ארכיון ל- אוגוסט, 2009
החזון הזה צריך להיות מלווה כמובן בתקציבים – משאב שהיה חסר מאוד לחינוך הטכנולוגי בעשור האחרון. תוספות התקציב בהיקף של 30% הן צעד מבורך, אבל אם שר החינוך רוצה באמת ליישם את המטרות הגדולות שהציב בתוכנית העבודה שלו, הוא צריך להגדיל משמעותית יותר את המשאבים לחינוך הטכנולוגי. זה הרי ידוע שעלותו של תלמיד בבית ספר מקצועי, גדולה הרבה יותר מאשר עלות תלמיד "רגיל". במשך שנים, הנוסחה הזו נעלמה מעיני אנשי משרד האוצר, שלא היו נדיבים במיוחד בתקציבים לחינוך ה-"אחר" הזה, שהוגדר לא פעם כ-"חצר האחורית של מערכת החינוך". האם השר סער למד את הלקח הזה והוא הולך להשקיע את כל מרצו במטרה הזו, כדי להשיגה? ספק רב.
החולים בשפעת החזירים ילמדו מהבית
משרד החינוך השלים את הקמתו של פורטל ללימודים מתוקשבים, אשר אמור להיות מופעל במקרה של התפרצות שפעת החזירים והכרזה של משרד הבריאות על מצב חירום. לאנשים ומחשבים נודע, כי במשרד התקיימה בתחילת השבוע (א') ישיבת חירום של כל הגורמים הפדגוגיים והטכנולוגיים, על מנת להשלים את ההכנות למקרה שבו תידרש הפעלת הפורטל.המורים והצוותים המקצועיים בכל בית ספר יעברו בקרוב השתלמות אשר במסגרתה ילמד השימוש בפורטל. הזנת חומרי הלימוד והתכנים תחל מייד עם פתיחת שנת הלימודים היום (ג'), ותימשך כמה שבועות. הפורטל הוא ארצי, אולם לבתי הספר השונים תהיה נגישות גם לחומרי לימוד ייחודיים להם. זאת, על מנת שהתלמידים באותם בתי ספר יוכלו לשמור עד כמה שניתן על תכנית הלימודים השגרתית שלהם. רוני דיין, מנהל אגף יישומי תכנון מחשבים במשרד החינוך, אמר לאנשים ומחשבים, כי "הפורטל הוכן על בסיס הניסיון והלקחים שהופקו ממבצע 'עופרת יצוקה'. אז, בסיוע מערך ממשל זמין, יכלו תלמידים מאזור הדרום לשבת בביתם ולהמשיך ללמוד כמעט כרגיל. המטרה היא לאפשר לתלמידים להמשיך להתקדם בחומרי הלימוד במקצועות המרכזיים".
לדברי דיין, בהיבט הטכנולוגי הפורטל ערוך ומוכן: "באמצעות ספקי התקשורת והאינטרנט שהמשרד עובד איתם, אנו נערכים לביקושים בהיקף נרחב בבת אחת, במקרה ורבים מהתלמידים ייאלצו להישאר בבית". בתשובה לשאלה בדבר הנגישות של המורים והתלמידים למחשב ולאינטרנט בשעת חירום, אמר דיין, כי על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, למרבית האוכלוסייה בישראל יש לפחות מחשב אחד ונגישות כלשהי לרשת. הוא הוסיף, כי לפי נתוני משרד החינוך, ברוב המכריע של כ-700 בתי הספר ברחבי הארץ יש גישה לאינטרנט וליישומי תיקשוב שונים.
אל, 1,455,849 התלמידים שיחבשו את ספסל הלימודים ביום שלישי הקרוב, וביניהם תלמידי כיתה א', מצטרף תלמיד נוסף. גדעון סער שמו. אומנם הוא סיים את חוק לימודיו בבית הספר לפני הרבה שנים, אבל עכשיו הוא חוזר אל ספסל הלימודים דרך לשכת שר החינוך. סער נכנס לתפקידו רק לפני כמה חודשים , ובמשך התקופה עמל קשות כדי להגיע אל תחילת שנת הלימודים הזו בשלום. שביתות, תודה לאל, נחסכו ממנו תודות להסכמים שנחתמו לפני שנה אחרי מאבקים עקובים מדם שניהלו המורים סביב אופק חדש נגד השרה הקודמת יולי תמיר.
