ארכיון ל- נובמבר, 2009
כאשר הודיע האח הגדול על החלטתו להוציא מהבית את מעיין חודדה, בגלל התנהגותה, הוא היה צריך גם להודיע אחר כך על סילוק מחדר ההפקה והעריכה של האח הגדול את אלו שהיו אחראים לשיבוצה של הגברת העצבנית בבית האח הגדול. חודדה הצליחה להוריד את התוכנית לרמת נמיכות שקרובה מאוד לתחתית. תוכנית ריאליטי מסוג זה לא נועדה להביא אל מול המצלמה אנשים ששוכחים בכלל למה נכנסו לבית האח הגדול, מה המטרה, ואינם מבינים כי בסופו של דבר הם ניצבים בהפקה שיש לה LINEUP די מסודר מראש. אבל במקרה של חודדה מישהו שם פיקשש ב-LINE UP , מישהו שם לא ממש עשה עבודת תחקיר כנראה רצינית, או שניסה להביא את התוכנית לפינות שהוא עצמו לא ידע לאן הם יובילו.
כל השוואה בין חודדה לבין בובלין או נכון יותר הבובלינית אינה במקומה וגם מעליבה במידה מסוימת את משפחת בובלין. גם האב וגם העלמה בובלין לא הרביצו לאף אחד, הם לא ניבלו את הפה ולאורך זמן רב יחסית אף היו חביבי דיירי הבית. חודדה ובעלה ייצגו את הצד המכוער של תת תרבות שיח שקיימת בחברה הישראלית.
ההפקה צריכה להסיק את המסקנות לא רק ברמה הפרקטית של פספוס בבחירת אחת הדמויות המרכזיות שאולי היתה אמורה להוביל את כל התוכנית. המסקנות צריכות להיות ברמת המסרים והערכים שהתוכנית משדרת, בתוקף היותה נצפית ברייטינג גבוה ביותר.
חודדה היא בסיס להנצחת סטיגמות שקיימות בחברה הישראלית. השד העדתי בהתגלמותו. במוצאי שבת שודרה בערוץ 2 כתבה מאלפת על סטיגמות ודעות קדומות שיש בחברה הישראלית כלפי רוסים, ערבים, מזרחים ואתיופים. כל אחד מהם ניסה להתקבל למקום עבודה או לשכור דירה ונדחו בנימוס . חודדה היא בדיוק הדמות שמסייעת לכל אותם סרבני השכרה או העסקת על בסיס עדתי או אתני להמשיך בדרכם. כעת כל בת או בן עם שם וצליל שמזכיר קצת את חודדה ואחיותה, יזכה מייד לחשדנות. אף אחד לא רוצה אצלו את הצרות של השכן ואף אחד לא רוצה לגור בבית עם אבטחה צמודה, מפני דמוית שמזכירות את חודדה.
תרבות הריאליטי שמלהקת דמויות באח הגדול בהתאם לתבניות וסטיגמות, לא צריכה להנציח דווקא את הרמה הנמוכה והבזויה של דמויות טיפוסיות אלו. אם כבר יש מטרה חברתית לאח הגדול היא נסיון לקרב בין עדות, תרבויות ואנשים שונים, אבל אי אפשר לעשות זאת ללא סינון וללא פיקוח קצת יותר הדוק, בטרם תחילת השידורים.
שורה תחתונה: חודדה אינה היחידה שהיתה צריכה אתמול לעוף מבית האח הגדול יחד איתה היו צריכים לשלוח הביתהאת האחראים לליהוקה ועצם בחירתה לתוכנית יחד עם בן זוגה האומלל.
ההתעללות בה החלה כבר מהתחלה,ההתגרות בה לא נפסקה לשניה. זה כמון לא מצדיק את התנהגותה אבל בוודאי לא מוסיף כבוד לרמה המקצועית של אלו שמתימרים להיות האנשים שעומדים מאחורי התוכנית שממכרת מיליוני אנשים במשך שלושה חודשים. אם יש משמעות למושג אחריות בשידור המסחרי, הרי שהיא צריכה להופיע כאן ועכשיו.
