ארכיון ל- פברואר, 2010
הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע הטילה השבוע קנסות על שני גופים – האחד פרטי והשני ציבורי – בגין שימוש לא חוקי בפנקס הבוחרים ועבירה על חוקי הגנת הפרטיות.
לטענת מפקחי הרשות, חברת דיילקום - העוסקת במתן שירותי חיוג אוטומטי, עשתה שימוש בפנקס הבוחרים הארצי והמקומי שקיבלה במהלך מתן שירותים למפלגות ומועמדים לרשויות המקומיות, לצורך טיוב מאגר המידע שלה, ולשימוש חוזר במידע לטובת לקוחות אחרים שלה. כל זאת, בניגוד לחוק הגנת הפרטיות וחוק הבחירות.
הגוף השני, האגודה השיתופית קריית חיים, הפרה לטענת הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע, את סעיף 28 (ב) לחוק הגנת הפרטיות. כך, אומרים ברשות, ניצלה האגודה את הנגישות שלה לפנקס הבוחרים של עיריית חיפה על מנת לעדכן את רשימת חברי האגודה השיתופית. לרשימה שנלקחה מפנקס הבוחרים, קובעים ברשות, נוסף גם מידע אודות התמיכה הפוליטית של הבוחרים.
התגובה הראשונית למקרא הטענות שהועלו כנגד גופים אלו היא שיש להחמיא לאנשי הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע על פעילותם נגד רמיסת החוק ברגל גסה וחצופה. אבל השמחה נעלמת לה מיד כשמגלים את חומרת העונש שהטילה שהרשות על הגופים הללו. כך, דיילקום – חברה מסחרית שללא ספק עשתה שימוש במאגרים כדי להגדיל את רווחיה, נקנסה – שימו לב – ב-4,000 שקלים! האגודה הציבורית קריית חיים, שניצלה לרעה את הנגישות שלה לספר הבוחרים, נקנסה בלא יותר מ-3,000 שקלים!
לפנינו מקרה קלאסי של ניסיון אמיתי וכנה לאכוף חוק חשוב, אלא שהכלים העומדים לרשותם של אנשי הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע הם פשוט מגוחכים. 4,000 שקלים באמת מהווים קנס כספי ראוי על פריצה למאגר מידע או העתקת נתונים ממנו שלא כדין?! הרי מדובר בעונש מגוחך שמזמין גורמים אחרים להפר את הפרטיות שלנו.
אפשר לנחש, מבלי להסתכן, ששני הגופים שנתפסו מהווים רק חלק קטן משורה ארוכה של ארגונים שמפרים מדי יום סעיפים כאלו או אחרים בחוק הגנת הפרטיות. כל בית שלישי בישראל מקבל מדי ערב שיחת טלפון מחברה כלשהי ש-"שמעה" שיש לך יום הולדת בקרוב, או מתקשרת כדי להציע לבן שלך כרטיס אשראי לחיילים ימים אחדים לפני גיוסו.
עו"ד יורם הכהן, יו"ר הרשות, מצוטט בהודעה שהוציאה הרשות על שני המקרים: "מקרה דיילקום מדגיש את הבעייתיות שבמיקור-חוץ של מידע מוגן פרטיות. בשני המקרים הופר עקרון 'צמידות המטרה' – החובה לעשות שימוש במידע אך ורק למטרה למענה התקבל, שהוא עקרון יסוד בהגנת הפרטיות. אנו נמשיך ונפתח את השימוש בסנקציות כלכליות על כל מי שעושה שימוש בלתי חוקי במידע אישי, שכן זהו כלי אפקטיבי ביותר לטיפול בתופעה".
צר לי, עו"ד הכהן, אך מהמקרים שפורטו בהודעה לא ממש ברור אילו סנקציות כלכליות הוטלו על הגופים הללו ומדוע הן אמורות להרתיע אותם ושכמותם לא לחזור על אותה העבירה למחרת היום.