סער החליט להיכנס לשנת הלימודים הראשונה שלו כשר בדרך בטוחה יחסית. הרפורמה העיקרית שלו לא יכולה להוציא לרחובות אף אחד. "חזרה למקורות" "מורשת ישראל" "מלחמה באלימות" והחזרת כבוד למורה". מי נגד? שיקום.
אף אחד לא קם. אבל גם אף אחד לא נפל מהכיסא מהבשורות החדשות שמביאה עמה השנה הבאה. למען האמת המושגים שאנו משתמשים בהם קצת מבלבלים. ביוני חוגגים את סיום שנת הלימודים כאילו באמת הסתיימה תקופה ומתחילה עוד מעט תקופה חדשה. בספטמבר שוב חוגגים שנה חדשה, כאילו שמשהו באמת השתנה בין יוני לספטמבר במערכת החינוך. בפועל כולם יודעים שכלום. חוץ מחילופי שרים והנהלת המשרד, שום דבר לא השתנה באמת. אל ספסלי הלימודים חוזרים אותם מורים מתוסכלים, שחלקם כבר נכנס לאופק חדש והם לא יודעים עדיין אם לצחוק או לבכות, כי בתוכנית החדשה של סער המילה הזו כמעט לא מוזכרת. אל ספסלי הלימודים חוזרים הילדים (שלא סיימו י"ב בשנה שעברה) אחרי קיץ קשה, רווי אלימות ועקוב מדם ברחובות הערים. הם חוזרים מבתים רבים שאבי המשפחה ואולי גם האימא הם מובטלים.
אל ספסלי הלימודים חוזרים אותם ילדים שהוריהם רואים בבית הספר ובמורים את הבייבי סיטר הלאומי שלהם ולא במקרה. שכר של חלק מהמורים לא גבוה יותר מבייבי סיטר או עוזרת בית אבל הציפיות מהם כמו ממנכ"ל שמרוויח מיליון דולר בשנה. עכשיו גדעון סער רוצה לתת להם כסף בעבור הישגים. אף אחד לא מתנגד לקבל כסף אבל יש מעטים מאוד שיודעים איך בדיוק יעשו את זה. האם התלמידם יהפכו להיות שורה במאזן רווח והפסד של בית ספר.? בכנס החינוך שערך עיתון העיר בשבוע שעבר היה ויכוח בין המנכ"לים שפירא, רומנו וגבאי לגבי יישום שיטות ניהול עסקיות בבתי הספר, כולל שיטת המדדים ה מוכרת לכל מנהל. שפירא התנגד וגבאי אמר שזה רעיון מצוין.
אבל כולם שכחו ששיטת המדדים כבר קיימת במערכת החינוך מזה שנים ואולי בזה חוליה. זוהי שיטת הציונים שהפכה חלק גדול מבתי הספר לפסי ייצור ליצירת בוגרים מצליחים בבגרות, כדי שאח"כ ידעו כולם כמה מוצלחים המורים והמנהלים של בית ספר זה. גדעון סער לא צריך להמציא את שיטת המדדים, הוא צריך להחליף אותה במשהו טוב יותר, אמין יותר, שמתאים למאה ה-21 הוא צריך להפוך את בית הפר לרלוונטי ללקוחות העכשוויים שלו, התלמידים שבאים רובם מעולמות אחרים לגמרי ופוגשים בבית הספר את יום האתמול שהם בכלל לא מכירים ולא יראו עוד אף פעם. כדי לעשות זאת סער צריך כסף, הרבה כסף ואת זה הוא לא יקבל אם לא ייצא למלחמה. אפשר להירגע. הוא לא יעשה זאת. בגן הילדים של ביבי ושרה הוא הילד הטוב, הממושמע, שעושה את עבודתו, נאמנה..
