ארכיון ל- יולי, 2009
ארץ הורגת ילדיה
ארץ מגרשת ילדיה
ארץ מרעיבה ילדיה
ארץ אכזרית בין גדרה לחדרה
ארץ משקיעה בגדרות במקום בחינוך
ארץ מחנכת לשנאת חינם
ארץ ממליכה פרחחים על הגבעות
ארץ מתעללת בחיייליה
ארץ מגרשת את צעיריה אל מעבר לים
ישראל, אוגוסט 2009
אף אחד לא יצא מרוצה אתמול (ב') מישיבת ועדת הכספים של הכנסת, שדנה במכרז בתי התוכנה. זהו המכרז שבו הממשלה מבקשת לקבל שירותי מיחשוב מחברות מחשבים וחברות כוח אדם. המכרז שנוי במחלוקת מרגע שיצא לאוויר העולם. עכשיו הוא חטף "טיל משפטי" ואתמול "בעיטה פרלמנטרית" מצד חברי הכנסת יחימוביץ ואורבך. לכאורה, נציגי איגוד התעשיינים היו צריכים לצאת מהישיבה מחויכים. במשך יומיים רצופים הם נחלו ניצחון במאבק הציבורי שלקחו על עצמם, במסגרתו טענו שהמכרז של החשב הכללי עלול לגרום נזק רב יותר מאשר תועלת. שלשום שלחה השופטת מוסיה ארד את הצדדים לפשרה, תוך שהיא שולחת רמיזות עבות לנציגי המדינה שעליהם להתעשת, שאם לא כן – היא עלולה לפסוק שלא לטובתם. הרמז של השופטת נקלט והובן, ומאז שלשום מחליפים עורכי הדין של הצדדים – המדינה, איגוד בתי התוכנה ומטריקס – פקסים ומיילים שדנים בניסוחים השונים, כך שבסופו של דבר יימצא נוסח המוסכם על כל הצדדים. בישיבת ועדת הכספים אתמול, שוב מצאו עצמם אנשי החשב הכללי תחת אש. הפעם המטווחים היו חברי הכנסת שלי יחימוביץ' (עבודה) ואורי אורבך (הבית היהודי).
המכרז הזה, אם וכאשר ייצא לפועל ויתגבר על כל המכשולים והמהמורות שבדרך, יביא ליצירת שני מעמדות שונים באותו מקום עבודה, בממשלה. מעמד אחד מורכב מעובדים של בתי תוכנה שעושים פרויקטים עבור הממשלה. עובדים אלו לכאורה "מוגנים", כיוון שהם עובדי חברות גדולות, כגון מטריקס, נס טכנולוגיות, טלדור ואחרות. לצד אלו, ייווצר מעמד שני, נחות: עובדים, שהיום הם עובדי קוסט פלוס, שמעבר לשכר שהם מקבלים מהמדינה, היא זו הדואגת לכל התנאים הנלווים שלהם, מה שקרוי "תנאים סוציאליים".
כאשר יסתיים המכרז, ואם אכן כפי שהתעשיינים טוענים – מספרם של העובדים המועסקים מטעם חברות כוח האדם במכרז יהיה גדול יותר – תהיה בעיה קשה לעובדים אלו. בנוסף, תהיה בעיה קשה לא פחות למעסיק הלא רשמי שלהם, המדינה. במקרים רבים יורעו רטרואקטיבית תנאיהם של עובדי קוסט פלוס, שיצטרכו לדון עם המעסיקים החדשים על תנאי השכר שלהם ו/או על תנאי הפרישה שלהם. כאן עלולה המדינה להיקלע לגל של תביעות מצדם. יש לציין כי המכרז מאפשר תקופת מעבר, המתוחמת בזמן – עד סוף 2010, כדי לאפשר לעובדים אלו להסתגל למציאות החדשה.
אבל גם אם יגיעו נציגי המדינה לפשרה עם בתי התוכנה, עדיין עלולות לצוץ צרות גדולות. שכן אין זה סוד שהענף אינו אחיד בהתייחסות שלו למכרז, למרות שכולם מותחים עליו ביקורת. כל החברות החדשות, שמכונות "חברות כוח אדם" וחברות IT אחרות שהודיעו מראש שהן "עולות על הרכבת", מעוניינות מאד שלא יבוצע כל שינוי בתנאי המכרז. והיה ואכן ייעשו שינויים כאלה, ועל פי מה שנראה כעת לא יהיה מנוס מכך, הן תהיינה רשאיות למצות את כל ההליכים המשפטיים שעומדים לרשותם כדי לעצור את השינויים.