חשוב לציין שעו"ד הכהן עומד בראש צוות אנשים מיומן, שעושה את עבודתו באופן מיטבי. אך הכהן חייב להפנים את העובדה שגם ללא מיקור-חוץ של מידע רגיש, תמיד יימצא מישהו שיש לו את המידע ומוכן לעשות בו שימוש.
במקביל להמשך עבודתה החשובה של הרשות, אנשיה צריכים להפעיל לחץ על חברי הכנסת כדי שיבינו שלא מספיק לחוקק חוקים להגנה על הפרטיות, אלא צריך לתת בידי רשויות המשפט והחוק את הכלים להרתיע.
במציאות של היום אתה יכול לפרוץ לכל מאגר שהוא ולעשות בו שימוש לצרכיך מבלי לחשוש. הרי במקרה הכי גרוע תשלם 4,000 שקלים ותמשיך לצחוק כל הדרך אל הבנק.
במידה מסוימת הסיפור של הרב אילון ופורום תקנה מזכיר לי על שריפה שפורצת לפתע במקום מסיים, כולם עסוקים בכיבויה וחקירתה אבל אף אחד לא מתפנה לטפל במי שזרק את החזיז שהביא לשריפה.
פורום תקנה הוקם כפורום התנדבותי למטרות לכאורה חיובית, סיוע לאנשים מהמגזר הדתי שנקלעו להטרדה מינית מצד רב או כל גורם אחר, ללא הבדל בין שני המינים.
אבל אם הטיפול בפרשת אילון הוא המודל שבו הפורום הזה עבד אזי נדרשת שאלות וחקירה של המשטרה לא פחות אינטנסיבית מאשר החקירה על פרשת בני אילון.
החשדות לכאורה נגד הרב הועלו לפני שלוש שנים. בניגוד למצופה בפורומים מסוג זה, המידע על החשדות נגד הרב לא נשאר בסוד ממש אלא עבר מפה לאוזן במעגלים הפנימיים של הקהילה הדתית בלבד. החילוניים, על המוסדות והחוקים שלהם נשארו מחוץ לתמונה. לאף אחד זה לא הציק, לא הפחיד כי הנורמה שהשתרשה היא "עשה לך רב" ורק בקולו תשמע. בקולו תסרב פקודה בצה"ל, בקולו תרביץ לחיילים ושוטרים ובקולו גם תנסה לכפות על מעשים הגובלים בעבירות פליליות וגורמות נזקים בלתי הפיכים לצעירים וצעירות תמימים.
בשלב מסוים מנהלי הפורום וחבריו, כולם יהודים טובים וצדיקים, שכחו את תפקידם ואת חובתם האזרחית וניסו "לסגור" את הנושא בתוך הקהילה, תוך שהם "שופטים" את הרב, גוזרים עלין עונש הרחקה לצפון הארץ ומחתימים אותו על הסכמים שונים. הכל מחוץ לחוק, או נכון יותר כמעט מחוץ לחוק, שכן על פי הפרסומים האחרונים מסתבר שהיועץ המשפטי לממשלה היוצא, מני מזוז נתן "הכשר" להסדרים המוזרים שאנשי פורום תקנה ארגנו ל רב אילון ולכל תומכיו.
רוצה לומר שאילו כבוד הרב לא היה ממשיך לעשות את מה שפורום תקנה טוען שעשה ואיש עדיין לא הוכיח אותם, והיה מסתדר בדלת אמותיו, מבלי לפגוש תומכים חברים ובוודאי לא נערים מתחת לגיל 18 ,מן הסתם לא היינו שומעים על הפרשה הזו לעולם.
בנקודת הזמן הזו, כשמצב העניינים מעורפול לא ברור מה יותר חמור: רב שחשוד במעשים מגונים ובחסות הסמכות הדתית ברח לעיר מקלט, כדי שישכחו אותו וישכחו ממעשיו, או רב שנפל קורבן לשמועות זדוניות, שמקורן בחיסולי חשבונות אופייניים לציונות הדתית.
