ארכיון ל- מרץ, 2010
חג הפסח, הלוא הוא גם חג האביב, מסמל במגזר העסקי, מעין פסק זמן עם סיום הרבעון הראשון של 2010. זה הזמן לסיכום ביניים קצר, במתכונת ההגדה של פסח אל ארבע הקושיות המסורתיות נוסיף את ארבע הקושיות האלטרנטיביות, ברוח הזמן הדיגיטלי
1. האם התחזיות הוורודות, שאפיינו את סוף שנת 2009 לגבי סיום המיתון, אכן התממשו באמת? האם פרויקטים שהוקפאו בשיאו של המיתון הקודם, עקב חוסר הוודאות יפשירו והמציאות תשוב להיות כפי שהיתה ערב המיתון?
2. כיצד ייראה מרכז הנתונים הארגוניDATA CENTER בהמשך השנה ובשנים הבאות? האם שיגעון הענן, ששוטף כל חלקה טובה, יצליח לשבור את מחסומי הפחד של חלק גדול מהמנמ"רים? האם הגדולים שבהם יעלו על עגלת הענן ויגשימו את התחזיות החמות שהיו בתחום? איזה ענן יתפוס מהר יותר – זה הענן ציבורי, או הענן הפרטי? ומי מהספקים ינצח בקרב על ההטמעות?
3. כיצד יתמודדו הארגונים עם התכונות החדשות שמגלמת רשת האינטרנט, הרשתות החברתיות וכמובן שיגעון הסלולר? הרי מעבר לבחירה בפלטפורמות המתאימות, יצטרכו ארגונים לשאול את עצמם כמה שאלות, כגון כיצד להיערך נכון לתופעה זו, שמעבירה חלק גדול מהכוח לידי המשתמשים? אלה הם גם העובדים בארגון, המחוברים לרשתות חברתיות 24 שעות. כיצד לנתב את היכולת שלהם להגיב ולהביע דעה בכל דרך שהיא, מבלי שהם יסבו נזק לארגון, אלא רק שיעצימו את השפעתו השיווקית?
4. מה יקרה במגזר הציבורי-ממשלתי, החוזר שוב למרכז הבמה השנה? הספקים ממתינים לגל של מכרזים שהמדינה צפויה לשחרר, ובמיוחד הם מצפים בכיליון עיניים לתוצאות מכרז בתי התוכנה, שאמור להתפרסם בקרוב מאוד. כמו כן מצפים הספקים למימוש תוכניות, אותן כבר פרסמה הממשלה, בתחומי הפעילות של מימשל זמין, מיחשוב ענן, ופרויקטי DRP לאומיים. הציפייה היא שפעילות זו תעורר עוד גלים ותזרז את היציאה מהמיתון.
חלק מהתשובות לקושיות הללו יינתנו מן הסתם בוועידות ובאירועים של אנשים ומחשבים, שיחזרו מיד לאחר חג האביב. כך, למשל, ISUG – כנס המשתמשים של סאפ (SAP), אשר יעסוק בנושאים שמעניינים את ציבור המשתמשים בעידן הפוסט ERP. המדובר בפתרונות למצויינות תפעולית ולהתייעלות, פתרונות בעולמות הפיננסים ומענה לרגולציות, ניהול נכון של המידע וכמובן גם פתרונות משלימים למערכת הסאפ. לכנס, שייערך בתחילת מאי, יגיע סימונה בלנובה – אורח בכיר מסאפ העולמית, שיציג את תפיסת החברה ומפת הדרכים שלה. עוד הוא יציג כיצד ניתן למקסם את הערך המוסף מפרויקטי סאפ בעולם.