בערב חג הפסח האחרון קיימה חברת לוג-און ערב מיוחד לעובדיה ולבני זוגם. הימים הם ימי שיא תקופת הדכדוך ואווירת הנכאים על רקע המשבר הכלכלי. אותה אווירה היא כלל הנראה מה שהביא את יוסי שגב, מנכ"ל החברה, לומר לעובדיו את המשפט, "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה". שגב הוא אחד השותפים לאקזיט של חברת גארדיום (Guardium), שיבמ (IBM) עומדת לשלם תמורתה כ-225 מיליון דולרים. מדובר בחברת ספין-אוף של לוג-און, בראשה עומד שגב כבר שנים. אין ספק ששגב עבר את המשבר כהלכה, וששנת 2010 עבורו תהיה טובה הרבה יותר מקודמתה.
הרכישה של יבמ מלמדת שתחום אבטחת המידע עדיין לא אמר את המילה האחרונה בנוגע לאטרקטיביות שלו בעיני משקיעים, קרנות הון סיכון וחברות ענק. המוצר של גארדיום מתמקד באחד מחורי האבטחה שקיימים כיום בארגונים מבוזרים המנהלים חלק ניכר מפעילותם ב-ווב. המדובר במסד הנתונים הארגוני, שהגישה אליו, בניגוד לעבר, מורשית לגורמים רבים בתוך הארגון ומחוצה לו. עידן ה-ווב 2.0 ניפץ את האקסיומה, לפיה בסיס נתונים הוא אחד הדברים הקשים ביותר לפריצה. נכון, לפרוץ בסיס נתונים זה עדיין לא טיול בית ספר, אבל יש כבר מספיק תקדימים להצלחות בתחום. גארדיום פיתחה פתרונות שמאפשרים לעקוב ולנהל טוב יותר את התנועות אל בסיס הנתונים וממנו, כולל הגבלת הרשאות.
בעולם יש כבר לא מעט מקרים של פריצות לבסיסי נתונים. אחד המקרים המעניינים ביותר לפריצה שכזו פורסם השנה. המדובר בניסיון חדירה לאתר של חברת האבטחה קספרסקי (Kasperski). על פי בלוג של אחד ההאקרים שטען שעשה זאת, בסיס הנתונים של קספרסקי היה חשוף במשך כחצי שעה וניתן היה לגשת למידע רגיש, בין היתר מידע על לקוחות. קספרסקי מיהרה כמובן להודות בתקלה המביכה, אבל הבהירה, כי שום נזק לא נגרם לאף אחד מהלקוחות, תודות למערכות הבקרה וההגנה שמפעילה החברה כדי להגן על השרתים שלה.
ב-2005 דיווח אתר בתחום האבטחה, כי האקרים הצליחו לפרוץ לבסיס נתונים של חברת מחשבים גדולה (שמה לא פורסם), שבמחשביה אוחסנו בין היתר נתוני כרטיסי אשראי של לקוחות אמריקן אקספרס (American Express). המעשה נחשף כאשר בעל הכרטיס שעוסק לפרנסתו בחקירות, גילה לפתע בחשבונו חיובים בסך 20 אלף דולרים תמורת פרסום בגוגל (Google) – עסקה שלא בוצעה על ידו מעולם.
גארדיום היא הרכישה התשיעית של יבמ בישראל, כאשר הרכישה הגדולה ביותר שלה פה בוצעה בסוף 2007, כאשר קנתה את XIV של משה ינאי, שסיפקה פתרונות בתחום האיחסון. המו"מ על XIV ארך חודשים רבים, במהלכו נערכו מספר סבבים – הן בגלל המחיר והן בגלל שאנשי יבמ רצו לראות את המערכת עובדת באחד הארגונים הגדולים בישראל. בנק לאומי, שמשתמש במערכות XIV, סיפק את הסחורה, וסייע בזירוז חתימת ההסכם.
