יהודה קונפורטס – בלוג

ארכיון ל- נובמבר, 2009

    באוניברסיטת בר-אילן התקיים (ד') כנס לשכת מבקרי הפנים, לראשונה לאחר הפסקה של 12 שנה. השנה יוחד הכינוס לנושא "הביקורת הפנימית במוסדות להשכלה גבוהה והחופש האקדמי – בין התנגשות להרמוניה". בכנס השתתפו המבקרים הפנימיים של כמה מוסדות להשכלה גבוהה בארץ, ובהם אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת בן-גוריון, אוניברסיטת חיפה, הטכניון ועוד.חיים גליק, מנכ"ל אוניברסיטת בר-אילן אמר:"תפקיד המבקר חייב להיות חלק אינטגראלי בתהליך קבלת ההחלטות בכל גוף שהוא, לרבות מוסד אקדמי". אמר גליק. "תפקיד המבקר הינו מהותי ומי שאינו מבין זאת חושף את עצמו לתקלות שעלולות לבוא. זאת כיון שההחלטות שיש לקחת הינן לעיתים קשות ומורכבות ועלולות להביא לקיצורי דרך". שלמה קלדרון , נשיא לשכת המבקרים הפנימיים בישראל ציין בפתח הכנס את המצב העגום הקיים כיום בישראל שבו חושף שחיתות עלול להיות נתון לרדיפה אישית ולהרס חייו המקצועיים. קלדרון גילה כי כ-800 חושפי שחיתויות בשנים האחרונות בארץ לא מצאו עבודה לאחר שחשפו את השחיתות בחברה או בגוף שבו עבדו. הוא ציין כי בניגוד למצבו החוקי של המבקר,המוגן מפני פגיעה בו, אין חושף השחיתות כיום בישראל מוגן בדרך כלשהי. לדבריו יש מקום לקדם חקיקה בנושא לפיה, חושף השחיתות ידווח למבקר אבל יישאר אנונימי.

בהתייחסו לנושא יום העיון, ציין קלדרון, כי אין קשר בין חופש אקדמי לבין ביקורת פנימית, זאת כיון שחופש אקדמי אינו מונע ביקורת. מר קלדרון בישר לנוכחים כי ייתכן ובשנה הקרובה אוניברסיטת בר-אילן תהייה הראשונה מבין המוסדות האקדמיים הגבוהים בה ניתן יהיה ללמוד לקבלת תואר דוקטורט בביקורת, תהליך שעדיין אינו סופי. ד"ר רון אבני, מבקר אוניברסיטת בן גוריון שבנגב נשא את הרצאת הפתיחה בכנס, בנושא: "הביקורת הפנימית באוניברסיטאות והחופש האקדמי- בין התנגשות להרמוניה". ד"ר אבני ציין כי קיים בישראל חוק "עידוד טוהר מידות במגזר הציבורי" לפיו כל חושף צריך לקבל תעודת הערכ על חשיפה ראויה.

עמותת שקיפות בינ"ל-ישראל (שבי"ל), הסניף הישראלי של ארגון (TI) Transparency International , פרסמה  אתמול את מדד תפיסת השחיתות העולמי לשנת 2009. ישראל קיבלה השנה את הציון 6.1 ודורגה במקום ה-32 מבין 180 המדינות שנבדקו. בשנה שעברה קיבלה ישראל את הציון 6 ודורגה במקום ה-33 ואילו ב-2007 קיבלה ישראל את הציון 6.1 ודורגה במקום ה-30. בעוד כל מדינות האזור קיבלו ציונים נמוכים (סוריה ציון 2.6 במקום ה- 126, מצרים ציון 2.8 במקום 111, ירדן ציון 5 במקום 49), הרי בהשוואה למדינות ה- OECD ישראל קיבלה ציון נמוך והנמוך אף ממדינות כגון קטאר אשר קיבלה את הציון 7 ודורגה במקום ה-22 ואילו איחוד האמירויות הערביות קיבל את הציון 6.5 ודורג במקום ה-30.

