומרקורי הובילה את HP לצמרת חברות התוכנה בעולם, כאשר היא מדורגת כיום במקום השישי. מרכז המחקר של החברה בחיפה, שהוקם ב-1994, מתמחה בעיבוד תמונה, פתרונות אוטומציה של IT, ודפוס דיגיטאלי. בתחום הזה מפעילה HP את חטיבת ההדפסה שלה, אינדיגו, שנרכשה ב-2002 מידי מייסדה בני לנדא וכן את חטיבת סאיטקס, המבוססת על רכישת החברות הישראליות סאיטקס ויז'ן ונור.

בשנת 2006 הקימה מיקרוסופט מעבדת פיתוח בהרצליה, בראשותו של משה ליכטמן, ששב אז לארץ אחרי 18 שנות עבודה במיקרוסופט העולמית. כיום מעסיק המרכז כ-600 עובדים, חלקם עובדים שהוחזרו לארץ על ידי ליכטמן, והוא מילא תפקיד מרכזי ברכישת שבע חברות הזנק ישראליות על ידי מיקרוסופט. לאחרונה קיים המרכז את אירוע החדשנות השנתי שלו, שבו נחשפו כ-40 טכנולוגיות חדשות פורצות דרך – מתוכן 20 ישראליות.

 יבמ, HP, אינטל ומיקרוסופט לא לבד כמובן. בישראל פועלים מרכזי פיתוח ומחקר של חברות ענק גדולות לא פחות כגון מוטורולה, EMC , סאפ, קודאק, סוני, דויטשה טלקום והרשימה עוד ארוכה

הייצוא של ההיי-טק מהווה כ-50% מסך כל הייצוא של המשק. (22 מיליארד דולרים ב-2009) מה שהעניק לו את התואר "הקטר של המשק". שלמה וקס, מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה, מאשר שאכן ישנה התאוששות בענף, ונראה שהמיתון נעלם, אך הבעיה מספר אחת של הייצוא, שער הדולר, לא נפתרה. עובדה זו, מזהיר וקס, עלולה להוביל אותנו למציאות שבה מאות חברות ישראליות ולא ישראליות יעדיפו לפתוח מרכזי פיתוח חדשים בחו"ל, ולא בישראל. הם לא יסגרו את המרכזים אבל ההדלדלות תורגש במשך כמה שנים והתוצאות ברורות.

גם תעשיית ה-IT שרדה יפה. מנתונים שפרסמה חברת המחקר STKI בחודש מרץ עולה, כי שוק המיחשוב הארגוני יצמח ב-12.6% ויגיע להיקף של 4.575 מיליארד שקלים. אודי ויינטראוב, מנכ"ל אומניטק ומוותיקי התעשיה, אופטימי מאוד לגבי ביצועי תעשיית ה-IT: "אני חושב שתוצאות החברות הציבוריות בתחום ה-IT הוכיחו שיש לנו תעשיה אומנם לא גדולה אבל יציבה. בעשור האחרון התעשיה התבגרה – היחסים בין הספקים ללקוחות ובין העובדים למעסיקים השתפרו פלאים".

כיו"ר חברת הזנק ישראלית, קומאקס, אומר ויינטראוב, כי הוא גם מעודד משינוי חשוב שחל בתעשייה: מנמ"רים ומנהלים מתחילים לתת עדיפות לתוכנה כחול לבן. "יש להם מודעות רבה יותר", אומר ויינטראוב, שהיה בין הראשונים בתעשיה שקראו – עם תחילת המיתון – לשוק הארגוני להעדיף חברות תוכנה כחול לבן כדי למנוע פיטורי עובדים. "אני שמח לומר שאכן המודעות קיימת, חברות למדו לקח מהמיתון ואני בטוח שזה יימשך".

בשורה התחתונה: חגיגות עצמאות 2010 יכולות להעלות למרכז הבמה את תעשיית ההיי-טק הישראלית. הזרקורים צריכים להיות מופנים אל עבר האנשים שעובדים בתעשיה זו, לא רק כדי לטפוח להם על השכם, אלא כדי להזכיר למקבלי ההחלטות שאם קצת יותר תשומת לב, הקטר הזה יכול להוביל הרבה יותר קרונות במשק הישראלי, לטובת כלל החברה.