ארכיון ל- 24 באוק', 2009
פרשת התאבדותו של מוני פנאן העלתה דרישות מכיוונים שונים להקמת ועדת חקירה. אחת הוועדות שצריכה לקום היא תפקודה של התקשורת בנושא זה. שוב, אנו מגלים בור עמוק של פעולות, לכאורה לא ממש כשרות, של אנשים שנחשבים ל"סלבס" והם נכנסים לפנתיאון הוירטואלי של מקדשי התקשורת, שם חל הכלל האחד והיחיד הפועל שם: בהם לא נוגעים.
אבל האמת היא שאין צורך בוועדה אחת, אלא במספר ועדות שיוקמו בכל כלי תקשורת. כל עורך ראשי ומנהל עיתון חייב לקרוא אליו את הקופמנים והרסקינים למינהם ולבקש מהם תשובה בגובה העיניים: ידעתם או לא ידעתם? ידעתם ולא פרסמתם? אם כן למה? לא ידעתם? איך זה יכול להיות?
הקופמנים הרסקינים הפכו להיות הבון טון של עיתונות הספורט, עיתונות העם, האליטיסטית, זאת שלא חייבת שום דבר לשום מדור אחר בעיתון ולא כפופה לשום כלל עיתונאי. הבנק של מוני היה דבר ידוע כנראה לא רק לחבריו במכבי אלא גם לחבריו העיתונאים. רוב העיתונאים שמכים כעת על חיק, מודים כי מוני היה גם חבר שלהם. הם לא רצו לפגוע בו, הוא איש "טוב", מה גם שבמשך שנים סיפק את הסחורה והניב רווחים להרבה מאוד אנשי ספורט, בדרכים ובשיטות שכנראה לא נדע עליהם לעולם,. מוני התנהג כמו בנק מודרני בסגנון המאה ה-21 : ללא נייר, ללא שום התחייבויות, ללא שום מסמכים שיכולים אי פעם לקשור אותו למעשה בלתי חוקי בעליל. לכאורה כאדם פרטי רשאי היה מוני לעסוק בכל דבר,. גם השחקנים רשאים לעשות בכספם ככול העולה על רוחם כולל השקעות מסוכנות שמניבות הפסדים. השוק האפור אינו בלתי חוקי, כל עוד מי שעוסק בו חי לפי הכללים ולא עובר על החוק. אז יכול מאוד להיות שמוני ז"ל באמת היה איש ישר, אבל אלו שהפיקו בזכותו רווחים גדולים, היו צריכים לדווח על רווחיהם לרשויות ולחלוק עימם את הכנסותיהם. כך פועלת מדינה מתוקנת.
העיתונות היום יודעת לחשוף דברים הרבה יותר מורכבים, נסתרים על פעילות של אנשים פחות מפורסמים, והנה דווקא כאן כשמדובר בדמות מוכרת, כמעט " לאומית" הרוב שתקו. נכון, אתמול בערוץ 2 נחשף שבעבר דה מרקר כתב על הנושא וחשף את הבנק הפרטי של מוני, אבל משום מה אף אחד לא עשה פולואפ, אף אחד לא המשיך לבדוק, אפילו לא רשויות המס. מפליא היה לראות את טלי ירון אלדר, לשעבר נציבת מס הכנסה בתוכנית "יציע העיתונות" שם כיכבו רסקין את קופמן שאמרה כי אי אפשר למצוא שום אסמכתא כי מוני לא כתב שום נייר. רשויות המס שיודעות לעשות חקירות מתקושרות הצטרפו לעיתונות, לקבוצת גדולה מאוד של בעלי הון שמחוברים לספורט ולגמרי לא במקרה הם גם מחווברים לשלטון, והמשיכו לאפשר למוני לנהל את הבנק שלו. בדיעבד ההכאה על חטא של התקשורת כמו של כולנו צריכה להיות כפולה: אילו היו הקופמנים והרסקינים מעזים לגעת בפרה הקדושה ששמה מוני פנאנן, ואילו רשויות המס היו עושות את מה שצריך לעשות, יכול להיות שהיום לא היינו צריכים להספיד אותו.