גארדיום, על פי הפרסומים, הייתה מחוזרת למעלה משנה על ידי יבמ. אנשי גארדיום הבינו שיש להם מוצר מבוקש, ולכן לא מיהרו לסגור את העסקה ולהתפשר על סכום. ואכן, 225 מיליון דולרים הוא סכום שהם יכולים להתגאות בו. יש שמאמינים שהסכום הוא הסנונית שמבשרת את האביב – את אותה התאוששות שהבטיחו לנו בשנת 2010.
ישראלי למחצה?
כאשר מתבצע אקזיט בהיקף שכזה, טורחים תמיד לספר ולהראות לנו שלא רק הבעלים והיזמים זוכים למנת דולרים נכבדה – אלא גם העובדים. במקרה של גארדיום, המציאות דומה – אבל את העובדים המאושרים לא נמצא בישראל. הסיבה לכך היא שהחל מ-2003, לאחר שקרנות הון הסיכון השקיעו בבית התוכנה, הן דרשו שכל העובדים יעברו לארצות הברית. כך, לגארדיום אין מרכז פיתוח בישראל, למעט פעילות קטנה שמתבצעת בחברת לוג-און שבבעלות יוסי שגב.
האם זה טוב או רע ליהודים? אין לכך תשובה חד משמעית. מצד אחד, יש כאן טביעות אצבע ישראליות, ועדיין מדובר במוחות ישראלים. מצד שני, זו עוד דוגמה למציאות נפוצה שבה חברות או קרנות זרות משקיעות בחברות ישראליות, אבל דואגות להוציא את כוח העבודה שלהן אל מחוץ גבולות המדינה, בעיקר משיקולי מס. כאן הוא המקום להתערבות מצד המדינה, שצריכה להפתיע בחשיבה מקורית שתיצור מציאות נוחה לאותם משקיעים ותאפשר להם להמשיך ולהעסיק מוחות מישראל – בישראל.
השורה התחתונה: האקזיט של גארדיום מחזיר את הזרקור לאחת הנישות ה-"חמות" ביותר בעולם האבטחה כיום, מבשר על תחילתה של ההתאוששות בהיקף ההשקעות בישראל ומעלה שוב לדיון ציבורי את נושא בריחת המוחות מישראל.
לפעמים קצת קשה להאמין באיזו מהירות חולף הזמן. ביום ד' האחרון, ה-18 בנובמבר 2009, מלאו 28 שנים לגיליון הראשון של אנשים ומחשבים. מייסדי העיתון והקבוצה, העומדים בראשה עד היום, הם דליה אסיא-פלד ופלי הנמר (פלד). את הרעיון להפקת עיתון המוקדש לקהילת ה-IT הישראלית יזם פלי הנמר, שזמן קצר לפני פרסום הגיליון הראשון פרש מעבודתו כמנהל ביבמ (IBM) ישראל. אז, ב-1981 – ימי טרום ההיי-טק, הסטארט-אפים והאקזיטים, זה לא היה דבר מובן מאליו.
הנמר חבר לרעייתו דליה, המו"לית והמנכ"לית המשותפת של אנשים ומחשבים – שכבר אז עמדה בראש חברת הוצאה לאור פעילה, וביחד הפיקו השניים את הגיליון הראשון שראה אור, כאמור, ב-18 בנובמבר 1981. אנשים ומחשבים חולק בתערוכת מחשבים שנערכה בבנייני האומה בירושלים ומאז לא הפסיק העיתון להופיע אפילו פעם אחת.
עיתון המוקדש כולו לענף המיחשוב הישראלי התקבל בזמנו בהפתעה – בקהילה עצמה כמו גם בקרב אנשי המדיה המקומיים. כך, אנשים ומחשבים היווה פריצת דרך, בכך שהיה עיתון הנישה הראשון בישראל שהופיע בצורה סדירה ובפורמט טבלואיד – בתחילה כדו-שבועון ואחר כך כשבועון שפורסם בהתמדה במשך כ-27 שנים, וכעת, בהתאם לאופי המדיה של היום, ממשיך להופיע כירחון. למותר לציין, כי בכל אותן שנים הופיעו בישראל מספר רב של מגזינים, שבועונים וירחונים – ורובם נעלמו.