תחום אבטחת המידע ימשיך להיות חם גם ברבעונים הבאים של שנת 2010. בכנס InfoSec2010, המציין השנה עשור לפעילותו, יידונו בין היתר תחום אבטחת היישומים. יש האומרים כי הוא יהיה חזק וסוחף בערך כמו שאבטחת התשתיות היתה בתחילת העשור. בחודש יוני יופיעו על במה אחת שניים שבעבר נהגו לחגוג לבד. מדובר בכנסי BI ו-BPM. תחום ה-BI נחשב לאחד התחומים החמים ביותר כיום, לאחר שארגונים הבינו כי לא די בכך שיש להם יכולת לארגן ולנתח את הנתונים. הם רוצים שה-BI שלהם יהיה אקטיבי, יפלח יותר נתונים ויסייע למקבלי ההחלטות בעזרת אנליזה עסקית. הם מעוניינים שהמערכות יתריעו ויספקו להם דיווחים בזמן אמת על מה שקורה בזירה שלהם. כל אלו, כאשר הם מיושמים, הם חלק בלתי נפרד מתכנון תהליכים עסקיים, BPM, עוד באאז שעולה שוב אל מרכז הבמה. גם המגזר הביטחוני ממשיך להתעדכן ולהשקיע ב-IT, ובוועידה השנתית לנושא זה, יובאו סיפורים והצלחות של פרויקטים בצה"ל ובתעשייה הביטחונית בכלל.
כל אלו ועוד, ייעשו לצד המשך הפעילות השוטפת של הפורומים המקצועיים של אנשים ומחשבים, ובראשם C3, פורום המנכ"לים והמנמ"רים הבכירים. ונחזור לרגע אל הקושיות, וננסה להשיב בקצרה עליהן. נדמה שהתשובה לקושיה הקבועה, שכולנו שואלים כל השנה, "מה יהיה?", היא שהולכים לקראת המשך שנה טובה, עם שמים בהירים והרבה מאוד תקוות באופק.
ארגון עיתונאים ללא גבולות, הפועל למען חופש הביטוי ברחבי העולם, פרסם בסוף השבוע שעבר מידע מטריד למדי, לפיו מספר המדינות שמטילות מגבלות כלשהן על האינטרנט – הוכפל. בנוסף, מסר הארגון, חל גידול בהיקף פעולות האלימות כלפי עיתונאים, בלוגרים וכותבים שונים.
הדו"ח (קובץ PDF) כולל כ-60 עמודים ומבליט בין היתר את המדינות שפוגעות בגולשים שמשתמשים ברשת כדי להביע את דעותיהם או לבצע פעולות מחאה לגיטימיות. בין המדינות שנכללות ברשימה לא מכובדת זו ניתן למצוא את צפון קוראיה, בורמה, סוריה ואיראן.
אולם, בעוד שבמדינות אלו אפשר למצוא סיבות לפעילות זו של המשטרים, בגלל אופיים הרודני, הרי שהמצב מדאיג הרבה יותר בכל מה שקורה בסין. לכאורה, מנסה מעצמה ענקית זו להיראות חופשית כמדינות המערב – בגלל אינטרסים כלכליים מובהקים, אך בפועל היא מהווה חלק מהרשימה השחורה של מדינות שלא רק מטילות מגבלות רגולטוריות וטכנולוגיות על הרשת, אלא גם מרחיקות לכת וכולאת עיתונאים, בלוגרים ואנשים ש-"מעזים" מביעים להביע את דעתם.
על פי הדו"ח, 72 עיתונאים כלואים כיום בסין. מדאיגה במיוחד התופעה במסגרתה זרועות השליטים העריצים מגיעות גם אל אזרחים תמימים. כך, למשל, באזרבייג'ן נכלאו שני בלוגרים שכל חטאם היה שהעלו ליו-טיוב (YouTube) סרטון שמתח ביקורת על אחד מפקידי הממשל. במצרים נדון למאסר אזרח שכתב בלוג ובו דברי ביקורת על הצבא המצרי.
