יהודה קונפורטס – בלוג

ארכיון ל- דצמבר, 2009

העשור האחרן  החל  בהיסטריה מוגזמת לקראת באג 2000 והסתיים בהערכות חירום מוגזמת לקראת משבר כלכלי שבדיעבד  עבר יחסית בשלום* על מה נדבר בשנה הבאה ואיזה טרנדים טכנולוגיים ישתלטו  עלינו?

בדצמבר 1999, בין שישי לשבת, במזג אוויר חורפי במיוחד, ישבנו רתוקים אל מול צגי הטלוויזיה. "האח הגדול" עדיין לא נולד אז, ועל "כוכב נולד" טרם חשבו. האווירה בארץ ובעולם הייתה אווירת סיום. אף אחד לא ידע באמת מה יקרה ברגע שמחוגי השעון יזוזו אל עבר השעה 12:00 (חצות) והעולם כולו ייכנס אל שנות ה-2000. במשך כשנתיים לפני התאריך הזה הילכו עלינו אימים, מכרו לנו כלים, מחשבים ובעיקר פרויקטים שיכינו את מערכות המיחשוב והמידע שלנו למעבר ל-2000. גדולי האנליסטים התחרו ביניהם מי יצבע את העתיד בשחור יותר, מי יכניס להיסטריה יותר אנשים.

בשעה 23:59 נעצרה הנשימה של מיליוני בני אדם בעולם. בבתי חולים הוכרזה כוננות מיוחדת, במתקנים ובמערכות שבהם לשעון יש מרכיב קריטי בתפעול הועמדו צוותים בכוננות, מנמ"רים העבירו את ליל שישי עם צוותיהם במשרדים, על כל מקרה שלא יבוא… וכל השאר היסטוריה, שהותירה הרבה זיכרונות על היסטריה כלל עולמית. היא לא הייתה היחידה בעשור זה.

אלו, כמובן, לא המשברים היחידים שידענו בעשור הנוכחי. ב-2001 התמוטטו מגדלי התאומים בניו-יורק, ואיתם התמוטטו הרבה מאוד פרות קדושות ותיאוריות על יציבות חלק זה של העולם, על טרור ועל מלחמות. ענף ה-IT נדרש מיד לדגל, והבאזים התורנים היו DRP, גיבוי, אחסון ואבטחת מידע. יצרניות מערכות האחסון והפתרונות החלו לפרוח. מערכות שלטוניות החלו להכין תוכניות רחבות היקף המשלבות את מערכות ה-IT כחלק מפתרון כולל להגנה על הבית. הום לנד סקיוריטי הפך להיות אחד המגזרים החמים ביותר, עד היום.

העולם כולו נדרש לבדיקת מערכות הגיבוי וההתאוששות שלו, במיוחד במגזר העסקי, שם מערכות המיחשוב הן קריטיות. הבאז של DRP והתאוששות עסקית כבר פינה את מקומו לטרנדים אחרים, אבל המציאות לא השתנתה, וככל שנקפו השנים מאז, הצורך בתפיסת גיבוי ושחזור מאובטחים רק גברה. בישראל, בניגוד למקומות שלווים ושקטים בעולם, התחזיות הועמדו במבחן המציאות בשני אירועים לפחות: "מלחמת לבנון השנייה", ובמבצע "עופרת יצוקה". הלקחים הופקו עד לאירוע הבא.

עוד לפני המיתון הנוכחי, עברנו מיתון אחר, שמוגדר כ-"מיתון שלנו", של הדוט.קום. היה זה ב-2003, עם התפוצצות הבועה – חזרה לשפיות ממציאות מדומה שבה כל שורת קוד היתה כבר פוטנציאל לסטארט-אפ, וכל יזם ראיין את מנהלי הקרנות שרדפו אחריו כדי שייקח מהם כסף. החגיגה נגמרה, האורות כבו בוול-סטריט למשך תקופה ארוכה. עולם ההיי-טק נכנס לשיפוצים וארגן את עצמו מחדש. ההתאוששות, כך אומרים מומחי משברים כלכליים ומיתונים, החלה מוקדם מדי. תיאוריית שבע השנים הרעות, שאחריהן באות שבע השנים הטובות – התקלקלה פתאום. זו אולי הסיבה גם למשבר הפתאומי שפרץ חמש שנים לאחר מכן.