כבר מתחילת דרכו של אנשים ומחשבים, הגדירו לעצמם המו"לים תחום מוגדר לכיסוי: היי-טק, מחשבים ובעיקר מערכות מידע – תחום חדש יחסית, שכמעט ולא זכה לכיסוי בשום מדיה אחרת בישראל. אנשים ומחשבים היה שבועון עצמאי בבעלות פרטית, שאינו שייך לאף אחד מקבוצות המו"לים של העיתונים הגדולים, וכך נותר עד היום.
שלושה חודשים לפני שאנשים ומחשבים ראה אור, ב-12 באוגוסט 1981, הכריזה יבמ על המחשב האישי הראשון. ה-PC החל להשתרש לאט-לאט גם בשוק הישראלי, בעיקר בקרב חברות וארגונים מוטי-טכנולוגיה. לצידו של המחשב האישי, התפתח תחום מערכות המידע, אך בניגוד ל-PC הוא לא זכה לתיעוד ולהתייחסות במעט מוספי המחשבים והעיתונים שהופיעו אז.
28 שנים לאחר היווסדו, ניתן בהחלט לומר שאנשים ומחשבים יצר תחום כיסוי חדש בנוף העיתונות הישראלי, ונתן במה מכובדת ומתאימה למה שאנו מכנים כיום ענף ה-ICT. בראייה היסטורית, אין זה מפתיע כלל שקבוצת אנשים ומחשבים היא זו שהגתה את התואר מנמ"ר – מנהל מערכות מידע ראשי, ששגור היום בפי כל. אגב, רבים סבורים, כי המילה "מנמ"ר" קשורה בדרך כל שהיא לתורת הנמר של פלי, אולם האמת היא שאותה תורה הופיעה מאוחר הרבה יותר בהיסטוריה של קבוצת אנשים ומחשבים. למרות זאת, אם תרצו, כדאי שמנמ"ר טוב יהיה גם נמר.
אבל התרומה המרכזית של הזוג פלד ל-ICT בישראל היא העובדה, שאנשים ומחשבים הפך להיות הקול הבלתי מעורער של הענף, שצמח וגדל יחד עם העיתון. למעשה, לא תהיה זו הפרזה לומר שאנשים ומחשבים היו שותפים להקמת קהילת ה-ICT, על ידי כך שנתנו לה במה והפכו להיות השופר הראשי שלה. ראשי תעשיית ה-ICT בארץ, כמו גם גורמים בממשלה ובמוסדות הציבור, התבטאו לא פעם ואמרו שקשה מאוד לדמיין את הענף ללא הפעילות של אנשים ומחשבים. גם לנו קשה מאוד לדמיין את זה.
כמה שנים לאחר פרסום הגיליון הראשון של אנשים ומחשבים, הגיע פקס-עיתון – עיתון ה-IT הראשון למנויים, שהיה פריצת דרך בעצמו, ונשען על טכנולוגיות שהיו חדשניות באותה תקופה. אותו פקס-עיתון השתדרג עם השנים והפך ל-DaliyMaily – הניוזלטר המקוון היומי, שמהווה קריאת חובה לכל מי שפועל בענף. הרייטינג של DailyMaily, אגב, מורגש היטב עד היום, בעיקר בזכות התגובות המיידיות להן זוכה צוות העורכים והכתבים מדי יום. במקביל, החל לפני כשנה לפעול פורטל החדשות אנשים ומחשבים, שלראשונה מספק דיווחים חיים ויחודיים אודות הענף – מסביב לשעון.