הסכנה הזו מרחפת מעל מיליוני אזרחים בעולם, שיושבים בבתיהם במדינה זו או אחרת, ושולחים מסרים לחבריהם בפייסבוק (Facebook) או בכל רשת אחרת – ומסתכנים בכך שיואשמו בבגידה. לא פחות. "האח הגדול" במדינות הללו הבין כבר שלא רק העיתונאים יכולים לגרום נזק תדמיתי – שהרי כלי הנשק הזה קיים בידי כל מי שיש לו מחשב, מקלדת וחיבור לרשת או אפילו טלפון דור שלישי. המאמץ של אותן מדינות לנטר את הרשת ולרדוף אחרי אותם אזרחים תמימים, דורש השקעה כספית לא קטנה – וזה נתון נוסף שצריך להדאיג את שוחרי החופש, כי ישנם משטרים שבהם כסף הוא אחד המשאבים הזמינים ביותר.
העולם החופשי, על פי מחברי הדו"ח, צריך להיאבק בתופעות הללו. לצד עיצומים כלכליים על אותן מדינות שברשימה, טוען הארגון, הגופים הבינלאומיים צריכים לחוקק חוקים שיכניסו את חופש הגלישה למסגרת חוקי היסוד של חופש הביטוי של כל אזרח ואזרח. מחברי הדו"ח מביאים לדוגמה מספר מדינות בסקנדינביה, בהן זכות הגלישה והשימוש ברשת הם חלק בלתי נפרד מזכויות היסוד של התושבים. כך, למשל, בפינלנד – שם נקבע שכל בית זכאי לחיבור לרשת ברוחב של 1 מגה-ביט לפחות. עד 2015 ישונה החוק ורוחב הפס יגדל ל-100 מגה. וזו רק דוגמה אחת.
צנזורה בגלל פדופיליה
מחברי הדו"ח מתייחסים גם לסוג אחר של צנזורה שמנסות מדינות שונות להטיל על הרשת – הפעם מכיוון אחר. הכוונה היא כמובן להגנה על קטינים מפני פדופילים, וחסימה של תכנים פורנוגראפיים. אבל ההיסטוריה הקצרה בנושא זה מלמדת שגם פעולות מסוג זה הן מסוכנות, כי הן עלולות לגלוש מהר מאוד לשורה של פעולות לא רצויות מצד השלטונות. מאבק בפדופיליה והגנה על ילדינו צריך להיעשות קודם כל על ידי ההורים, בידיהם יש את הכלים להטיל פיקוח על הרגלי הגלישה של ילדיהם.
גם בישראל נעשו בקדנציה הקודמת של הכנסת ניסיונות להטיל צנזורה על הרשת, באמתלה של הגנה על ציפור נפשם של ילדינו הרכים. למרבה המזל היוזמה הזו נגדעה באיבה.
השורה התחתונה: ככול שרשת האינטרנט וערוצי המידע שבה מתרחבים, כך גוברת הסכנה לחופש הביטוי. הרדיפה אחר עיתונאים היתה מאז ומתמיד חלק ממאבקם של רודנים לדכא ביקורת נגדם. המאבק נגד תופעה זו חייב להיות ברמה בינלאומית, ועליו להתבצע באופן תקיף ומיידי, שכן כבר מזמן לא מדובר כאן על טכנולוגיה, אלא על מהות הקיום של האדם החופשי.
אנרכיה ברשת
מסתבר שלצד התעשיה של פיתוח שמות מתחם בשפות שונות, צומחת לה תעשיה של חטיפת שמות מתחם. המדובר בתעשיית פשע לכל דבר, והיא מוצאת את ביטויה בלא מעט מדינות המכונות "מתפתחות". ההכנסות שמגלגלים ארגוני הפשע בתחום, נאמדות במיליארדי דולרים.