אין מי שמקנא כיום בצוות החשב הכללי במשרד האוצר שערך את המכרז. מסיבות שלא זה הזמן לנתחן, הם נקלעו למבוי סתום, שיהיה קשה מאוד לצאת ממנו, מבלי להרוס את הכל, כלומר לצאת למכרז חדש. מסקנה אחת כבר עולה מניתוח העניינים עד כה, והיא שילוב של דברי השופטת ארד וחבר הכנסת אמנון כהן מש"ס: על הממשלה וחברות המחשבים לעבוד ביחד. לממשלה יש כוח וסמכות לעשות ככל העולה על רוחה. הממשלה רשאית לתקן עיוותים בשוק שמגלגל מיליוני שקלים. היא ריבונית בהחלטתה שלא לאפשר לחברות להתעשר על חשבונה. הכל טוב ויפה. אבל כדי לעשות זאת, היא צריכה להידבר עם כולם, לשמוע מה יש להם לומר, מה מציק להם, ולאחר מכן להחליט ככל העולה על רוחה.
תהליך הכנת המכרז, הדם הרע שיצא ממנו עוד בטרם הסתיים ובוודאי שלאחר מכן, נותן את אותותיו. אין המדובר בסיפור של "טובים ורעים". לעורכי המכרז היו ויש כוונות טובות בעת שהכינו אותו, וכך גם לחברות ה-IT: הן חפצות לתת את השירות הטוב ביותר לממשלה. על הדרך, מותר להן גם להרוויח. רבים מבין העומדים בראש ספקיות ה-IT היו מוכנים אפילו להרוויח קצת פחות, אילו רק היו מדברים איתם קצת אחרת.
כי בסופו של דבר, כולנו ניפגע. איך אמר שלמה וקס, מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה? "זה רע למדינה, זה רע לענף, זה רע לעובדים, בקיצור – זה רע". וכל מה שנותר כעת לעשות, הוא להמתין.
נתי יעקבי, העומד בראש אגף מחקרי המדיה של קבוצת יפעת שניתח את קמפיין "הדוכיפת" אמר כי, סך כל האיזכורים היו שווי ערך לפרסום בכסף בשווי של יותר מ-11 מיליון שקל. המדד הזה של שווי ה-PR הוא אחד הכלים החשובים שיש למשרדי יחסי ציבור בבואם לשכנע לקוחות להשתמש בשירותיהם. בשנת מיתון כלכלי, עולה ערכם של אנשי תקשורת ויחסי ציבור מקצוענים שיודעים לספק ללקוחותיהם פרסום ויחסי ציבור לכאורה "חינם" באמצעי המדיה, שהם שווי ערך להרבה מאוד כסף שהם היו צריכים להשקיע אילו לא השתמשו ביחסי ציבור, או לחלופין ההוצאה לפרסום נטו הייתה גדולה יותר. בעולם העסקי מסחרי יש לא מעט ארגונים שיודעים להעריך זאת. לכן לא מפליא שהנהלת האיגוד בחרה להכתיר את רמי לוי, משיווק רמי לוי כמנכ"ל השנה. לוי הוא דוגמא מצוינת לכך שפעילות נכונה, מידתית, וגם אמיתית מביאה PR בשפע, מבלי ששילם אגורה אחת לפרסום או יחסי ציבור. התקשורת באה בעקבותיו, כי הוא עשה מעשה בפועל, שגרר תגובות מצד כל הרשתות הענקיות. לוי ממחיש את מה שמלמדים בשיעור ראשון בכל בית ספר ליחסי ציבור: סיפור טוב הוא תנאי לקמפיין מוצלח. ואם לוי לא סיפור צרכני טוב אז מה כן? הנה לפניכם חלומו הרטוב של כל יחצן מתחיל אחד האתגרים של העוסקים ביחסי ציבור הוא מערכת היחסים שלהם עם התקשורת. בעיני עיתונאים רבים מעמדו ותדמיתו של איש יחסי הציבור אינו מהגבוהים ביותר. במשך שנים, הוכשרו דורות של עיתונאים על בסיס ההנחה שכתיבת ידיעה מפי יחצן היא עבירה על חוקי המקצוע, וכי תפקידו של הכתב לגלות את האמת, ואסור לו אף פעם לסמוך על יחצן ודובר. זו כמובן הכללה גסה, ותמיד יהיו ותמיד יהיו קצוות לכאן או לכאן. לא מעט יחצנים "קנו" את התדמית הזו במו ידיהם