העשירייה המובילה מורכבת זה שנים כמעט כולה ממדינות החברות ב- OECD , כשאת הדירוג השנה מובילה ניו-זילנד עם הציון 9.4 (הפעם האחרונה בה ניו-זילנד הובילה את הדירוג הייתה בשנת 1997). אחריה מדורגת דנמרק, שקיבלה את הציון 9.3. לאחריה, סינגפור ושבדיה, שקיבלו את הציון 9.2, שוויץ עם ציון 9, פינלנד והולנד עם ציון 8.9, אוסטרליה, קנדה ואיסלנד עם ציון 8.7.

הודו וסין, עמן יש לחברות ישראליות רבות קשרי מסחר ענפים, קיבלו את הציונים הנמוכים של 3.4 ו-3.6 ומדורגות במקומות 84 ו-79 בהתאמה. רוסיה קיבלה את הציון 2.2 ומדורגת במקום ה-146, והיא חולקת את הדירוג עם קמרון, אקוודור, קניה, סיירה לאונה, מזרח טימור, אוקראינה וזימבבואה. אירן דורגה השנה במקום ה-168 עם ציון 1.8, לאחר שבשנה שעברה דורגה במקום ה-141 עם ציון 2.3. גרמניה קיבלה את הציון 8 ודורגה במקום ה-14   ואילו ארה"ב קיבלה את הציון 7.5 ודורגה במקום ה-19.  

פרופ' יוסף גרוס, יו"ר עמותת שקיפות בינ"ל-ישראל , אומר כי "כשאנו בוחנים את ממצאי המדד לאורך השנים, ניתן לראות כי ישראל שמרה על יציבות בשנתיים האחרונות, מבחינת האופן בו היא נתפסת בכל הנוגע לשחיתות. אם לוקחים בחשבון את העובדה, כי המשברים האחרונים בשוק הכלכלי העולמי הביאו לכך שהתנהגות נאותה מהווה שיקול מרכזי בהחלטה לקיים קשרים עסקיים בתוך ומחוץ למדינה, הרי שאסור לנו להתעלם מהאופן בו העולם תופס את מצב השחיתות בישראל. אף כי אנו מצליחים לשמור על יציבות, הרי שהציון מצביע על כך שדרך ארוכה עוד לפנינו וכי ישראל חייבת להגביר את המלחמה בשחיתות. למדד האמור חשיבות לשמירה על יציבותה של הכלכלה ולנכונות משקיעים בעולם להשקיע בישראל".

גליה שגיא, מנכ"ל עמותת שקיפות בינ"ל-ישראל , אומרת כי "העובדה שלא חל כל שינוי בציונה של ישראל, מצביעה על כך שהציבור ונבחריו עדיין לא הפנימו את החשיבות והתועלת במאבק בשחיתות, החוכמה היא לא רק לדבר על חשיבות השקיפות והיושרה, אלא להטמיעה הן באמצעות תוכנית אתיקה במשרדי הממשלה והרשויות הציבוריות, בלקיחת אחריות ובהוקעה של עיגולי פינות ומקרי שחיתות. המבחן אינו רק מבחן הראיות בבית המשפט אלא מבחן היושר והאתיקה הציבורית ".

מדד תפיסת השחיתות   "מדד המדדים", מבוסס על תפיסת אנשי עסקים ומומחים בארץ ומחו"ל לגבי מידת השחיתות. המדד מורכב מ-13 משאלים נפרדים, המבוצעים ע"י 11 מכוני מחקר מהטובים בעולם. לגבי ישראל, נקבע המדד השנה באמצעות הצלבה של ששה סקרים שנערכו בקרב מומחים ואנשי עסקים, הן בתוך המדינה והן מחוצה לה, ובוצעו ע"י חמישה מכונים שונים. המשאל מתמקד בשחיתות בסקטור הציבורי ובקרב פוליטיקאים, כאשר שחיתות מוגדרת כ"ניצול לרעה של התפקיד הציבורי לצורך רווח אישי".