הוא לא ידפוק על השולחנות ולא ייאבק כדי שהחינוך יקבל את העדיפות הראויה בתקציב ולא רק במשחקי קיצוץ והוספה, האהובים כל כך על נערי האוצר. באותו כנס של העיר אמר דני ימין, מנכ"ל מיקרוסופט כי החינוך בארץ הוא בבעיה כי הוא לא מהווה את האתוס הלאומי שלנו כמו שהייתה פעם ההתיישבות או צה"ל. אתוס, לא קונים רק במילים אלא בעיקר בהפניית משאבים שישדרו לכל אחד שהחינוך הוא הדבר הכי חשוב היום אחרי הביטחון. ואיפה החינוך הטכנולוגי, איפה העידוד והתימרוץ כדי שבעוד 30 שנה יהיו לנו עוד כמה חתני פרס נובל ? על כל אלו סער לא הולך "להתאבד". הוא מעדיף לחזור לשורשים, למקורות, ולהתעלם מכל מה שקורה מסביב. אף אחד לא יפריע לו, אבל גם אף אחד לא יזכור אותו כשר שעשה רפורמות אמיתיות בחינוך, ומי יודע אולי בכלל סער לא רוצה את זה? הרי השקעה בחינוך היא לטווח ארוך. רפורמות שהוא יעשה היום יבואו לידי ביטוי בעוד 10 שנים במקרה הטוב, מי יזכור אותו? ולמה שישאיר לשר הבא אחריו לגזור את הסרט?
אז כמו כל שר הוא משאיר את העבודה למנכ"לים, לעוזרים ולעובדים הבכירים. להם יש אג'נדה,שעיקרה מה שהיה הוא שיהיה וכל מי שינסה לשנות את זה, פשוט לא יודע על מה הוא מדבר.
אז כל מה שנותר זה לאחל לשר למערכת החינוך שנת ישרים מוצלחת ולהתראות שוב בחגיגות הסיום של השנה הבאה.
אם מפכ"ל המשטרה רוצה לדעת בדיוק מאיפה מתחילה האלימות שהביאה את גל הרציחות של חודש אוגוסט שמסרב להיעלם, הוא היה צריך לצפות בכתבה ששודרה בערוץ2 הערב על בני הנוער שיורדים לאילת בחופש הגדול. התופעה הזו מוכרת לכל מי שהיה פעם בעיר הדרומית. במובן מסויים הכתבה הזו עשתה שירות להרבה מאוד מתלבטים שחשבו אם כדאי לרדת לאילת. עם נוער כזה, דפוסי התנהגות, אלימות, שכרון חושים וחציית כל גבול אפשרי, מוטב להישאר בבית. אבל אני במקום המפכ"ל הייתי לוקח את המטוס הראשון ויורד לאילת. שם מקרוב הייתי לומד בדיוק איך נולד הרצח הבא. אותם צעירים חסרי גבולות, שמצליחים להערים על בעלת מלון, אחד מהבודדים שמוכן בכלל לארח בני נוער באילת, עושים את הסטאז/ שלהם בטיילת באילת. הם שותים, מעשנים סמים, מתהוללים, מתעמתים עם כנופויות אחררות ו הרצח הקרוב הוא רק עניין של זמן. אני במקום המפכ"ל הייתי מוריד גדוד שלם של שוטרי יס"מ שללא כל רחמים, היה מעיף כמה סטירות ומכבד חלק מהצעירים שנראו בכתבה בבית מלון מסוג אחד של המשטרה. הייתי משאיר אותם לנפוש שם, עד ששהורים שלהם, שלכאורה לדברי הילדים יודעים בדיוק מה הם עושים, יבואו לאילת ויראו באיזה מצב הילדים שלהם נמצאים. אולי אז יבין המפכ"ל שהאלימות מתחילה בבית הספר, אצל בני הנוער, היא מלווה