ייחוד נוסף של אנשים ומחשבים, לפחות בעיני כותב שורות אלו, הוא היכולת שלו לשרוד תוך שמירה קפדנית על כללי האתיקה הבסיסיים והפרדה מוחלטת בין ידיעות חדשותיות, טורי דעה ותוכן שיווקי. לכולם יש מקום תחת המטריה של אנשים ומחשבים, אולם עקרון השקיפות, המהימנות והדיוק מנחים את כל העורכים והכתבים העובדים איתנו מאז ועד היום.
כידוע, קבוצת אנשים ומחשבים מנהלת פעילות ענפה גם מעבר למדיה. למעשה, אנו – במערכת העיתון – מהווים חלק מזרוע גדולה ומקצועית שמפיקה גם כנסים, אירועים, ועידות, פורומים מקצועיים וימי עיון. הכנסים שמפיקה אנשים ומחשבים משמשים כבר שנים רבות כזירת העסקים המרכזית בה נפגשים הספקים, המנמ"רים ובעלי התפקידים האחרים בענף. פורום הבכירים, C3, כמו גם 11 הפורומים האחרים של אנשים ומחשבים, מהווים מסגרת אינטימית למפגשי בוקר מקצועיים, בהם נוכחים מאות אנשים בענף. כאן באה לידי הביטוי התרומה שלנו, באנשים ומחשבים, ליצירת קהילת ה-ICT בישראל – קהילה תוססת ודינמית, שתרומתה למשק הישראלי חשובה ביותר. המדובר בקהילה שמוכיחה בכל פעם מחדש שהיא אוהבת אתגרים, מניעה חידושים ורודפת הצלחות.
תחילתה של השנה ה-29 לקיומה, מוצאת את קבוצת אנשים ומחשבים בתקופה מרתקת – תקופה שבה העיתונות הממוסדת שנולדה על ברכי הדפוס והנייר, נאבקת על קיומה אל מול העיתונות האינטרנטית, שהכניסה לחיינו סגנון חדש, דינמי וצעיר. זהו סגנון, חייבים להודות, שלא תמיד מניב פירות חיוביים. בשנה הבאה נתחיל לחגוג את שנת ה-30 של הקבוצה, וההכנות – בעיצומן. בינתיים, נמשיך לעמול יום-יום ושעה-ושעה עבורכם, ולספק לכם דיווחים, כתבות, כנסים, אירועים, פורומים ועוד הרבה הפתעות, כדי שיהיה למה לחכות.
מאחר ובמובנים רבים, יום ההולדת של אנשים ומחשבים הוא גם יום הולדתה של תעשיית ה-ICT הישראלית, נאחל לכולנו מזל טוב ואריכות ימים.
הכותב הוא העורך הראשי של קבוצת אנשים ומחשבים משנת 1995
נימוקים כבדי משקל פרש בפנינו בת המשפט העליון בנמקו את ההחלטה הדרמתית שלו, לאסור על הקמת בית סוהר פרטי בדרום. הנימוק המרכזי היה שהסמכות שניתנת למדינה, לשלול חירותו של אדם ,אינה ניתנת להעברה, כלומר היא אינה יכוה לחלוק את האחרית הזו עם אף גורם אחר. אין דומה הדבר לשום שירות או תפקיד שהמדינה לקחה על עצמה ורצה לתת אותו לקבלנים חיצוניים.מעצר אדם במדינה דמוקרטית צריך להיות על ידי נציגי החוק, שבאים עם נימוקים מספיק רציניים כדי לשלול את חירותו של פלוני זה או אחר. עד כאן הכל טוב ויפה