אי אפשר שלא לקשו את הפרשה לדעות חשוכות וקיצוניות שהושמעו לא פעם על ידי רבנים שונים שכינו בכל הכינויים האפשריים את תופעת אהבת הגברים או אהבת נשים. זאת למרות שכמו בכל ציבור אחר, גם במגזר הדתי לאומי יש שיעור לא-מבוטל של הומוסקסואלים ולסביות, אשר בשל נטייתם המינית מתקשים לבוא בברית הנישואים על פי המתווה ההלכתי המסורתי. מקצתם לא ייכנסו כלל לחופה המסורתית, כדת משה וישראל, ולא יקימו בית בישראל בהתאם לציפיות החברה בה הם חיים. רבים מהם מתכחשים לזהותם/נטייתם המינית ו/או מסתירים אותה מסביבתם. מקצתם (אולי אפילו הרוב) מתחתנים עם בן/בת המין השני, רק כדי להביא ילדים לעולם וכדי לרצות את המשפחה והקהילה ולהימלט מתוויות שליליות. לרוב הם משלמים מחיר כבד של חיי סבל ומצוקה נפשית.
יתכן והרב אילון נחשף למערבולת אליה נקלע כעת, בגלל העובדה שהיה בין הבודדים כנראה שהסכים לשמש כותל לנערים ונערות במצוקה, הן על רקע מיני והן על רקע חברתי. יתכן ורצונו לסייע מעל ומעבר למה שמותר לו ונדרש ממנו הכניס אותו ואת ה"מטופלים" שלו למצבים אינטימיים שכעת יש המפרשים אותם כמעשים מגונים, כן או לא.
המשטרה ורשויות החוק צריכות לבצע שתי חקירות במקביל: האחת בדיקת הטענות שהועלו בפורום תקנה, מיצוי הדין וקביעת מסקנות חד משמעיות, ובצד השני לבדוק את דרך התנהלותו של פורום תקנה, שביודעין ניסה לשמור מידע על חשד לפלילים, וכעת כאשר התפוח הלוהט הזה עומד להתפוצץ להם בפנים הם רצים לתקשורת "החילונית" שתציל אותם מידי עצמם.
כבכל שנה מגיע יום האינטרנט הבטוח ● כבכל שנה לא מספיק נעשה בתחום המניעה וההסברה ● רשימת מטלות לשרי הממשלה, ולהורים המודאגים, על מנת למנוע את ההטרדה המינית או האונס הבא של קטין או קטינה – שתחילתם בקשר שנוצר ברשת
יום האינטרנט הבטוח המתקיים השבוע, נערך השנה על רקע שורת אירועים מזעזעים שקרו באחרונה, שהטילו צל כבד על השימוש ברשת האינטרנט.
לאחר פרסום תפיסתו של עבריין מין זה או אחר, שניצל את תמימותם של ילדים וביצע בהם מעשים מגונים, מלאו דפי כלי התקשורת בסיפורים, רעיונות ועצות כיצד לשמור על ילדינו בשוטטם ברשת. הפתרון פשוט לכאורה, אבל קשה ליישום: המבוגרים, ההורים, צריכים לקחת אחריות ולפקח על הרגלי הגלישה של ילדיהם הצעירים, להציב את המחשב במרכז הבית, בסלון, ולהסביר לילדיהם שפרטיות היא עניין חשוב, אולם כרוכה בבשלות מסויימת, המגיעה עם התבגרות.
אחד ההיבטים החשובים לטיפול בבעיה הוא המישור ההסברתי. חייבים להמשיך את מערכי ההסברה וההדרכה להורים, בכל מקום שבו הם נמצאים. כחלק מההיסטריה שהופיעה לאחר חשיפת הפדופיל התורן על ידי המשטרה, שמענו על יוזמות שונות מצד משרדי ממשלה וגופים שונים להקמת ארגונים שיטפלו בהסברה כיצד לגלוש נכון ברשת. כמו בהרבה דברים אחרים, בצד הממסדי-ממשלתי לא נערך תיאום כלשהו בין הגופים השונים. פעם זה משרד התקשורת, אשר מזמן דיון עם כמה מומחים ומבקש להקים רשות להגנה על ילדים הגולשים ברשת, ובמסגרתו הוא מבקש מאיגוד האינטרנט לבדוק היתכנות להקמת הגוף; פעם זה גדעון סער, שר החינוך, הממהר להוציא הודעה שהמשרד בוחן אפשרות להקים גוף מיוחד שיעסוק בכך במסגרת שיעורי הדרכה והסברה בבתי הספר, שיעבוד בשיתוף עם משרד התקשורת.