אותם גם בהיותם בצה"ל וממשיכה לתחזק אותם גם באזרחות. הם מרשים לעצמם לשתות ולהשקות ילדים בני 13 רק משום שהם לא מפחדים ממך אדוני המפכ"ל. בעלת המלון יכולה לגלגל עיניים ולהגיד שהיא מאוד מצטערת שבעלה החזיר לילדים את הבקבוק. אילו היתה יודעת שאחרי מעשה כזה בית המלון שלה היה נסגר מייד והיא היתה משלמת קנס של אלפי שקים, מן הסתם היה היתה נשארת ללון במלון ולשמור היטב על הבקבוןקים שלה. לא צריך בשביל זה יותר מדי כסף אדוני המפכ"ל, לא צריך בשביל זה 1000 שוטרים, צריך רק פשוט להיות מקורי, להכות היכן שצריך ברגע הנכון, והעיר תשקוט עוד 40 שנה. מחר מחרתיים הנערים האלו יחזרו הביתה אל בתי הספר שלהם אל הערים שלהם. אם הזיכרון הקולקטיבי שלהם הוא שאין דין ואין דיין וכל איש הישר בעיניו יעשה, אילת תהיה רק ההקדמה לבחינות הבגרות שלהם.
אם ערוץ 2 רוצה לתרום באמת לא רק לשיח הציבורי ולעידוד היצירה המקורית אלא גם לבריאותם של אלו שעושים את הרייטינג(ובדיעבד גם של מנהלי הערוץ) וא חייב להכריז מייד על מיזם "כוכב נופל". כל מתמודד בתוכנית כוכב נולד, שרק מתחיל לטעום את טעם הזרקורים, ואת הריח המשכר של הרייטינג, חייב קבל שיעור אחד או שניים בלקחים שבפרשת טופזץ כל מתמודד שמגיע לשלב ריאלי בתחרות צריך לצפות במיקס ערוך ומעובד על חייו של דודו טופז, קצת בידור, קצת פליטות פה, הרבה מעשים טובים מחוץ לזרקורים, גום את הפרק האחרון בחייו.
זוהי מציאות שכל כוכב מתחיל, שרוצה להקדיש את מיטב שנות חייו בשואו ביזניס, צריך ללמוד את הלקח המר מפרשת טופז. כל כוכב נולד שעובר במעבדה האנושית של צביקה הדר וצוות השופטים, חייב להפנים בתודעה, שהעסק הזה מבוסס על הרבה מאוד אשליות, שקרים ותהילה של רגע. דקה לאחר שהזרקורים שמכוונים אליך בשידור חי כבים, אתה לא קיים למעשה. חשוב כמת.
אתה צריך להבין שזה מקום העבודה שלך ולא יותר. מזלך התמזל שמקום העבודה שלך קצת שונה ממקום העבודה הרגיל של רובנו, אבל עדיין מקום עבודה, פרנסה. החברים שלך צריכים להיות מעולם אחר לגמרי, המשפחה שלך צריכה להיות הבסיס הכי מוצק שיש לך, הכי יציב שאליו תוכל לחזור בכל שעה.
דודו טופז לא היה חריג בתסכול שלו. אחרי קריירה כל כך ארוכה ו מוכחת לא רצו אותו בערוץ זה או אחר. יש שורה ארוכה של אמנים לשעבר, כוכבי רייטינג שחיים כיום בתוכנו ואיש לא זוכר אותם. בניגוד לטופז הם גם חיים ללא שום בסיס כלכלי, מהיד אל הפה. אף אחד לא דואג לפרנסתם אחרי שהם סימו קריירה מזהירה זו או אחרת על במה או בטלוויזיה. מישהו זוכר איך שושנה דמארי, מלכת הזמר העברי סיימה ת חייה? בדירה נידחת בתל אביב מבלי שאיש בכלל דאג לה?