הפעם, ב-31 בדצמבר 2009, נעו מחוגי השעון אל עבר השעה 12:00 מבלי שאיש הציץ עליהם באופן מיוחד. ברחבי העולם, כמו גם בישראל, נפתחו בקבוקי שמפניה, ואיש איש איחל לרעיות, למשפחה ולחברים שנה טובה. איחולים תמיד באים עם כוונה אמיתית. השנה, איחולי שנה טובה צריכים להיות מכוונים חזק. אני מכיר יותר מאדם אחד או שניים, שכבר כמה חודשים מתפללים ש-2009 תעבור. במבט לאחור, יודו רבים כי גם ב-2009, כמו ב-1999, מרכיב ההיסטריה בקוד ההתנהגות שלנו, בשיקולים לקבל החלטות היה גבוה מאוד. הוא נבע בעיקר מחוסר ידיעה, מההלם וההפתעה שנחתו על העולם בשלהי 2008, כאשר ניצני המשבר החלו להסתמן.

הפעמונים לא צלצלו חזק מספיק, השאננות גברה על ערנות עסקית ועמידה על המשמר כל הזמן.
ההיסטריה שיצרה אי הוודאות היתה הדלק של המיתון שחוינו השנה. מיתון קצת מוזר, יש לומר, שבמרבית המגזרים התבטא בלחיצה על דוושת הברקס. אף אחד לא היה בטראומה. מנמ"רים, כמו גם מנכ"לי חברות, אמרו שזה אחד הדברים הכי טובים שקרה להם. האפשרות לעצור את המירוץ המטורף אחר החידושים, אחר הפרויקטים ואחר תקציבים. הייתה זו מעין חניית ביניים עם מועד המראה מחודש בלתי ידוע. זה קרה שוב לפתע בחודש מרץ 2009, כאשר הבורסות החלו שוב להשתמש בצבע הירוק והורידו במעט את הצבע האדום שאפיין את גרף המניות שלהן בחודשים האחרונים. כשם שמרבית האנשים לא מצליחים להבין את הסיבות למיתון הזה, כך גם לא הבינו את תחילת היציאה ממנו.

על מה נדבר בשנה הבאה?סוף שנה הוא זמנם של כל כותבי התחזיות וחוזי העתיד, מעין אולימפיאדה וירטואלית, מי יפנטז יותר. המציאות מתנהגת כפי שהיא מתנהגת, לפעמים דומה לתחזיות ולפעמים לא, אבל בעוד שנה, מי זוכר?

כלי התקשורת בארץ ובעולם גדושים סיכומים ותחזיות.

אז בלא כלום אי אפשר. גם גיליון זה מכיל כמה סיכומים וטורים אישיים של מיטב הכותבים באנשים ומחשבים, כל אחד מזווית אישית שלו. האנליסטים מאוחדים בדעתם, ששנת 2010 תהיה השנה שבה נחוש התאוששות מהמכות שספגנו בשנתיים האחרונות. הדגש הוא על המילה התאוששות ולא חזרה לחגיגה שהייתה לפני 2007, אז החלו הסממנים הראשונים של המיתון העולמי, שכאמור לא החל דווקא בהיי-טק.

הטרנדים הטכנולוגיים שנדבר עליהם בשנה הבאה וגם בשנים שאחריה מבוססים על פתרונות שאומצו על ידי ארגונים דווקא בזמן המיתון, כאשר המוטו שלהם הוא כלים שמסייעים להתייעלות וחיסכון. רוצה לומר, שהעולם העסקי, החוזר לשפיות לאט לאט, עדיין זוכר את לקחי המיתון שחולף, וההשקעות של ארגונים בכלי מיחשוב ומידע יהיו כאלו שיסייעו באופן ישיר, ברור לכל אחד, למימוש המטרות העסקיות של הארגון. במסגרת זו אפשר למנות את הכלים שיסייעו לארגונים לנתח טוב יותר את ים המידע שעומד לרשותם. זוהי הרחבה, שלא לומר כמעט בנייה מחדש של עולם ה-BI. מנהלים, שרק לפני כמה שנים לא הפסיקו להתפעל מהיכולת שלהם לקבל מידע זמין בכל רגע, מבקשים כעת כלים שיסייעו להם להבין טוב יותר את ים הנתונים, ועל סמך ההבנה לקבל החלטות מהירות ונכונות. בהקשר זה יש לזכור את מגמת הקונסולידציה בתחום ה-BI , כאשר השחקנים בשוק נבלעו כמעט ברובם על ידי החברות הגדולות.

מגמות נוספות שכבר דובר עליהן רבות: מיחשוב ענן, עם הרחבות ופתרונות שיאפשרו לכל ארגון ליישם אותו, SaaS - שהוא נגזרת ממיחשוב הענן ו-וירטוואליזציה. הצפי הוא, שיצוצו פלטפורמות חדשות, שיאפשרו להאיץ את היישום של גישות אלה. ענף ה-IT ייהנה גם מהטרנד ה-"ירוק", שחזר למרכז הבמה בעקבות ועידת קופנהגן. ההחלטות המעטות שהתקבלו שם מתורגמות, בין היתר, לפרויקטים שמרכיב ה-IT בהם הוא מרכזי ביותר.שלא לדבר, כמובן, על כל נושא החיסכון באנרגיה, בנייה מחודשת של מרכזי נתונים, שכבר הורגשה בשנים האחרונות.