הקמת רשות מיוחדת להגנה על הילדים ברשת, משמע – זו שתעצור את הפדופיל הבא, היא הדבר האחרון שיכול לעזור באמת למציאות העגומה שאליה נקלענו בתקופה האחרונה. רשות פירושה מנגנון עם מנהל, עובדים, משכורות, לשכות. רשות בוודאי תטיל על הממונה עליה להכין תוכנית, לבדוק את השטח, לכתוב תוכניות אב, ובקיצור – ביורוקרטיה. ובינתיים הרבה מאוד אבות ואמהות לא יישנו טוב בלילה, כאשר ילדיהם מופקרים ברשת.
כל שנדרש לעשות הוא למנות איש אחראי ורציני באחד ממשרדי הממשלה – לטעמינו זה צריך להיות במשרד החינוך – שעליו יוטל להפעיל את הגורמים השונים שכבר קיימים כיום, ופועלים בשטח. עוד יהיה עליו לסייע להן תקציבית, שכן ארגונים אלה כולם פועלים בהתנדבות.
די אם נזכיר את עמותת אשנ"ב, שאנשיה עושים נפשות כבר יותר מעשור לקידום התחום. הם עושים זאת במסגרות רבות, מסבירים, נותנים עצות ובעיקר מראים להורים שאסור להם להתבלבל. באינטרנט יש הרבה מאוד דברים יפים וחשובים, הדור של היום רוכש דרך הרשת את תרבות העבודה והתקשורת העתידית שלו, בעידן שכולו יהיה מתוקשב. הדור של היום לומד ומעשיר את דעתו בעזרת הרשת, אבל כמו במציאות, כמו ברחוב שליד ביתו של כל גולש, גם ברשת יש אנשים רעים ומסוכנים. וכשם שאיש לא ייתן לילדיו לשוטט לבד ברחוב בשעות הלילה ללא פיקוח – כך גם צריך להיות ברשת. אשנ"ב אינה לבד כמובן: גם איגוד האינטרנט ועמותות אחרות פועלים בזירה חשובה זו. אבל למרבה הצער, כולם נתקלים בקירות אטומים, בבואם למקומות עבודה או לוועדי הורים. עד שמופיע הפדופיל הבא.
פעולות ההסברה גם צריכות לשלב פתרונות IT פשוטים, כאלה המאפשרים לסנן תכנים, לאפשר להורים לעקוב בצורה חכמה אחרי ילדיהם, עם או בלי ידיעתם, ואמצעים נוספים. מנגד, גם הממשלה יכולה לעשות יותר: פיקוח מבוקר יותר על תכנים ברשת. לא צנזורה חלילה, לא התערבות בתכנים. במפגש פורום שיווטק של אנשים ומחשבים שנערך שלשום (ב'), הופיע ניצן חן, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין. חן דיבר על האתגרים החדשים שעומדים בפני המועצה בקשר להיבטי הניו-מדיה, אתרים שמשדרים תוכניות ותכנים באיכות גבוהה בדיוק כמו בטלוויזיה. למרות הסיבוכיות שבעניין, הרגולטור חייב לבדוק את האפשרות להחיל את המגבלות הקיימות כיום על מי שמשדר בכבלים או בלוויין – גם על ספקי תכנים ברשת. עד כה הניסיונות שנעשו בתחום זה כשלו, כי המציעים היו אנשי ש"ס, מה שגרם לרתיעה מהם.
למאמץ על פיקוח וניווט נכון של תכנים ברשת למען הילדים, יכולים להיות שותפים כולם: הגולשים, ההורים, הרגולטור וגם חברות הטכנולוגיה שמכירות את התחום.