ואין צורך לומר שגם לא כל העיתונאים דומים. כל עיתונאי מתחיל מכיר את הקולות הבוקעים מאחורי הטלפונים המייצגים תקציבאים או תקציבאיות המנסות למכור לך ידיעה או "סקופ", וכעברו 20 שניות אתה מייד מזהה שאין להן מושג בחומר שהן משווקות, הן בקושי יודעות עם איזה עיתון הן מדברות, או לחילופין הן מגייסות את הביטחון העצמי המופרז שלהן ושוטפות אותך בים של מידע מיותר, סופרלטיבים וסיפורים שגורמים לך להכניס אותן מייד לרשימת ה"מסוננים:" בסלולרי שלך במאמר מוסגר יורשה לי לומר כמי שעוסק במקצוע העיתונות כמעט 30 שנה, שהאקדמיזציה של המקצוע, כלומר חוגי התקשורת ה והעיתונות השונים שנמצאים כיום בכל אוניברסיטה או מכללה ,לא תרמו בהרבה להעלאת רמתם המקצועית של הבוגרים. הם אולי יודעים יותר תורה שבע"פ ,אבל בביצועים, הדרך עוד ארוכה ולמרבה הצער השוק הישראלי לא מספיק בשל כדי לאפשר מנגנוני סטאז' מקצועיים בדומה למה שנעשה כיום בעריכת דין וראיית חשבון. שם יש לזכור כי ההתמחות היא תוצאה של רגולציה, כלומר אלו הם מקצועות שברישוי, דבר שענף התקשורת בישראל לא הסכים לו ולא יסכים לו בעתיד מצד שני כולנו מכירים דוברים ויחסי ציבור שקנו לעצמם שם של מקצוענים אמיתיים, אמינים, שמכירים היטב את מפת המדיה, יודעים לספק את הסיפור הנכון לעיתונאי הנכון, בעיתוי הנכון, להיות עקשנים כשצריך, אבל לא מעבר לגבול הטעם הטוב ולבסוף לזכות בחשיפה. ויש גם תחום אחר פחות מדובר ביחסי הציבור והדוברות: מניעת פרסום, עמעום סיפורים או הסתת תשומת לב לכיוון אחר. בעגה הישראלית החדשה קוראים לזה ספינים. למרבה הצער לענף יחסי הציבור והתקשורת נכנסו בשנים האחרונות יותר מדי ספינולוגים שכל מה שהם יודעים זה לייצר ספינים בכל תחום, והשאלה אם זה קשור למציאות, אם זה נכון או לא, ממש לא רלבנטית.אין צורך לציין שהתקשורת עצמה אינה עשויה מקשה אחת. גם לתחום העיתונות והמדיה הצטרפו בשנים האחרונות עשרות פרחי עיתונות, בוגרי בתי ספר לעיתונות שצצים כמו פטריות אחרי הגשם, והם מנצלים את העובדה שהמדיה היום כוללת אינסוף אפשרויות, אתרי חדשות מקצועיים יותר ופחות, אתרי נישות מקצועיים, וכל מה שהעידן הרב ערוצי מספק לכולנו 24 שעות.לכאורה עבודת הכתב או היחצן קלה יותר היום בגלל ריבוי הערוצים, אבל היא קשה פי כמה מאחר והתחרות היא קשה ביותר על כל ידיעה ועל כל אייטם. זוהי מלחמה על תשומת הלב של העורך שלמרות שהבוסים שלו העשירו מאוד את העסקים שלהם, לפני המיתון וגם תוך כדי המיתון, אבל זה לא בא לידי ביטוי בעבודה היום יומית שלו, שנותרה מוטלת על כתפיו, 24 שעות ביממה 365 ימים בשנה. קיצוצים זו מילה נרדפת לעבודה בתקשורת היום, פיטורים, או חילופי כוח אדם בין עורכים ועיתונאים וחיקים לבין עיתונאים צעירים המוכנים להסתפק בשכר נמוך מאוד, תמורת פרסום קרדיט במכובדים שבעיתונים, ובפועל הם הופכים את מקום העבודה החדש שלהם לסדנת התנסות בעולם המדיה, לומדים על חשבון המעסיק, או במילים אחרות "מתגלחים על חשבון הבעל הבית". התוצאות משתקפות יום יום ושעה שעה במדיות השונות ולא צריך עין מקצועית במיוחד, כדי למצוא את ההבדלים. הסבל הוא של כולנו.