אלו הם כללי המשחק האכזרי בתעשיה הזו. טופז ידע את זה, אבל לא יכל היה להשלים עם זה. למה? מה באמת התכוון? איך הוא הגיע למצב כזה? אלו הם דברים שכנראה לעולם לא נדע, מאחר והוא כבר לא יוכל להגן על עצמו. טופז גם חווה תופעה מאוד מכוערת ומוכרת בקהילית האומנים. כל עוד אתה כוכב זוהר הם יהיו החברים הכי טובים שלך, ברגע שאתה בצרה, הם מתרחקים ממך, מנתקים מגע. במקרה הטוב יצלצו לשאול מה נשמע, ואם אתה כבר מסובך בכלא, אז הם בכלל לא מכירים אותך ולא יודעים מי אתה. חבריו הרבים של טופז בארגון האומנים שחלק גדול מהם צמח ועלה לבמה בזכותו ועל גב הרייטינג שלו, הם אלו שצריכים לעשות חשבון נפש נוקב.
וגם התקשורת. לא בגלל אופן הסיקור את סיפור נפילתו של מלך הרייטינג. אלא באופ שהיא עצמה בנתה אותו במשך שנים, הררי יחצנוות מלוקקת ומזוייפת כדי להיות קרוב ל"שמש" ולזכות אולי בפירור מאבק כוכבים שמסתובבים ליד הכוכב.
כאבם של בני משפחת טופז מובן. הזעם של אחיו גם מובן. בסך הכל הוא זה שנשא בנטל הטיפול באח השורר והתקשורת לא ממש הקלה על חייו. אבל גם הוא, כמי שהיה לא מעט שנים בעסקי השואו ביזניס אמור לדעת מה משקלה של אותה תקשןרת בקריירה של אחיו. יכול להיות שברגעים אלו, הוא היה מעדיף שאחיו בכלל לא היה עולה לבמה ומתפרסם אבל את הגלגל אי אפשר להחזיר אחורה. אבל היו גם ההיטפלויות הקטנוניות, שכל עיתונאי מקומי חולם להתהדר בהם. במקומון של מעריב זמן השרון פרסמה הדס שטייף קטע חצי רכילותי חצי חדשותי על טןפז. כאשר היה בפעם האחרונה בבית המשפט הוא נכנס בטעות לחדר שבו ישב עבריין צמרת עם עורכת דין יפה. טופז שלא הבין לאן נקלע פלט משהו על יופיה של עורכת הדין וסולק משם במהירות על ידי העבריין.אתמול ברשת הפייס בוק מדוע לא נקבר טופז מחוץ לגדר שררי התאבד. השבתי לה שדודו טופז לא ממש התאבד אלא הקדים את מותו בכמה שנים. הוא היה מחוץ לגדר בשנתיים האחרונות בגלל ה מעשים הנוראיים שעשה. עכשיו הגיע הזמן להחזיר אותו למקום שאליו הוא תמיד היה שייך.