השורה התחתונה: המסר העיקרי שצריך לצאת מיום האינטרנט הבטוח השנה הוא הגברת המודעות בקרב כל הגורמים, כדי לעצור את הפדופיל הבא.
חבר הכנסת מאיר שטרית, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה:
המדינה אינה ערוכה כדי לתת מענה לסכנות שאורבות לילדים ברשת
"מדינת ישראל אינה ערוכה מספיק בכדי לתת מענה לסכנות שעומדות בפני ילדים בתחום האינטרנט", כך טען אתמול ח"כ מאיר שטרית, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, בדיון שערכה הוועדה לרגל יום האינטרנט הבטוח. לדברי שטרית " יש צורך להגביר את החקיקה ואת האכיפה וגם וגם להגביר את המאמצים בתחום החינוך. בדיון לקחו חלק נציגים של עמותת אשנ"ב לגלישה נכונה ברשת, איגוד האינטרנט נציגי משרדי ממשלה וחברות טכנולוגיות שהציגו פתרונות כיצד ניתן להגן על ילדים ברשת.
נציגי משטרת ישראל סקור בפני הוועדה כיצד הם הם מטפלים היום בבעיות כמו פדופיליה, מכר סמים, לשון הרע ואף איומים על התאבדות באינטרנט. רוני דיין, מנהל גף יישומי מחשב במשרד החינוך, אמר כי קיים שיתוף פעולה בין משרד החינוך לבין ארגונים שונים בארץ, המתפקדים כ-'צבא שלם' המעניק ידע וכלים זמינים להורים ולמורים לצורך התמודדות עם סכנות הקיימות בשימוש באינטרנט. אולם מרבית המשתתפים בישיבה היו תמימי דעים שהמודעות לסכנות הקיימות ברשת היא נמוכה מאוד. פרופ' גוסטבו מש, ראש החוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, אמר שחסרים מחקרים המספקים נתונים סטטיסטיים על היקף חשיפתם של ילדים לפשיעה באינטרנט, כמו גם על יעילות הטכנולוגיה המנסה למנוע אותה
הטוקבקים הם הביטוי הישיר למהפכה תקשורתית שמתחוללת לנגד עינינו בשנים האחרונות ● כך, תקשורת ההמונים הפכה להיות דו-סטרית, בזכות הפיתוחים הטכנולוגיים ● יש לאפשר שיח תרבותי ברשת, אך מנגד יש לשמור על כללים בסיסיים, שאחד מהם הוא מניעת הסתה ● את הטוקבקים אי אפשר לעצור, אבל אפשר בהחלט לנווט אותם נכון יותר ● לתשומת לב הקוראת דורית בייניש
דבריה של השופטת דורית בייניש, נשיאת בית המשפט העליון, אשר הפנתה אצבע מאשימה כלפי הטוקבקים המסיתים נגד בתי המשפט, הפנו שוב את הזרקורים לוויכוח ישן על תופעת הטוקבקים.
הטוקבקים הם הביטוי הישיר למהפכה תקשורתית שמתחוללת לנגד עינינו בשנים האחרונות. תקשורת ההמונים הפכה להיות דו-סטרית, בזכות הפיתוחים הטכנולוגיים בעולם ה-ICT, שהטוקבקים הם חלק בלתי נפרד ממנה.
זכות התגובה לצרכני התקשורת הייתה קיימת מאז ומתמיד, והיא הופיעה בפורמטים שונים. זו זכות התגובה של קוראים או מאזינים, והיא הפכה לאחד מיסודות של חברה חופשית ודמוקרטית. הטוקבקים פרצו לעולם בזכות הטכנולוגיה, זו המאפשרת לקורא להגיב בזמן אמת על חדשות, אירועים וכל מה שעומד על סדר היום. במהותם, הטוקבקים מסמלים את אחד מיסודות הרשת: כתיבה ישירה וכמעט שלא מצונזרת, מיידית, ללא סינון וללא עריכה. הם חלק מתרבות דיגיטלית עכשווית, שמאפשרת לכל אדם באשר הוא, להביע את דעותיו – מעצבנות וקיצוניות ככל שתהיינה – כל עוד אין בדבריו אלה משום עבירה פלילית.