מה קורה בשוק הישראליבשוק הישראלי, ענף ה-IT נערך לקראת הפשרת תקציבים, שהוקפאו עקב המיתון. יש תחושה של רגיעה וחזרה לשגרה, אבל רוב המנכ"לים והמנמ"רים נזהרים מלומר במפורש שהמיתון מאחורינו. חוזרים בזהירות אל החגיגה, לא ממהרים, בודקים היטב ומחליטים.

 

גם אנחנו, באנשים ומחשבים, ממשיכים הלאה לעשור הבא, העשור השלישי לקיומה של הקבוצה, שקמה ב-18 בנובמבר 1981. נמשיך ללוות אתכם בדיווחים היומיים, במגזינים, בכנסים ובאירועים משמחים.

שתהיה לכולנו שנה נהדרת

 פרויקט מחשב לכל מורה מציין שנתיים להיווסדו. הפרויקט היה פרי יוזמה ורעיון של אורי בן ארי, כיום נשיא קרן אתנה, אשר שמה לה למטרה להעניק מחשב אישי ל-60  אלף מורים בישראל, בבתי הספר היסודיים. הפרויקט קרם עוד וגידים והפך מחזון למציאות. כותב בלוג זה  גאה לספר כי  היה שותף לרעיונות הראשונים לגלגול הפרויקט, השתתף בחלק מוועדות ההיגוי שבהן ישבו ליד שלחן אחד נציגים של משרד החינוך, הסתדרות המורים,נציגי קרנות, מנהלי חברות  היי טק ופעילים מתנדבים. מרגע שכולם הבינו  את החשיבות שבהענקת כלי עבודה יסודי כל כך למורים, מחשב נייד, החל הפרויקט להתרומם. ההשקה היתה באוגוסט 2007 בלשכת ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט.  יריית הפתיחה היתה בעיר ירוחם, שם חוקלו  המחשבים הראשונים לאחר שראש העיר, עמרם מצנע, נדלק על הרעיון ודרש  להתחיל אצלו את הפרויקט.

שנתיים אחרי, הגיע הזמן לעצור ולסכם. אני שמח להעמיד את הבמה בבלוג שלי, ולפרסם את האיגרת ששלח אורי בן ארי, נשיא קרן אתנה אל החברים והאוהדים.

אנו עומדים בפתחה של שנה חדשה. ובעיתוי חגיגי זה, אני שמח לבשר, כי מלאו שנתיים מאז החלנו לראשונה בפרויקט "מחשב נייד לכל מורה".

בוודאי הנכם זוכרים את האירוע הראשון, בו  חילקנו את המחשבים הניידים הראשונים למורי העיר ירוחם, כאשר מייד לאחריו, באו ועלו 14 ערים ומועצות נוספות והצטרפו לפרויקט. עד היום, הצטרפו, בעזרתכם ובנכונותכם לסייע, 15 רשויות מקומיות, כ- 3000  מחשבים ניידים לכ-3000 מורות ומורים בכל מגזרי האוכלוסייה ברחבי הארץ.

התוצאות המדהימות של הפרויקט, לצד הכשרתם והעצמתם של המורים, לא איחרו להגיע. קבלת המחשבים בצירוף 120 שעות הדרכה, הביאו לתוצאות נאות במיוחד, כאשר מורים רבים מדווחים על תמורות ברמת הקשב בכיתות, בתחושותיהם המעצימות לגבי עצמם ובתפיסת מעמדם העולה ופורחת (פרטים מלאים על מחקרו של ד"ר עוזי מלמד ניתן למצוא באתר קרן אתנה -  www.athenafund.org).

לקראת השנה הבאה עלינו לטובה, ועל סף הרחבת הפרויקט ל-70 רשויות נוספות המחכות לתורן,  בהימצא התורם המתאים, להלן סקירת פעילויות פרויקט "מחשב נייד לכל מורה" במרוצת שנתיים מרתקות אלה.

ברצוני להודות לכולכם, שותפיי להצלחת הפרויקט, לאחל לכולכם שנה מוצלחת בשנת 2010 הבאה עלינו לטובה, ולקוות ולהגשים את היעד של 10,000 מורים   בשנה זו.