כנס אינטנרט.קום שנערך השבוע בהרצליה על ידי קבוצת אנשים ומחשבים, בשיתוף עם חברה דומיין דה נט עסק בכמה היבטים לגבי עתיד הרשת, וכן היבטים הקשורים לשמות מתחם באינטרנט. זהו נושא שכמעט ולא מדברים עליו. הוא נראה טריוויאלי, מעין סף הכניסה המובן מאליו לכל מי שרוצה להקים אתר ברשת. כל שנדרש לעשות הוא לפנות לאחד מספקי שמות הדומיינים, המחובר למאגר המרכזי של שמות המתחם, ולשלם סכום לא גבוה, בדרך כלל.
לא רבים נתנו את דעתם לכך שהכסף שהם משלמים, מניע תעשיה ענקית שמגלגלת מיליארדי דולרים בשנה ומתפרנסים ממנו גורמים רבים המעורבים בתהליכים הללו. באי הכנס אתמול שמעו כי בעולם מתפתחת תעשיה של שמות מתחם.
לצד המסחר בשמות מתחם בכלל, מתרוממת המגמה של שמות מתחם שאינם בשפה האנגלית, כזו שמתאימה לשפות ולתרבות של עמים שונים. מעבר לעניין התרבותי-פוליטי, עומדים מאחורי המגמה החדשה מניעים כלכליים, הגורמים לחברות ולמדינות להרחיב את התופעה של רכישת שמות מתחם שלא באנגלית.
פרופסור סאברמניאן סאבייה, יושב ראש מועצת המנהלים של i-DNS.net ומומחה בעל שם בינלאומי לאינטרנט, הוא במקורו פיסיקאי. סאבייה, שהיה דובר המפתח בכנס, גילה כבר לפני יותר מעשור, ששוק שמות המתחם דומה למכרה זהב ואפשר להתפרנס ממנו בכבוד.
אבל במהלך הכנס התגלו עובדות אחרות, המעמידות בסימן שאלה את ההתלהבות מהמהפכה התרבותית שעוברת על העולם בקשר לשמות מתחם. מסתבר שלצד התעשיה של פיתוח שמות מתחם בשפות שונות, צומחת לה תעשיה של חטיפת שמות מתחם. המדובר בתעשיית פשע לכל דבר, והיא מוצאת את ביטויה בלא מעט מדינות המכונות "מתפתחות". ההכנסות שמגלגלים ארגוני הפשע בתחום, נאמדות במיליארדי דולרים.
יואב קרן, מנכ"ל דומיין דה נט, אמר בכנס, כי שוק הפרסום שנובע רק מהקלקה על שם מתחם של חברה, מגלגל כיום כ-30 מיליארד דולרים בשנה, כאשר 15% כ- 4.5 מיליארד דולרים – הולכים לכיסם של גורמים שאינם קשורים לחברה שהדומיין שייך לה. מעבר לבעיות אבטחת מידע, מתעוררת כאן השאלה: מי שומר על הדבר היקר ביותר שיש כיום לכל ארגון עסקי או ציבורי – שם המתחם שלו? כיצד אפשר בכלל לדעת האם ומתי גורם אלמוני, ברוסיה או בסין, הצליח לרשום שם מתחם בעל שם דומה לשם של מותג בינלאומי?
כך, כל לחיצה על אחד ממנועי החיפוש מפנה מייד מיליוני גולשים לאתר המתחזה, וגורמת נזקים חמורים לחברה המקורית. הדרכים המשפטיות להילחם בתופעה – קיימות, אבל הן לא תמיד כלכליות. הפתרון צריך להיות ברמת משילות הרשת, שהיא בעייתית בפני עצמה. כולנו יודעים שנשמת אפה של הרשת, היא העדר גורם מרכזי אחד ששולט בה. זאת, למרות שהאמריקנים מתחזקים את שרתי השורש בחופיה המערביים של ארה"ב ומממנים אותה. אף על פי כן, חלקים נחרבים בגלובוס מחוץ לארה"ב – לרבות מדינות עולם שלישי, לעולם לא יסכימו להכיר בשלטונם של האמריקנים ברשת. כתוצאה מכך, אין מי שאוכף חוקים וסדר. זה בדיוק המתכון לפעילותם של ארגוני פשע שגורפים מיליונים ללא מאמץ מיוחד.