הטוקבקים מיישמים עקרון חשוב נוסף המצוי באינטרנט: האנונימיות. כל אחד יכול להביע את דעתו, להעביר מסרים – מבלי הצורך בחשיפה של פרטיו. התחזיות לשני העשורים הקרובים מלמדות שעולם התקשורת שייך כולו לגולשים. הם אלו שיכתיבו מה הם מעדיפים, הם אלו שיהוו את הבסיס למידע שכלי התקשורת משדר או כותב, והם גם אלו שיציפו את השרתים של כלי התקשורת בתגובות ובהערות. כך, הם יתווכחו ביניהם, יאירו צדדים, ישבחו או יקטלו כותב זה או אחר. כל עיתונאי וכל כותב הגון, יודו כי הטוקבקים הם אחד הדברים הראשונים שהם מביטים בהם בכל רגע, גם אם לא נעימים ומעצבנים.
מכאן, עולה השאלה עד כמה אפשר לתת חופש כתיבה לכל מי שיש לו מקלדת ועכבר בהישג יד. כשמדברים על תרבות הכתיבה, צריך לעשות אבחנה בין התרבות שמקובלת בישראל לבין זו שבשאר העולם המערבי. ההבדלים הם לפעמים שמיים לארץ. טוקבקים בעיתון של המדינה, שלו גם אתר נפוץ ביותר, מצליחים בכל פעם להפתיע: עד כמה נמוך אפשר לרדת. זוהי תרבות שיח אלימה, שנראה כאילו הגיעה היישר מהשכונות הנידחות של הפה. זו תרבות המבטאת חוסר סובלנות ובוטות, המאפיינות את השיח הציבורי בישראל.
הציצו נא מדי פעם, בטוקבקים באתרי החדשות בישראל, ואחר כך עשו זאת בתקשורת הבינלאומית, והשוו ביניהם. לא צריך להיות חוקר מדעי המדינה כדי לגלות את ההבדלים. אין המדובר בכך שמעבר לים אין גולשים גסי רוח, אלימים, או כאלו שמנצלים את האנונימיות כדי לנגח מוסדות, פוליטיקאים וגורמים אחרים מאלף ואחד סיבות. אז מה הוא ההבדל ? בהשקפת העולם של אלו שאמורים לסנן את החומרים. אלה הם העורכים המאשרים, או לא, את התגובות. בעשותם כך, הם קובעים את הרמה של השיח התקשורתי שיתפרסם.
הטענה לפיה הטוקבקים אינם מסוננים - לא נכונה. שהרי כל עיתון חייב לוודא שבפרסום טוקבק זה או אחר, אין הוא עובר על חוקים מסויימים. כך, כל שנותר לקבוע הוא מתי למנוע פרסומה של תגובה, ומתי לאפשר ולאשר את הופעתה. השאלה הזו עומדת כעת במוקד הוויכוח, בעולם העיתונות ובקרב הציבור.
ההרגשה היא שבערוצי תקשורת מסויימים הגענו לכאלה תהומות של שפל, ירדנו כל כך למטה, ואז החלה לה מגמה של "חזרה בתשובה". משמע, סינון קפדני יותר, מניעת פרסום של דברי הסתה, גם אם הם נכתבים על ידי "אחד שיודע הכל" או "אזרח ישראלי", ושאר הכינויים ההזויים הללו. נראה כי כלי התקשורת הגיעו למסקנה, כי הדרך להחזיר את תרבות השיח, גם באינטרנט, היא על ידי צנזורה עצמית במובן החיובי של המילה. טייקוני התקשורת מבינים שאם הם לא יעשו זאת, או אז המחוקק יעשה זאת במקומם.