כשמדינת ישראל אך קמה,מספרים שה"זקן" (ב.ג) אמר כי כי הוא מייחל לגנב היהודי הראשוו, כדי שזה יהיה סימן שאנו מדינה נורמלית. היינו צריכים להמתין  62 שנה, עד שקיבלנו את  החוליגאן היהודי הראשון מברית המועצות מרוצץ גולגלות של ילדים,,כדי להבין עד כמה אנו לא נורמלים. הפרשה המזעזעת הזו העלתה לסדר היום, לראשונה בתולדות המדינה, סוגיה מאוד רגישה וכואבת: האם מדינת ישראל היא מדינת  כל היהודים בעולם באשר הם? האם ישראל תהפוך בתוך כמה שנים למדינת מקלט לרוצחים, אנסים או סתם פושעים, רק בגלל שהם יהודים, והם זכאים להכנס בשערי הארץ רק בגלל שעברו ברית מילה?
בעקבות חשיפת רצח משפחת אושרנקו מדברים  על תיקון חוק השבות. זהו צעד מתבקש  אם כי יש לעשות אותו בזהירות רבה. טבעם של חוקים שהם נוטים להכליל, כדי שיהיו תקפים לגבי ציבורים רחבים ביותר וכדי שניתן יהיה לאכוף אותם. חוק השבות הוא עדיין חוק  חשוב ביותר ומדינת ישראל עדיין אינה משופעת בעולים, אבל היא בהחלט רשאית לקבוע אילו עולים יקבלו את אזרחות אוטומטית בישראל ואילו אחרים יאלצו לחזור כלעומת שבאו.
בעידן הטכנולוגי של היום,  לא בטוח שצריך בכלל חוק.  קיימת כיום אפשרות לקבל במהירות רבה יחסית מידע די מבוסס ואמין על  כל אחד ואחד מהעולים מסוג זה שאנו לא רוצים אותם כאן.  מערכות המידע שקיימות כמעט בכל מדינה,  יכולות לסייע בקבלת אזהרה לגבי חשוד זה או אחר. צריך כמובן להיזהר לא  לשפוך את כל האמבטיה עם התינוק. רמת המוסר וההתיחסות בכל מדינה למושג עבריינות או פשע או שונה בין עמים ותרבויות. מצד אחד לא יעלה  על הדעת שכל מי שהיה לו תיק במשוטרה בארץ הולדתו פסול מלעלות ארצה. מצד שני, קיימים כיום מספיק אמצעים כדי שרשויות ההגירה בישראל, כמו גם משטרת הגבולות יכולים לקבל מידע מעמיתיהם או מנציגיהם בחו"ל על יהודי זה או אחר. ההחלטה בכל אופן לא יכולה להיות אוטומטית ולא על פי סעיף בחוק.
בשנתה ה-62 מדינת ישראל צריכה לעמוד זקופה ולקבוע שהיא מדינת כל  היהודים שראויים לחיות בה . במדינות מזרח אירופה ובמקומות אחרים פועלים גופים כגון נתיב, שלכאורה  הם ת"פ משרד הפנים, יכולים לבצע את בדיקת הנאותות   בארץ משם  באים העולים. הרוצח של משפחת אושרנקו היה מבוקש כבר  בעבר על ידי  האינטרפול. אילו הגופים שאמונים על כך היו  קצת יותר יעילים ועירנים, יתכן והקורבנות היו עדיין איתנו. 
דבר אחד צריך לוודא שאסור שיקרה: הטלת כתם וחזרה לסטיגמות שמכתימות עדה זו או אחרת. כבר היינו בסרט הזה בימי סאלח שבתי, עברנו  את זה בשנות ה-70 וה-80  והדבר האחרון שאנו צריכים כעת זה   להוציא את השד העדתי מהבקבוק. לעלייה הרוסית היתה תרומה אדירה לחברה הישראלית, שתוצאותיה מורגשות יום יום. מעבר לזה, לא חסרים לנו פסיכים וחולי נפש שנולדו כאן בישראל ואי אפשר היה למרבה הצער לסנן את בואם לעולם, ולכן השורה התחתונה כאן היא לסנן כניסת יהודים לארץ ישראל, בזהירות ובנחישות. ויפה שעת אחת קודם.