אם נחזור לרגע לתחרות האריה השואג. כאשר החל האיגוד בפרויקט היו לא מעט חששות. פירגון היא מצרך נדיר בחיי היום יום בענף הזה. התחרות היא קשה, יורדת מתחת לחגורה, ניידות העובדים ממשרד למשרד היא גבוהה, והיא בין היתר תוצאה של "גניבת עובדים"מיזם האריה השואג מראה לרבים שאפשר גם לפרגן. השיפוט של אנשי יחסי הציבור מבין השופטים הוא מקצועי והוגן. כמי שחבר בצוות השיפוט בשנים האחרונות, והוא בבחינת "אורח לרגע" אי אפשר שלא להתרשם מהמאמצים שעושים לא מעט יחצנים ותיקים כדי לעודד משרדים עמיתים לגשת ולתחרות וגם להכניס דם חדש. השנה יותר משנים קודמות בלטה נוכחות מעורבת של דוברים ואנשי יחסי ציבור ותיקים מאוד ופחות, בעלי משרדים מבוססים, לצד יועצי תקשורת ויחסי ציבור בראשית דרכם שאף זכו בפרסים.דוגמא אחת, קרובה לליבי(שלא הייתה בחומרים שהובאו לשיפוטי) היא הקמפיין של" מיני ממשלת הילדים של ישראל" שהיה בשנה שעברה בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת בישראל. את הקמפיין ניהל המשרד של רונן הלל, הנמנה על הדור הצעיר יחסית של משרדי יחסי ציבור שהצטרפו לענף בשנים האחרונות. דוגמא כיצד ניתן ליחצן אתר תיירות "מיני ישראל" על ידי שימוש מושכל בילדים "שגונבים את ההצגה" והשיג תוצאות מדהימות.באירוע האירוע השואג בלטו עדיין בהעדרם מספר לא קטן של מנהלי משרדי יחסי ציבור ותיקים וטובים ןגם פחות ותיקים, והתקווה היא שהם יגיעו בשנים הבאות.נראה שאם הם יתמידו בהעדרם הם עלולים להבין שהם מפסידים זירה חשובה שבין היתר נועדה לנטוורקינג ייחודי בין העוסקים ביחסי ציבור, דבר שהם אינם עושים כל השנה בדרך כלל.האינטרקציה הזו בין אנשי תקשורת מהמדיה, לבין יחסי הציבור תחת האיצטלה של תחרות פרסים משפרת באופן טבעי את מערך היחסים בין הדוברים ויחסי הציבור ללקוחותיהם- שהם במקרה זה אנשי התקשורת וגם הלקוחות שמשלמים להם. ככול שהרמה תהיה יותר גבוהה, ככול שקמפיינים דוגמת ה-13 שנבחרו, לצד רבים אחרים שבהחלט היו ראויים אבל מפאת קוצר היריעה אי אפשר היה להעלותם על נס, ככול שהרמה הזו תהיה גבוהה יותר התקשורת כולה כענף תרוויח. ויש גם הבדל נוסף: במדיה יש כמה תחרויות "מפורסמות" יותר,מו למשל התחרות של משרדי הפרסום, תחרות של איגוד המפרסמים ובוודאי יש עוד. אני לא יודע מה יש שם ומה אין, אבל הזיכרון שלי מלמד שבכל שנה בסיום הטקסים שם, מלבד מחיאות כפים יש מהומות ואפילו תביעות הדדיות.מדורי רכישות של הביצה הקטנה ששמה תקשורת מלאים בסיפורים עסיסיים והשמצות הדדיות. ככול שזה נראה כעת, החלק המכוער הזה של התחרויות נחסך מהאריה השואג וגם זה משהו בימינו.
ואלו הזוכים בתחרות
קמפיין השנה זהב – "החברה להגנת הטבע" – קמפיין הציפור הלאומית
נימוקי השופטים להענקת הפרס עבודה זו נבחרה כמשקפת בצורה הטובה ביותר את הצלחת פעילות יחסי הציבור. בקמפיין לא נעשה כל שימוש בפרסום או בקד"מ, ועל כן המודעות הגיעה מפעילות תקשורתית ופעילות יח"צ המקיפה קהל מגוון – מצה"ל עד תלמידי בתי ספר.
קמפיין השנה כסף – משרד בן-חורין אלכסנדרוביץ' – קמפיין גיוס תרומות מוח עצם עבור עמותת "עזר מציון".