אלא שבהחלטת בית המשפט יש סכנה לשפיכת כל האמבטיה עם התינוק. רבים פירשו את החלטת השופטת כבוד הנשיאה בייניש כהחלטה גורפת על כל נושא ההפרטה במדינת ישראל, הפרטה שיש לה מתנגדים מזרמים שונים בציבור הישראלי כול בכסת. וכאן הסכנה הגדולה. הפרטה נולדה קודם כל מהמקום של הצורך לייעל. מדינה, שמנוהלת על ידי מנגנונים ציבוריים אינה מתנהלת ביעילות. זה טבעי. אין לה שום תמריץ שיחייב את כל עובדיה להיות יעילים. הפרטה פירושה מסירת ביצוע משימות מסוימות או לקיחת אחריות על תחומים מסויימים בידי גורמים אזרחיים שזו המומחיות שלהם, ויש סיכוי שהם ינהלו טוב יותר את מה שהמדינה לא יודעת לעשות, דווקא בגלל שיש להם תמריצים כלכליים. כאן נכנס המושג השני שהציבור מזהה אותו עם הפרטה: מיקור חוץ. זהו השם הכולל לכל אותם שירותים שארגון מסויים רוצה להוציא לקלבני מישנה, משום שזה אינו ליבת העסקים שלו ובשל כך העיסוק הזה עולה לו הרבה כסף. במקרה של בית הסוהר, אפשר היה לצמצם את הסיפור אילו שירות בתי הסוהר היה אומר: אני יודע לנהל אסירים. אני יודע לקבל אותם אחרי שהם מובאים על ידי שלטונות החוק ואני אחראי על כך שהם לא יברחו. כדי לעשות את זה אני צריך לעשות ולהיעזר בשורה של פעולות, אני צריך לבנות בתי כלא ולאפשר לאסירים תנאי כליאה סבירים. את זה אני לא יודע לעשות. את זה אני רוצה להוציא למי שיש לו כסף ויודע לעשות זאת, הכל תחת פיקוח שלי. וכך הדבר לגבי שורה ארוכה של דברים שהמדינה רוצה להוציא. היא אינה מתנתקת מהאחריות שלה למשימה, היא מנהלת את המתקנים היא אחראית כלפי אזרחיה אבל נעזרת במומחים שבסופו של דבר חוסכים כסף לקופת המדינה. זה קיים בארץ בהרבה תחומים (קחו למשל את מכוני הרישוי שעובדים מטעם משרד התחבורה) . המקרה של בית הסוהר הפרטי הפחיד הרבה אנשים מהזוית של שלילת חירות הפרט שעלולה להיות משיקול כלכלי ולא ענייני. אלא שבדרך, בפסילתו המחולטת של מקרה מסויים זה, הטיל בית המשפט צל כבד על כל נושא ההתיעלות בשירות הציבורי, וקבע כי היא חשובה אבל עד גבול מסויים. במאמר מוסגר צריך לזכור שהצורך בהקמת בית סוהר פרטי נובעת מממצוקה אמיתית של מיטות בבתי הכלא בארץ ומתנאי כליאה מחפירים במקומות רבים, תנאים שמנוגדים לכל אמנת זכויות אדם בסיסית במקומות הנידחים בעולם. עכשיו נשארה המדינה עם מבנה חדש של בית סוהר, שאותו היא צריכה לנהל.סביר להניח שבמקודם או מאוחר גם כאן כמו במקומות כליאה אחריפ חלק גדול מהשירותים שבית הסוהר זקוק להם יתקבלו במיקור חוץ, על ידי גורמים פרטיים. אין מנוס מכך, זו דרכו של עולם. חבל מאוד שבלהט הויכוח, ההתנהלות המוזרה של המדינה בפרשה, ההחלטה להמשיך לבנות למרות שבית המשפט הזהיר את המדינה כבר כמה פעמים שעומדת להיות פסיקה, חבל מאוד שהפסיקה הזו עלולה לסתום את הגולל על תהליכים שהם לכאורה הפרטה אבל בסופו של דבר נועדו לחסוך את הכסף הציבורי שלנו.
לא מעט כסף אגב הושקע בבית הסוהר במיחשוב וטכנולוגיה שנועדו לפקח טוב יותר על האסירים ובצורה יעילה יותר. פתרונות מתקדמים של שליטה ובקרה, אזיקים אלקטרונים ומערכות של מוקדים משוכללות, כל אלו היו אמורים להפוך את בית הסוהר החדש לאחד המקומות היותר מאובטחים ויותר מהימנים בשירןת בתי הסוהר.