פרויקט "מחשב נייד לכל מורה" – סקירת פעילויות

השותפים לפרויקט

הקרן לקידום מקצועי של הסתדרות המורים, בראשות יוסי וסרמן ושלמה ישי, מנכ"ל הקרן לקידום מקצועי, הינה השותף המוביל בפרויקט זה, יחד עם משרד החינוך על כל רבדיו, כשנציגו בצוות המקצועי של הפרויקט הוא רוני דיין, ראש גף יישומי מחשב במשרד החינוך. מנהלי המחוזות השונים במשרד החינוך תומכים אף הם בפרויקט ומקדמים אותו עם אנשי צוותם.

חברת פוג'יטסו-סימנס, יחד עם סימנטק ורדיקס, סייעו לנו עם המחשבים בתחילת הפרויקט, ובאחרונה קיבלנו חיזוק למחשבים הניידים בדמותה של טושיבה, באמצעות רשת באג וחברת מפעיל , התומכות ומסייעות לשדרוג הפרויקט בתחום זה.

שותפים רבים מקרב קרנות המגזר השלישי הם: הקרן המשפחתית ע"ש תד אריסון, קרן אנג'ל, האחים עופר, ארגון מתן, קרן מיראז', הקרן של ג'רלד שוורץ והת'ר רייזמן, מועדון רוטרי לוד, מגבית קנדה, מגבית בריטניה ואורט העולמית (קדימה מדע).

לכל שותפינו והתורמים לפרויקט תודה רבה מקרב לב. הצלחת הפרויקט היא בזכותכם.

חלוקת מחשבים בערים

נובמבר 2007

ירוחם – יריית הפתיחה של פרויקט "מחשב נייד לכל מורה": 100  מחשבים ניידים חולקו  למורים מירוחם.

 

 

ערד – תחנה שנייה: 115 מורים בכל בתי הספר היסודיים בערד קיבלו  מחשבים ניידים.

באר שבע – 100 מחשבים ניידים חולקו למורים מבאר שבע. המחשבים הניידים הוענקו לסגל עובדי ההוראה של בתי הספר "חזון עובדיה", "נטעים", "מענית", "דגניה" ו"מקיף א'" .

רמלה –מחוז המרכז מצטרף לפרויקט "מחשב נייד לכל מורה".  340 מורים מ – 11 בתי ספר ברמלה, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, קיבלו מחשבים ניידים. בחודש נובמבר 2009 הושלם גם שלב ב' של הפרויקט בעיר.

מעלה יוסף – פרויקט "מחשב נייד לכל מורה" הגיע לצפון. 38  מורים מבתי הספר "בצת" ו"שלום עליכם" במועצה האזורית מעלה יוסף קיבלו מחשבים ניידים בתוספת קורסי הדרכה של 120 שעות לכל מורה.

אוגוסט 2008

טירת הכרמל – מחוז חיפה מצטרף לפרויקט.  95 מורים מ- 4 בתי ספר: "יגאל אלון", "צמח", חט"ב "שיפמן" ו"דגניה" בטירת הכרמל קיבלו מחשבים ניידים.

אוקטובר 2008

נשר – 88 מורים מ-6 בתי ספר יסודיים בנשר: "גבעון", "רמות יצחק א'", "ע"ש רבין", "בית יהושע", "ישורון" ו"גלילות" , קיבלו מחשבים ניידים.

אשדוד - 150 מורים מבתי ספר באשדוד (העיר הרביעית במחוז דרום שמצטרפת לפרויקט) קיבלו מחשבים ניידים.

ערב שותפים לחזון -  כ-100 אנשי עסקים, אנשי אקדמיה, מנכ"לים ואישי ציבור, נטלו חלק באירוע חגיגי לציון חזון העצמת המורים בישראל. האירוע החגיגי התקיים באדיבותם של יעל ושבתי שביט, אשר אירחו את הבאים בביתם ברמת השרון.

בערב השתתפו, בין היתר, שבתי שביט, אלוף (במיל.) אליעזר שקדי, אלוף (במיל.) עמרם מצנע, ראש עיריית ירוחם, משה תאומים, יו"ר גיתם BBDO, רביב צולר, מנכ"ל ביטוח ישיר ואורחים רבים נוספים. האלוף (במיל') אליעזר שקדי, ריתק את הקהל אודות הקצאת זמן ומשאבים לקידום נושאי החינוך בצה"ל וההצלחות בתחום זה. שקדי, שאביו היה מפקח בכיר במשרד החינוך ואמו מורה, הדגיש, כי החינוך הוא אחד התחומים החשובים ביותר, בהם צריכה המדינה להשקיע, לא פחות מביטחון.

רחל סיבוני, מנהלת בית הספר "המאוחד" בירוחם, סיפרה כיצד המחשב הנייד שינה את אורחות חייה, כיצד הקשר שלה עם התלמידים השתפר ואיך עלתה רמת הלימודים בכל בית הספר שבו היא מלמדת.