קמפיין השנה ארד – משרד - LONE STARקמפיין מצודת האלה
* באות מופת זכה יצחק אלדן עבור פרויקט דרך עץ הזית של ישראל
הזוכים בפרס בקטגוריות השונות:
מוצרי צריכה – משרד שטרן-אריאלי- השקה מחדש של מותג השמפו והקונדישנר הרבל אסנס
שיווק – משרד טריואקס יועצים - CAR2GO
קמפיין ארוך מועד – "החברה להגנת הטבע" - הציפור הלאומית
קמפיין קצר מועד- משרד שטרן-אריאלי – בית פמפרס – לראות את העולם דרך עיני התינוק
קמפיין חברתי – משרד בן חורין אלכסנדרוביץ' – קמפיין גיוס תרומות מוח עצם עבור עמותת "עזר מציון".
מאבקים ומשברים – דוברת בית החולים סורוקה בבאר שבע, ענבר גוטר – בי"ח סורוקה במבצע "עופרת יצוקה".
קמפיין חינוכי – משרד רונן הלל תקשורת ויח"צ – מיני ממשלת הילדים של ישראל
קמפיין פוליטי – משרד איטל תקשורת – קמפיין בחירות הירוקים בראשל"צ
תקשורת – משרד - Com&senseסיקור מחקרי תקשורת
תיירות - LONE STAR- מצודת האלה
תרבות – דורית שמואלי – שירת העצבים 2008
טכנולוגיה – - MARKETOUCHחברת הסטארט-אפ BPC
גור אריה (עבודות סטודנטים)- אשר דהאן – המרכז לאמנות הפיתוי
ואלה הזוכים בציון לשבח:
מוצרי צריכה- משרד גיתם פורטר נובלי – במבה נוגט
שיווק – משרד בן חורין אלכסנדרוביץ'- מכון פסיכומטרי Smart!
קמפיין קצר מועד – משרד - LONE STARועידת הנשיא 2008
קמפיין חברתי – משרד גיתם פורטר נובלי – פסטיבל מרגישים בבית – שדרות
פרויקט חינוכי – משרד -LONE STARמצעד החיים
פוליטיקה – משרד -LONE STARביקורו של ראש עיריית לוס אנג'לס
תקשורת – משרד לימור אטד תקשורת - YAD2
תיירות - משרד חצב דה ויט - מסעדת דיאנה החדשה
תיירות- משרד טריואקס יועצים/חטיבת טרה טבע – מלון הילטון טאבה
מאבקים ומשברים – משרד דוד גולן יחסי ציבור - מאבק העובדים הסוציאליים
תרבות – ראש מערך קשרי עיתונות ודוברת אוניברסיטת תל-אביב – אורלי פרומר – פרס דן דוד
למנכ"ל השנה נבחר רמי לוי- מנכ"ל רשת 'שקמה' על שהשכיל לעשות שימוש נבון ביחסי ציבור לקידום עסקיו.
ליקיר האיגוד נבחר יחיאל אמיתי – דובר מזה 55 שנים.
כל המידע על הזוכים באחריות האיגוד הישראלי ליחסי ציבור.
מנכל השנה לוי עם סילביה בית הלחמי, יו
המידע על הזוכים הוא באחריות האיגוד הישראלי ליחסי ציבור
ש"ס ניסתה (שוב) להעביר בממשלה את חוק סינון האתרים שלה, ובאופן לא מפתיע (שוב) נכשלה ● כותב שורות אלו מחזק את ידיהם של הלוחמים למען רשת חופשית, ובראשם השר מיקי איתן, וקורא להם שלא להניח את נשקם
בשקט-בשקט, כמו במבצע צבאי סודי, ניסתה פעם נוספת מפלגת ש"ס לבצע מחטף מהיר ולהעביר בממשלה את התיקון לחוק הבזק, העוסק בסינון תכנים ברשת האינטרנט. אם חלילה החוק היה עובר, הוא היה מחזיר את מדינת ישראל 50 שנה אחורה – לימים בהם לשכת ראש הממשלה היתה זו שמכתיבה את הכותרות במהדורות החדשות לרדיו הממלכתי היחיד שהיה אז.
לא קרה דבר בעולם האינטרנט מאז שש"ס הגישה את ההצעה לפני כשנה. גם אז עוררה הצעת החוק התנגדות רבה, ועברה שורה של דיוני "זובור" בוועדת הכלכלה של הכנסת, בניצוחו של חבר הכנסת דאז גלעד ארדן, והיום השר לאיכות הסביבה. ערב סיום הקדנציה של הכנסת הקודמת, הצליחו אנשי ש"ס בחסות הקואליציה להעביר את החוק בקריאה ראשונה. בינתיים הכנסת התפזרה, הממשלה התחלפה והאופוזיציה שהתנגדה לחוק לפני פחות משנה, הפכה לקואליציה, שחבריה הועמדו למבחן קשה על ידי השותפה ש"ס.