עכשיו, צריך להמתין ולראות איך המדינה יוצאת מהתסבוכת המשפוית אליה נקלעה, תביעות פיצויים, נזקים עקיפים וישרים ועוד.
נחמה אלמוג, מערכת ThePeople ,DailyMaily
משתמשים שלוקחים את הטלפון הנייד שלהם לחוץ-לארץ ומקבלים הודעת SMS ממנוי של חברה אחרת עשויים לקבל את אותה הודעה בכל כמה שעות, עד שינחתו בחזרה בישראל. לחילופין, ייתכן שהם לא יקבלו אותה כלל. מבדיקת אנשים ומחשבים עולה, כי חברות הסלולר מודעות לכך, וכי מדובר בבעיה הנדסית הנובעת מכשל נקודתי, שבמסגרתו המערכת לא מקבלת חיווי על כך שההודעה הגיעה ליעדה. על כן, היא ממשיכה לשלוח אותה שוב ושוב.
לאנשים ומחשבים הגיעה תלונה מלקוח של סלקום ששהה ביוון והיה מחובר שם, במסגרת הסכמי הנדידה של החברה, לרשת של וודאפון (Vodafone). כשנחת ביוון, הוא קיבל הודעה מלקוח של פלאפון. ההודעה חזרה על עצמה בכל כמה שעות, כולל בשעות הלילה המאוחרות. כל הניסיונות שנעשו על ידי המוקדים של שתי החברות לטפל בבעיה כשלו, וההודעות המשיכו להטריד את המנוי עד שחזר לישראל.
לדברי הלקוח, במוקד התמיכה של סלקום נאמר לו, כי זו בעיה מוכרת של פלאפון. עם זאת, התופעה קיימת אצל כל המפעילות הישראליות, והיא נובעת מכך שלחברה הסלולרית שאליה מחובר השולח אין הסכם נדידה ישיר עם החברה שאליה מחובר הנמען בחוץ-לארץ.
תגובות החברות
מפלאפון נמסר, כי "התופעה המתוארת היא נדירה ועשויה להתרחש בכלל חברות הסלולר. למעשה, היא קיימת בכל העולם ואינה ייחודית למפעילים ישראליים. היא מתרחשת כאשר מנוי של חברה אחת שולח SMS למנוי של חברה סלולרית אחרת, השוהה בחוץ-לארץ ומחובר באותה עת לרשת שאין לה הסכם נדידה ישיר עם החברה של שולח ההודעה. הסיבה לכך היא העדר קישור הנדסי מלא בין כלל הרשתות הסלולריות בעולם".
פלאפון הדגישה, כי אין לכך כל השפעה על שיחות נכנסות או יוצאות, שכן אלה מבוצעות באפיקים אחרים. כמו כן, מהחברה נמסר, כי אין לכך כל השפעה על משלוח הודעות SMS על ידי הלקוח הנמצא בחוץ-לארץ או בין מנויי אותה חברה סלולרית (גם אם אחד מהם שוהה מעבר לים). עוד נמסר מהחברה, כי "שולח ההודעה משלם עליה פעם אחת בלבד, גם אם ההודעה הגיעה למנוי כמה פעמים".
מפרטנר נמסר, כי "מדובר בתופעה מאוד נדירה, ובהקשר של חברת פרטנר – נדירה אף שבעתיים, שכן לחברה מאות הסכמי נדידה עם מפעילים שונים בעולם. חשוב להדגיש, כי גם במצב נדיר זה, לקוחות אורנג' אינם מחויבים מעבר להודעה אחת".
גם מסלקום נמסר, כי התופעה מאוד נדירה, "על אחת כמה וכמה לאור העובדה שיש לסלקום הסכמי נדידה עם מאות מפעילות בעולם".