לוד – 180 מורים משישה בתי ספר בלוד יהודים וערבים, קיבלו מחשבים ניידים.

יוני 2009

מטה אשר –  197  מורים מ-6 בתי ספר במועצה האזורית מטה אשר  יהודים, ערבים ובדואים, קיבלו מחשבים ניידים.

אוגוסט 2009

שדרות – 127 מורים מבתי ספר יסודיים בעיר שדרות, קיבלו מחשבים ניידים.

אוקטובר 2009

דימונה – 165 מורים מ-9 בתי ספר היסודיים "בגין", "דקלים", "עמי אסף", "יצחק שדה", "חווה חקלאית", "נועם אורים", "צבר", "אלפסי" ו"רבין" בדימונה קיבלו מחשבים ניידים.

נובמבר 2009

כנס הקהילות של צפון אמריקה – GA

קרן אתנה ופרויקט "מחשב נייד לכל מורה" נטלו חלק בכנס הקהילות היהודיות של צפון אמריקה שהתקיים בתחילת נובמבר בוושינגטון. כ-3000 איש ביקרו בכנס ובתערוכה המלווה, רבים עברו וביקרו בביתן ההסברה של קרן אתנה, תוך שהם מגלים עניין רב בפעילות הקרן בישראל. כך נוצר קשר חם עם פדרציות יהודיות רבות, העובדות מול ערים שותפות בישראל. כמה מן הפדרציות לקחו על עצמן לגייס תרומות עבור ערים אלו. בביתן ההסברה של קרן אתנה נערכה הגרלה סמלית לכרטיס טיסה לישראל. נשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות בצפון אמריקה החדש, ג'רי סילברמן, נבחר להוציא את הכרטיס הזוכה בהגרלה.

 ועדת החינוך של הכנסת: המורים בראש סדרי העדיפויות

בסוף נובמבר, הוזמנה קרן אתנה להשתתף בישיבה מיוחדת של ועדת החינוך של הכנסת, אשר דנה בנושא התקשוב במערכת החינוך. בישיבה זו, הצגנו את חזון העמותה ואת חשיבות העצמת המורים ומיקומם בראש סדר העדיפויות של המחשוב במערכת החינוך. לשמחתנו הרבה, יו"ר הוועדה, ח"כ זבולון אורלב, קיבל את עמדתנו ותמך בה, בסכמו: כי  "בצד החשיבות הרבה של מחשוב מערכת החינוך, שבדרך כלל מוכוונת תלמידים, הוועדה סבורה שמחשוב המורים, הכשרת המורים לשימוש במחשבים, כחלק מתהליך חינוכי, צריך לעמוד בראש סדרי העדיפויות.…כאן בוועדה הופיע המייסד והנשיא של קרן אתנה,  אנחנו בשם הכנסת רוצים להודות לכל הקרנות, ובכללן קרן אתנה" (מתוך פרוטוקול הוועדה, הנמצא באתר העמותה בכתובת http://www.athenafund.org/?categoryId=29143).

קצרין – 53 מורים מ-2 בתיה"ס היסודיים "גמלא" ו"נועם חיים" במועצה המקומית קצרין קיבלו מחשבים ניידים.

בתמונה: סמי בר לב, ראש המועצה המקומית קצרין, מתעניין במחשב הנייד שקיבלו המורות.

דצמבר 2009

ירושלים – העיר ירושלים מכריזה על פרויקט "מחשב נייד לכל מורה" בעיר: כ-1000 מורים מ-43 בתי ספר בירושלים יקבלו מחשבים ניידים

 

בתמונה:מנהלי בתי הספר בירושלים המשתתפים הפרויקט ושותפי הפרויקט בטקס השקת הפרויקט  בעיר שהתקיים באולם מועצת העיר ירושלים.

אשקלון – 119 מורים מ-5  בתי ספר: הראל, נווה דקלים, ברנע, ארלוזורוב וסיני, קיבלו מחשבים ניידים וקורסי הדרכה מתקדמים.

 

 

 

 

 

.

 

 

 

 

 

 

 

 לא ברור מדוע מעסיקים בענף ההיי-טק כל כך חוששים מהתארגנות של עובדים ● לא היה עדיף אם במקום לנקוט ביד קשה ב-"עבריינים" האלו, היו ראשי החברות מזמנים אותם לשיחה כדי להבין מה מטריד אותם? ● לתשומת לבה של הנהלת הוט

 העשור האחרון חולל מהפכה של ממש בתחום העבודה. המהפכה הזו אמנם ניכרת מאוד בענפי ההיי-טק, אך רלוונטית גם בהרבה מקצועות אחרים. חוזי העבודה אישיים והטכנולוגיה שמאפשרת לעבוד מכל מקום, יצרו סוג חדש של עובדים ומעסיקים – סוג שונה לחלוטין מזה שהיה מוכר לנו משנות ה-80' וה-90'. המושג "עבדים טכנולוגיים" הפך לשגור יותר ויותר בפיהם של עובדים ומעבידים – לפעמים בחיוך ולפעמים דווקא לא.