מעבר לאמצעים טכנולוגיים ולפתרונות שהוצגו בכנס, לא ניתנה תשובה חד משמעית לבעיה זו. בדומה לבסיס קיומה של הרשת, המושתת על רצון טוב והבנה בין מיליוני אנשים בעלי אינטרס משותף – גם נושא זה חייב להיפתר. ככל הנראה על ידי הסדרה עצמית והגברת הפיקוח מצד הגופים שמוכרים את שמות המתחם, וכן גם הגולשים עצמם.
תכנית המנהיגות הטכנולוגית של נס ראויה להערכה ולציון, אך עצוב לגלות שדווקא חברה פרטית היא שיזמה, מימנה והוציאה לפועל פרויקט שכזה – ולא משרד החינוך או המדע והטכנולוגיה ● עתיד ענף ההיי-טק, לצערנו, מצוי בסכנה – אך נדמה שרק למגזר הפרטי אכפת, שכן הוא היחיד שעושה משהו בנידון
בשבוע שעבר הופיע ביל מקדרמונט, מנכ"ל משותף של סאפ (SAP) בטקס פתיחת תערוכת סביט (CeBit) בהנובר, ודיבר בין היתר על חשיבות שיתוף הפעולה בין התעשיה והממשלות. מקדרמונט מנה שלושה תחומים בהם קיימות נקודות השקה בין הממשלה לתעשיה: תמיכה בגופי מחקר, עידוד החדשנות ו-"הכשרת כישרונות חדשים שיהוו את המניע לחדשנות בדורות הבאים".אם ננסה להשליך את הדברים למתרחש בישראל, אפשר לומר בוודאות, כי התחום השלישי, קרי עידוד החדשנות, טעון עדיין שיפור. שלשום (ד') מילאו את מרכז וואהל שבקמפוס אוניברסיטת בר-אילן כ-300 תלמידי תיכון מערים שונות, שהגיעו יחד עם הוריהם הגאים, כדי לציין את סיום המחזור השני של תכנית המנהיגות הטכנולוגית של נס ישראל. במסגרת התכנית, עוברים במשך שנתיים התלמידים מסלול הכשרה שכולל לימודים בתחומים שונים – בעיקר מקצועות ריאליים. הלימודים הללו, חשוב לציין, מתבצעים בנוסף לתוכנית הלימודים הרגילה של משרד החינוך.
רשימת העבודות שהגיעו לגמר מרשימה ביותר – החל מננו-רובוטים שאוספים חומצות שיכולות להקל במעט את מצוקתם של חולי סוכרת הנעורים (פרויקט של תלמידים מאשדוד שזכה בפרס ראשון), דרך מערכת להמרת קרינה תקשורתית לחשמל והוספתו למערכת צריכת החשמל הביתית, ועד למכשיר סלולרי הפועל על גבי רשת WiMAX, ומאפשר גישה למידע בזמן אמת, על ידי חיבור לענן. סיור בתצוגה הקטנה שנערכה בסמוך לכנס, הפתיעה אפילו את המבוגרים, עליהם נמנו מנכ"לים, אנשי מקצוע, קצינים בכירים ועוד. אכן, "מחמם את הלב", כפי שאמר השר פרופ' דניאל הרשקוביץ בדברי ברכתו.
אבל לצד הלב החם, יש לומר, ישנו גם המוח – שמוביל למחשבות נוגות יותר. עצוב קצת לגלות שהפרויקט החשוב הזה לא נעשה על ידי משרד החינוך או משרד המדע והטכנולוגיה, כפי שהיה ראוי שיעשה. בנטל הביצוע – גיוס מדריכים, מרצים, ניהול וליווי צמוד של בני הנוער המבריקים אלו, נושאת דווקא חברת נס טכנולוגיות. המדובר בחברה שליבת העסקים היא שמובילה אותה להשקעות במקומות שבהם היא תוכל להצביע על רווח לטובת בעלי המניות שלה.