למרות שההצעה עברה לכאורה שינויים רבים, ושרי ש"ס הקפידו להקשיב לכל הביקורות, היא עדיין מסוכנת מאוד. כותב טור זה מציע לכל הלוחמים בחוק, לרבות השר מיקי איתן – שהביע עמדת נגד נחרצת, שלא להניח את הנשק, לא לקפל את המדים ולא להירדם בשמירה. ש"ס ושאר תומכי ההצעה יחפשו כל הזדמנות כדי לבצע מחטף חדש על מנת להעביר את החוק. אף אחד לא ייפול מהכסא אם ההתניה בתמיכה בחוק הצנזורה על האינטרנט תהיה חלק מהצבעה על חוקים אחרים חשובים הרבה יותר, ובראש ובראשונה תקציב המדינה. ש"ס כבר הוכיחה, כי יש לה עקרונות בעבורם היא מוכנה לשלם גם בכיסאות.
לתוקפים אותם עונים אנשי ש"ס בשאלה: נניח שהחוק שלנו לא טוב – מה אתם מציעים? הדבר דומה לבריון שמשתלט על בניין, דורש כופר ומפיל את האחריות על הצד השני: "מה אתם מציעים לי בתמורה לשחרור בני הערובה?". כלומר: את השלל הוא יקבל בכל מקרה, עכשיו רק צריך לדבר על הדרך. זו בדיוק הנקודה: אסור למדינת ישראל להיכנס למו"מ על חופש האינטרנט.
רק הסדרה עצמית
למרות כל מה שנכתב מעלה, יש מקום ואף חובה לדון בדרכים בהן ניתן למנוע מילדים להיחשף לתכנים פוגעניים ברשת. לכולנו יש ילדים – לא רק לרב עובדיה יוסף. כל אחד מאיתנו, ההורים, אחראי ישירות לציפור נפשו של ילדו, וזכותו להחליט באיזה תכנים הוא יצפה ובאילו לא. הדיון בנושא הזה כבר קיים שנים, ולא היה צריך את ש"ס כדי לעורר אותו. יש דעות והצעות שונות, כאשר הפופולרית שביניהן היא הסדרה עצמית. לטובת אלו שרוצים סיוע, קיימים הכלים לסינון האתרים, שניתן לרכוש אפילו דרך ספק האינטרנט.
אבל בין זה ובין עיגון הנושא בחוק – הדרך ארוכה. זהו ההבדל הדק בין קיום רשת אינטרנט חופשית במדינות דמוקרטיות לבין ניסיונות של השלטון לנהל אותה. זה מתחיל בסינון אתרים ואף אחד לא יכול לדעת היכן זה יסתיים. אסור לשכוח שלא במקרה רשת האינטרנט הבסיסית, "שרתי השורש", לא מנוהלת ישירות על ידי אף מדינה – למרות שמרבית השרתים ממוקמים בארצות הברית ונהנים מסיוע של הממשל.
בעידן של ריאליטי חוצה גבולות, כאשר חברות הכבלים וזכייניות השידור צועדות בצעדי ענק להעברת תכנים מהטלוויזיה לאינטרנט, ובעידן של טוויטר, פייסבוק ומכשירים ניידים שמשדרים מכל מקום ולכל מקום – בולטת עוד מדינה אחת בעולם שניסתה לסגור את הרשת – במקרה שלה כדי להלחם במרד אזרחים… יתר העולם מתמודד עם הבעיה, מגבש לעצמו כללי משחק ולא שוכח אף פעם שהאחריות היא על ההורים, שלא צריכים חוק או ממשלה שיבואו במקומם.
נבחרת הטניס הגיע לחצי הגמר לא בזכות השקעות ועידוד הממשלה שמשקיעה את רוב כספי התמיכה בספורט בכדורגל, אלא בזכות המצוינות האישית. גם הישגי ההיי טק הישראלי עד כה הם למרות ועל אף שהממשלה עושה הכל כדי להשקיע את המעט שיש לה במקומות הלא נכונים.
לקריאת הפוסט כולו
http://www.thepeople.co.il/_Uploads/DailyMailyPDF/DailyMaily_27295.PDF