 במשך שנים חיו עובדים ומעבידים באשליה שהחוזה האישי הוא הפתרון לכל הבעיות שיצרו החוזים "הישנים" – אלה שנחתמו על ידי ארגוני עובדים ואיגודים מקצועיים. בעיני המעסיקים, חוזה אישי הפך לסוג של תרופת פלא נגד שביתות. אולם, שני המיתונים של העשור האחרון היטיבו לחשוף את הסדקים שבחוזים האישיים – בעיקר במקומות עבודה שנאלצו לפטר עובדים רבים "בעקבות המצב". עם זאת, המציאות הזו לא סייעה באיתור חלופות טובות יותר.

 ל-20 אלף מפוטרי ההיי-טק של 2009 ברור שלו היו שייכים לגוף מסוים שהיה מייצג אותם, הם היו זוכים לפיצויים גבוהים הרבה יותר משיקבלו. נכון הוא שתמיד קיימת האפשרות הפרטית, אבל כולנו חיים את היומיום, ורוב העובדים יעדיפו להתפשר עם המעסיק ולעבור למקום העבודה הבא. כך נוצר לו מעין זרם שקט של עובדים שבעבר לא היו מוכנים לשמוע על התארגנות כלשהי, אך עכשיו בהחלט שוקל את זה. הזרם הזה ילך ויתחזק בעשור הקרוב.

ניסיונותיהם של העובדים להתארגן מצאו חלק מהמעסיקים לא מוכנים. אצל חלקם, התגובות הגיעו "מהבטן" והתבטאו בפתיחת מלחמה חזיתית, עד כדי פיטורים של יוזמי המהלך. הדוגמה האחרונה היא ניסיונות ההתארגנות בהוט (HOT), ופיטוריו של הטכנאי שניסה לאגד את העובדים. עוד בטרם היה ברור אם ניסיונותיו ייצלחו או מה בדיוק מבקשים העובדים, נכנסה לפעולה היד הקשה של הנהלת הוט, שתוארה בתקשורת – בצדק או שלא – כאיומים ופעולות קשות נגד כל מי שזוהו עם ניסיונות ההתארגנות.

לא צריך להיות מומחה ליחסי עבודה כדי להבין שהוט שגתה בתגובתה. בכתבה ששודרה בנושא השבוע בערוץ 2, צולמו עובדים במרכז השירות של החברה. בלטה לעין העובדה שהעובדים שהתראיינו לכתבה עשו זאת בעילום שם ופניהם הוסתרו. יתרה מכך, הודגש בצילומי הרקע, כי "למצולמים אין קשר לכתבה", משל הכתבה עסקה בתיאור פושעים או מצורעים למיניהם.

הוט אינה לבד. בכנסת כבר התארגנו יוזמות חקיקה של מעסיקים מענף ההיי-טק שמבקשים למנוע התארגנות של עובדים. גם אותם יוזמים שוגים, שכן כלל ידוע בהתארגנות של עובדים הוא שככול שהמעסיקים מתנגדים יותר – כך צובר המאבק יותר כוח. האירועים האלו גם מיד מושכים אליהם את העסקנים והפוליטיקאים למיניהם, שמתנדבים לעזור לעובדים – הן ממניעים קצרי טווח או מתוך אידיאולוגיה של מלחמה בבעלי ההון באשר הם.

למעסיקים בענף ההיי-טק יש ארגון שמייצג אותם במסגרת התאחדות התעשיינים. טוב יעשו אם במקום לקיים דיוני חירום כדי להיאבק ב-"סכנת ההתארגנות" של העובדים, ינסו להידבר עם אותם עובדים ולהבין מה מציק להם. שיתוף פעולה והבנה הדדית ישרתו את שני הצדדים.

 השפה העברית היא אחת השפות הבודדות בעולם שבמשפט אחד יכול כל אחד לשלב  מילים וביטויים משפות שונות.  השילוב המקובל הוא בדרך כלל עברית ואנגלית. לטס פייס איט. לפעמים זה נשמע  באמת יותר טוב  באנגלית מאשר בעברית קשה שפה.