אבל נס לא עושה זאת רק כדי לתת לעצמה תחושה של שיתוף עם הסביבה. מנהליה, כמו רבים בתעשיה, רואים את ההידרדרות ההולכת ומחמירה של מצב החינוך בישראל – את הקושי הגובר לאתר את הילדים המצוינים שיהוו את הדור הבא של ענף ההיי-טק. גם הם מבינים שאם הם לא יעשו משהו – ועכשיו – בעוד 10 שנים הם לא יוכלו לגייס את עובדים טובים – לא יהיו מוחות מבריקים בנמצא שימשיכו את מה שאנשי נס עושים היום. בהקשר זה, 300 הילדים שזכו להיכלל בתוכנית של נס הם טיפה בים. התרומה שלהם לחברה תבוא לידי ביטוי רק בעוד כמה שנים.
הטקס שלשום נערך בעיתוי סמלי: על רקע שביתת הרשויות המקומיות במחאה על ההזנחה של השלטון המרכזי. במידה רבה, השתתפות בכנס דוגמת זה של נס היא חלק מאותה מחאה שניסו העובדים להביע באמצעות השביתה: התעלמות טוטאלית של השלטון המרכזי מהשלטון המקומי, שבא לידי ביטוי גם בתקציבי החינוך.
השר הרשקוביץ אמר בדברי הברכה שלו, כי מנהיגות טכנולוגית אינה שונה ממנהיגות רגילה. הוא לא ממש דייק, לדעתו של כותב שורות אלו. בישראל, המנהיגות הרגילה – קרי הפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות – יכולים ללמוד הרבה מהדור הצעיר של המנהיגות הטכנולוגית. הרי הם הביל גייטס-ים והגיל שוויד-ים של הדור הבא.
יוזם הקמת הקבוצה הוא איש ההיי-טק בני מיכאלוביץ, עד לא מכבר מנהל באגף מערכות המידע ב-DHL ומנמ"ר ICQ ● הוא אמר, כי "500 איש בקבוצה מהווים לחברות הסלולר הכנסה של כמיליון שקלים לשנה; זהו היקף הכנסות מספיק גדול כדי שהן יתייחסו אלינו ברצינות" ● ההתארגנות החלה לפני כמה ימים, ולדברי מיכאלוביץ, כבר כעת רשומים בה כמה עשרות אנשים
טרנד קבוצות הרכישה לא עוצר בנדל"ן: בימים האחרונים החלה להתארגן קבוצה של אזרחים בעלי טלפונים סלולריים של כל החברות. מטרת ההתארגנות היא להקים "קבוצת רכישה" שתנהל עם החברות הללו משא ומתן ותדרוש מהן להוזיל את התעריפים ולקבל הצעות אטרקטיביות יותר מאלה שאותן הן מציעות כיום.
חברי הקבוצה מעוניינים לאגד בתוכה כמות מספקת של מנויים כדי שיגרמו לחברות הסלולר להציע לכל אחד מהם הצעות עם תעריפים הנמוכים משמעותית מאלה המקובלים כיום.
יוזם הקמת הקבוצה הוא איש ההיי-טק בני מיכאילוביץ, עד לא מכבר מנהל באגף מערכות המידע ב-DHL ומנמ"ר ICQ. מיכאלוביץ משמש כיום יועץ עצמאי. הוא הקים לשם כך אתר אינטרנט, שבו הוא מפרט את מטרות ההתארגנות ומבקש מהגולשים להצטרף לקבוצה.
המטרה היא שכל אחד מהמנויים, באופן אישי, ינהל מגעים עם חברת הסלולר שלו על מנת להשיג חבילה אטרקטיבית, ובסופו של דבר, תשיג ההתארגנות מחירים קבוצתיים מוזלים, כאשר כל מנוי יבחר את החבילה הנוחה לו.