יום הכיפורים של החינוך העל יסודי
לפני כשבועיים הופיע חמי פרס – הבן של, יזם, חולם ומשקיע סדרתי – בכנס של חברות הזנק ישראליות, שמשתפות פעולה עם HP ואורקל (Oracle), ובעיקר נהנות מזרועות השיווק והמכירות של חברות ענק אלו. פרס סיפק באירוע בין היתר את חזונו משכבר הימים, שבאופן לא מקרי, דומה לחזון של אביו: להפוך את מדינת ישראל למדינה שכולה מדע וטכנולוגיה. אחד הסעיפים בחזון הזה הוא הבעייתיות של מערכת החינוך בישראל. פרס, בתור הבן של, נמנע באלגנטיות מלפרט את דעתו על מערכת החינוך, אבל אי אפשר היה שלא להבין מה הוא חושב עליה.בתחילת השבוע סיפק לו משרד החינוך נימוק טוב נוסף לדעתו. המדובר בטבלה שפורסמה בכלי התקשורת, ועוסקת באחוז הזכאים לבגרות במדינת ישראל על פי שיוך גיאוגרפי. מלבד יחסי ציבור ובסיס לחומר לתעמולה עבור ראשי ערים
אחוז הזכאים לבגרות בישראל היה ונשאר פחות מ-45%. זהו נתון חמור ביותר, שצריך להדאיג את כל מי שעתיד המדינה יקר לו. גם אם חלק מהתלמידים שלא זכאים לבגרות ישלימו את המבחנים אחרי הצבא, הנתונים עדיין עגומים.הנתונים הללו מדאיגים עוד יותר, אם קוראים היטב את ההודעה של משרד החינוך, שבחלקה הראשון (שהיה מתוקשר פחות) מבשרת על רעיון חדש: לפרסם את תוצאות הבגרויות לפי בתי ספר, ולא רק לפי ערים. גם עובדה זו לא תשנה את המציאות, אבל היא תחשוף בצורה ברורה יותר את הרמה הנמוכה של בתי הספר במקצועות הריאליים והמדעיים. כך, למשל, בפרמטר של הישגים לימודיים, רק 15% מהתלמידים עוברים את בחינות הבגרות במתמטיקה ובאנגלית. זהו סף נמוך ביותר, שמבוסס על עובדות בשטח, שהרי ללא זה – אף בית ספר לא יוכל להיכנס לאותו ניסוי, שיחל בעוד חודש. מדד כזה הוא תמריץ שלילי לבתי ספר אחרים, שלא צריכים להתאמץ ולהצטיין במיוחד. כל מי שעבר בבתי ספר התיכוניים בשנים האחרונות, כהורה או כתלמיד, בוודאי מכיר את הטריקים בהם משתמש כל בית ספר לקראת כל סוף השנה, כדי "לעגל" פינות ו-"לסייע" לתמידים להגיע לממוצע גבוה יותר. בניגוד למה שמלמדים אותם כל השנים, כישלונם בבגרות הוא כישלון של כל המערכת – ולא יואילו הסברים ותירוצים. בסופו של דבר, הדו"ח של משרד החינוך, כמו דיווחים אחרים על תוצאות בחינות הבגרות, מהווה את "יום הכיפורים" של החינוך בישראל בכלל והחינוך המדעי-טכנולוגי בפרט. זהו איתות נוסף לכל מי שעדיין לא הבין שבעוד עשור או עשור וחצי כבר לא יהיו לנו צ'ק פוינט, אמדוקס, סאייטקס או אלביט חדשים להתגאות בהם.
במשרד החינוך יושב ברגעים אלה ממש שר חדש, צעיר ומאוד מבטיח. הבעיה היא שהוא פוליטיקאי, וכמו כל פוליטיקאי הוא משקיע משאבים בפרויקטים שבטווח הנראה לעין – פרויקטים שיש סיכוי סביר שהוא יוכל לגזור את הסרט באירוע ההשקה שלהם. פרויקטים לטווח ארוך, כמו ההשקעה בחינוך מדעי, אינה מעניינו. הפקידים והמנהלים את המשרד, ובדיעבד מנהלים גם את השר, אוהבים את השגרה, ועושים הכל כדי שהקדנציה של השר תעבור בשקט. הם רוצים לחזור הביתה בשלום. מקום העבודה שלהם מובטח, ואף אחד לא יבקש מהם דין וחשבון על מדוע בשנתון זה או אחר רמת הציונים של בוגרי י"ב היתה נמוכה מהרגיל.
נכון לאוגוסט 2009, ישראל שקועה כולה במזג האוויר, בים, במדונה, בלאונרד כהן, בכוכב נולד ובעונה החדשה של הישרדות שבפתח. בעוד שבועיים פלוס-מינוס יחזרו כל התלמידים לבתי החרושת לציונים של משרד החינוך – בתי חרושת שמייצרים מוצרים באיכות שהולכת ויורדת משנה לשנה, ולבעל הבית לא אכפת. אחר כך יגיע המבול.