אבל לא רק באנגלית. כשרוצים להשתמש בביטויים לא "תרבותיים" או לקלל, השפה הזרה היא מפלטם של מנבלי פה וגסי רוח למיניהם. על קבוצה זו נמנים מי אם לא חברי הכנסת שלנו. ביום חמישיבשיא סערת המשבר בין הליכוד לקדימה,  צוטטה חברת הכנסת רונית תירוש, שאמרה  על מפלגת קדימה, מפלגת הבית שלה, שזו"מפלגה דה מיקולו".

בעברית מדוברת, בשפת הרחוב, שרונית תירוש מאמצת אותה כנראה, פירוש הדבר כי מפלגת קדימה היא  מפלגה ששוה לתחת שלי. אילו תירוש היתה אומרת את הדברים בעברית ולא משתמשת בביטוי עילג יווני,, מן הסתם היתה חוטפת על הראש מכל הכיוונים ואפילו היתה נאלצת להתנצל או להגיד ש"דבריה הוצאו מהקשרם".

 אבל כשמטבלים את החרא במונחים לועזיים, משפת הרחוב הקלוקלת של התרבות היוונית, זה בסדר. כל כלי התקשורת ציטטו את ח"כית תירוש, ורובם התייחסו לזה בחיוך ובחיבה. הנה ח"כית עם ביצים, שאומרת את מה שהיא חושבת ולא מפחדת מאף אחד.

 סריקה מהירה בדברי ימי הכנסת יגלה לקורא שהח"כית עם הפה המלוכלך, היתה לא אחרת מאשר מנכ"לית משרד החינוך, לפני כן ראש מינהל החינוך בעיריית ת"א, שנבעטה החוצה על ידי רון חולדאי, כאשר נכנס לתפקידו.  תירוש, על פי ויקיפדיה היא בעלת תואר ראשון  בלשון,שפה וספרות, יש לה תעודת הוראה, תואר שני  במינהל החינוך, שהוביל אותה להתחיל דוקטורט אותו קטעה עקב כניסתה לקריירה ציבורית. יכול להיות שאת ההשכלה הים תיכונית בביטויי ביבים מארצות השכנות שלנו היא למדה דווקא בהיותה במערכת החינוך, מתלמידיה. אין ספק שיש כאלו שאהבו את זה מאוד. "אחלה מורה" הם יכלו לומר עליה, מדברת "בשפה שלנו"…

אבל איברי פי הטבעת  אהובים מאוד על ח"כית תירוש בחודש יולי 2008 עמדה תירוש במרכז סערה נוספת, גם היא קשורה לביוב או אם תרצו לג'ורה.בוועדת  החינוך היא התעמתה עם השרה יולי תמיר שפלטה ביטוי לא פרלמנטיר בעליל, ממנו  ניתן היה להבין כי היא, תירוש, השאירה אחריה  משהו, שתמיר נאלצת לנקות כעת. תירוש מייד פירשה את זה, וצעקה לעיני כל המשתתפים:"היא כינתה אותי חרא" וחזרה על כך מספר פעמים. תמיר, לא התבלבלה והסבירה  כי היא  אמרה שהיא הכוונה לזבל שהשאירה תירוש, בהיותה מנכלית החינוך. מי שרוצה להתבשם יכול לצפות בקטע האדיר הזה ביו טיוב

.שימואילו הקטע הזה היה מתרחש בבית ספר, מן הסתם שתי הבנות האלו היו נשלחות למזכירות להירשם. אבל מה עושים כאשר המנהלת (שרת החינוך) היא בעצמה מועמדת להרשמה ואיתה מי שהיתה מנכ:לית משרד החינוך?

 

בישיבה אחרת בכנסת צולמה ח"כ תירוש שהיא פורצת בבכי, לאחר תקרית עם לימור לבנת, גם היא עם פה גדול לא פחות ממנה, לאחר שנעלבה מדברים שהוטחו בה.

הכנסת כבר מזמן הפסיקה להיות מודל לחיקוי לשפה תרבותית. את זה כולנו יודעים. ח"כ תירוש אינה הראשונה ולא האחרונה. אלא שיש חושה שההתבטאות האחרונה של ח"כ  תירוש , הוא עוד שלב בעליית מפלס החרא מבית מדרשה של  הח"כית דה מיקולו. 

 לא לשכוח לפזר ריח אחרי הורדת המים.