במושב הכנסת הקודמת כבר עלו כל מיני הצעות לחקיקה שתשים מעצורים על גלגלי התקשורת. ההצעות נמשכות גם בכנסת הנוכחית. אותם חברי כנסת שעושים זאת, עלולים להמשיך בניסיונותיהם. אם הם יצליחו, חקיקה שלהם עלולה להכניס את ישראל ברשימת אותם מדינות שסוגרות את השאלטר על האינטרנט, ונהיה כאן דוגמת איראן וסין.
כבוד השופטת העליונה בייניש: הסתה נגד שופטים היא דבר פסול וחמור מאוד, אבל מכאן ועד קריאת עליהום על כל תרבות הטוקבקים – הדרך ארוכה וגם לא מציאותית. הפתרון, כמו בעולם המשפט, הוא במציאת איזון. יש לאפשר שיח תרבותי, חופשי ופורה בכל ערוץ תקשורת אפשרי, אולם מנגד יש לשמור על כללים בסיסיים, שאחד מהם הוא מניעת הסתה. את הטוקבקים אי אפשר לעצור, אפשר לנווט אותם נכון יותר.
במידה מסויימת הצעת החוק ההזויה לאפשר לישראלים יורדים להצביע לכנסת עשתה עם חלק גדול מהם עוול שלא בכפם. הדיון סביב החוק הפך למסע עליהום על כל מי שבחר מרצונו לא לגור בישראל, או שהחיים גלגלו אותו למחוזות אחרים.זוהי ירידה שלא לצורך על ה"יורדים" שלא פנו ולא ביקשו שום דבר.
מאז שיצחק רבין ז"ל כינה אותם "נפולת של נמושות" זרמו הרבה מים בנהרות הירדן. החברה הישראלית התבגרה, וגם "היורדים" כבר לא מה שהיו פעם.
רבים מהם שומרים על קשר עם ישראל, לחלקם יש פה משפחות, לא מעטים מאותם "יורדים" תופסים עמדות מפתח בחברות בינלאומיות, חברות היי טק ובמגזרים אחרים. יש להם תמיד פינה חמה לישראל והישראלים אוהבים מאוד להיעזר בהם בנסיבות שונות.
מדינת ישראל לא יכולה כמובן להרשות לעצמה לאפשר למי שאינו גר בה להצביע ולהשפיע, אבל היא צריכה להמשיך במדיניות הרשמית שלה לעשות כל מאמץ להחזיר ישראלים הביתה. באחרונה אנו שומעים על מצוקה של מדענים בעלי רמה שנאלצים לנדוד אל מעבר לים כי בישראל אל משקיעים מספיק במחקר ובהיי טק. משרד הקליטה, הסוכנות היהודית וגורמים אחרים מאתרים את הפוטנצייאלים שמבין "היורדים" ומעודדים אותם לשוב הביתה.
מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על אותם אזרחים לשעבר. היא צריכה לכבד את החלטתם לבחור לגור היכן שהם רוצים אבל להמשיך ולשמור על קשר איתם.
להצביע ולהשפיע לא, אבל לתמוך, לסייע ולתת להם תחושה שפה זה ביתם, ולכאן יוכלו תמיד לשוב, אלו הם שני דברים שונים.
הצעת החוק לאפשר הצבעה ליורדים באה ממגזר פוליטי מסויים מאוד היא אינה מייצגת את כלל הישראלים ששוהים מחוץ לגבולות מדינת ישראל. רבים מהם לא יממשו את זכות הבחירה גם אם היא תינתן להם בדרך זו או אחרת.
לכן בשורה התחתונה צריך להתגייס למאמצים שנועדו להרוג את הצעת החוק המטופשת הזו, אבל מצד שני צריך להיזהר לא להפוך את הדיון ביורדים למסע צלב חסר תכלית שלא יוביל לשום מקום. מדינת ישראל צריכה להבהיר שרק מי שגר בגבולותיה, משלם את חובו למדינה יכול להינות מהזכות להשפיע, אבל מצד שני מדינת ישראל חייבת להמשיך לעשות מאמצים שכמה שיותר ישראלים ישובו הביתה ובין היתר יוכלו גם להצביע ולהשפיע.
הכנסת יכול להמשיך להתווכח, את היורדים השאירו בצד.