לדברי מיכאלוביץ, "חשבונית סלולר של משפחה ממוצע נעה כיום סביב ה-150 שקלים לחודש. 500 איש בקבוצה מהווים לחברות הסלולר הכנסה של 75 אלף שקלים לחודש, וכמיליון שקלים לשנה. זהו היקף הכנסות מספיק גדול כדי שהחברות יתייחסו אלינו ברצינות". הוא אמר, כי "אנו מעריכים את מה שרבים יודעים – שחברות הסלולר יכולות בהחלט לחיות עם תעריפים זולים יותר. קבוצת הרכישה, ככל שתהיה גדולה יותר, תהווה כוח שהחברות לא תוכלנה להתעלם ממנו".
אחד התנאים להצטרפות הוא שאין למנויים חוזה התחייבות כלשהו עם חברת הסלולר שלו, או שהם עומדים בפני רכישת מכשיר חדש.
"המטרה שלי היא לאסוף עד לאחר פסח לפחות 500 איש, כדי להתחיל לפעול", אמר מיכאלוביץ. הוא הבהיר, כי חברי הקבוצה לא יהססו להמליץ למנויים לבצע הגירה מחברה לחברה, אם זו תציע את ההצעות האטרקטיביות ביותר.
הוא סיפר, כי הגיע לרעיון לאחר ש-"בתפקידיי הקודמים ניהלתי משאים ומתנים עם חברות הסלולר לתעריפים עסקיים. אני יודע שזה לא קל. חברות הסלולר הן גופים מאוד קשים לניהול מגעים עמן, אבל, בסופו של דבר, כולנו יודעים שתעריפי הסלולר במגזר העסקי זולים בהרבה מאלה שבמגזר הפרטי, ואני יודע שאף אחת מהחברות לא מפסידה. נכון שלרבים מאיתנו יש מכשירי טלפון על חשבון העבודה, אבל לכל אחד מאיתנו יש משפחה שלכל אחד מילדיה יש מכשיר, והסכומים מצטברים".
מיכאלוביץ ציין, כי גם עצמאיים ובעלי עסקים קטנים שאין להם מספיק כוח להתמודד עם חברות הסלולר יכולים להצטרף לקבוצה, ובעזרתה – יוכלו להשיג תעריפים מוזלים יותר.
ההתארגנות החלה לפני כמה ימים, ולדברי מיכאלוביץ, כבר כעת רשומים בה כמה עשרות אנשים.
x
גם ביום האישה הבינלאומי הנוכחי צצו להם סקרים על האפליה שבין גברים ונשים, וגם הפעם ענף ההיי-טק "מככב" בהם – ולרעה ● חייבים להפסיק את הדיבורים, ולהעלות הילוך במעשים, כדי שכבר בשנה הבאה נוכל לראות את התוצאות
ב-8 במרץ 1857 נערכה בניו-יורק הפגנה המונית של נשים המועסקות במקצועות הטקסטיל. המחאה היתה על תנאי הניצול בהם הועסקו הנשים – שעות העבודה הרבות, השכר הנמוך לעומת הגברים ומתקני עבודה בלתי אנושיים. ההפגנה דוכאה בכוח על ידי משטרת ניו-יורק, והפכה לסמל שבזכותו מציינים בכל שנה את יום האישה הבינלאומי.
ב-20 השנים האחרונות מדברים לא מעט על מעמדן של הנשים במקצועות ההיי-טק. יום האישה הבינלאומי הוא בין היתר גם שעתם של כל הסוקרים והסקרים, שמראים לנו בכל פעם מחדש שהנשים עדיין מופלות לרעה – גם בענף שלנו.