 

 

 

במפגש שנערך במסגרת כנס רעננה למדיניות ההיי-טק הלאומית, שהתקיים בערב יום ד' האחרון בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה בעיר,  http://www.thepeople.co.il/Index.asp?CategoryID=72 דיבר בין היתר ד"ר שוקי גלייטמן – לשעבר המדען הראשי במשרד התמ"ת וכיום מנהל קרן הון הסיכון פלטינום (Platinum). ד"ר גלייטמן אמר בין היתר, כי התוצרים של תעשיית ההיי-טק המקומית הם תוצאה של השקעה שביצעו ראשי המדינה לפני כמה עשרות שנים. אותם ראשי מדינה לשעבר, אמר גלייטמן, הבינו כי המדע הוא חשוב ועל כן יש להשקיע בו. גלייטמן זרק לחלל האוויר את המושג "אתוס מדעי", אותו טבע לא אחר מאשר ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון. כיום, אמר גלייטמן, מה שחסר לנו הוא אותו אתוס. אין פה, אמר, את אותה האמונה, כי המדע על גווניו השונים הוא התשתית עליה יונח עתידה של המדינה.

 זוהי בהחלט נקודה מעניינת. כולם מסכימים שאי אפשר לחשוד ב-"זקן" שהיה איש מדע או טכנולוגיה. הוא לא הבין דבר וחצי דבר במדע. סביר להניח שאישים דוגמת פנחס ספיר, לוי אשכול, גולדה מאיר וטייקונים אחרים מהתקופה – עסקו במחקר ופיתוח מדעיים בזמנם הפנוי. למרות זאת, הם הבינו שלמדינת ישראל יש מספר מוגבל מאוד של יתרונות יחסיים, וידעו שאחד מהם הוא ההון האנושי שלה – ה-"מוח היהודי" שכבר אז המציא לנו פטנטים. אותו ראשיו של דור המייסדים הזה הבינו שזה מתחיל מהחינוך, מעידוד הייצוא ומסיוע לתעשייה עתירת הידע. נכון, היו גם הצלחות בייצוא של פירות ויהלומים, אולם שישה עשורים לאחר קום המדינה – ההיי-טק הוא ככל הנראה מנוע הצמיחה העיקרי שלה.

 בן גוריון לא קיים ישיבות ממשלה או דיונים בכנסת כדי להעביר חוקים למען קידום המדע – הוא פשוט פעל. אז מה השתנה? השתנה הרבה. ראשית, כפי שחלק מהדוברים במפגש הזכירו, המציאות סביבנו השתנתה. פעם היינו חלוצים טכנולוגיים. היום – כבר לא כל כך. מרכזי הכובד של ההיי-טק עוברים מזרחה – וזה לא סוד שהיתרון היחסי של ההון האנושי הישראלי עומד בתחרות קשה מול מהנדסים לא פחות טובים מהודו, סין ומזרח אירופה. במקביל, עלותו של מהנדס ישראלי גדולה יותר מזו של עמיתו ההודי או הסיני.

 אבל לא זה השינוי המדאיג ביותר. התואר הזה שמור לאווירה הרווחת בחברה הישראלית, שכל מה שנשאר לה מהאתוס המדעי הוא אוסף של סטיגמות על אנשים "מסודרים". כך, כל עובד היי-טק מצטייר כמיליונר שמחלק את זמנו בין הג'יפ לג'קוזי. גם שני מיתונים עמוקים, פיטורים המוניים וקריסת חברות, לא הצליחו למחוק את הסטיגמה הזו, שמודבקת עד היום על תעשיה שפועלים בה כמה מאות אלפי אנשים. "שההיי-טק לא יבכה – יש יותר מסכנים ממנו".

 ואכן, הקטר של המשק צריך להפסיק להתבכיין. המשימה המרכזית שעומדת בפני כל אותם האנשים הטובים שהתכנסו בכנס רעננה, היא לפעול כדי לשנות את האווירה הזו, ליצור מודעות ציבורית – כזו שתגיע גם למקבלי ההחלטות, שהשקפתם על הענף לא בהכרח נכונה.

 על כנס רעננה להיות המסגרת הכללית שבתוכה יפעלו כל ראשי תעשיית ההיי-טק. הם צריכים ללמוד להתאגד ולהיות מוכנים לצאת למאבקים שבחלקם יהיו פחות מנומסים, כי החברה הישראלית של ערב 2010, היא אותה חברה שניתצה את האתוס המדעי ואותה החברה שצריכה לרצות לתקן את המעוות. 

 

 בתום הכנס ביום ד' קם אחד המשתתפים והתייחס לאותו אתוס מדעי שנעלם. הוא אמר כי אילו אל שווימר היה מנסה להקים היום את התעשיה האוווירית לא היה מצליח וכישלון מוחלט היה נחלתם של כל המיזמים הביטחוניים טכנולוגיים של ישראל. כדי לשלוח לוויין לחלל לא היה  צריך ישיבת ממשלה= סיים את דבריו הדובר, לקול תשואות הקהל, שקם על רגליו ומחא לו כפיים. המשתתפים קמו לכבד את הדובר, כי הם אנשים שמאמינים במה שהם עושים – הם חלק מאותו אתוס ישן שכולנו מתגעגעים אליו.