אחד הסקרים, של חברת עוקץ מערכות, מביא עמו שתי תובנות: האחת היא בנושא פערי השכר – נושא שכבר נדוש ונדון באינסוף פורומים, אך נעשה בו מעט מאוד. הנושא השני קצת יותר חדשני: אנשי עוקץ חקרו, בדקו ומצאו, כי אווירת סיום המיתון עליה אנו מדווחים רבות בתקופה האחרונה, לא משפיעה באופן שווה על נשים והגברים. לפי הסקר, שיעור הגברים המועסק במקצועות ההיי-טק השונים גדל ב-5.6% ב-2009, לעומת עלייה של 1.8% בלבד בקרב הנשים. כלומר, שבתהליך הגובר והולך של גיוס עובדים להיי-טק, המעסיקים מעדיפים דווקא את הגברים.
עמי ברגמן, מנכ"ל משותף בעוקץ מערכות, מצוטט בהודעה לעיתונות של החברה באומרו, כי בשיחות טלפון שערכו אנשיו עם מנהלי גיוס, ענו המעסיקים שהם מעדיפים בעת הזו להעסיק גברים, כי "גברים מוכנים להשקיע יותר בעבודה ולעבוד שעות רבות יותר מאשר נשים. בנוסף, הם מוטרדים פחות מהורות וטיפול בילדים". ברגמן מדגיש, כי את התשובות הלא-אינטליגנטיות הללו שמע בעיקר ממנהלים בענף ההיי-טק.
לאמירות בסגנון "הגברים לא מוטרדים מהורות וטיפול בילדים" אין מקום בשיח הציבורי של היום. מקורן באותן דעות שגויות, לפיהן אישה צריכה לגדל ילדים ולכן במקרה הטוב היא יכולה לעבוד חצי מישרה. בפועל, המציאות קצת שונה. למרות שאין ספק כי עדיין יש לא מעט מנכ"לים שסבורים שאישה לא יכולה להחליף גבר בכל תפקיד, אנו שומעים על יותר ויותר מקומות עבודה שבכל זאת בוחרים נשים לתפקידי מפתח.
מעבר לכך, יותר ויותר הנהלות מפנימות כיום, כי חלק מהצלחתו של עובד, בין אם הוא גבר או אישה, נובעת מהשקט הנפשי שלו – שנובע בין היתר מהעובדה שהוא יכול להקדיש יותר שעות למשפחתו. ביותר ויותר ארגונים הצליחו ההנהלות לשנות הרגלי עבודה מיושנים, שכללו בין היתר קביעת דיונים אחרי השעה 17:00. מהשיני הזה נהנים גברים ונשים גם יחד וזו הדרך הנכונה לטפל במציאות הלא מחמיאה שעולה מהסקר.
אבל רצון טוב ומודעות אינם מספיקים. במדינות שונות נחקקו בשנים האחרונות מספר חוקים שנועדו להקל על מעסיקים ליישם את השוויון בין המינים – ולא רק בשכר. לצערנו, המציאות בישראל היום אינה מעודדת נשים לצאת לעבוד, ובוודאי לא נשים שרוצות קריירה. בנושא הזה ישראל מפגרת בהרבה אחרי מדינות אירופה, למשל. המחוקק הישראלי מדבר הרבה על שוויון, ומעמד האישה מופיע בכל מצע מפלגתי לפני הבחירות – אבל בשטח דבר לא קורה.
כך, נשים רבות עדיין עדות כל יום לקיפוח מתמשך בשכרן ובמעמדן לעומת גברים. חשוב להבין, כי לא תמיד נשים בודדות יכולות לצאת למאבק. פעמים רבות גובר הפחד מאיבוד מקום העבודה, על הרצון להילחם. פערי השכר, עליהם מדובר רבות ביום האישה, הם רק פן אחד של התופעה כולה.
פעילות מתמשכת של הסברה והגברת המודעות בקרב הנהלות ארגונים לצד חקיקה מתאימה, יבטיחו ששוויון בין המינים בהיי-טק לא יהיה נושא לסקרים, אלא מציאות בשטח.