ארכיון ל- 29 באפר', 2009
טקס חלוקת פרס ישראל הנועל את אירועי יום העצמאות ,הוא שמורת טבע בפני עצמה. מדי שנה נחשפים לרגע אנשים משכמם ומעלה, אנשי אקדמיה מתחומי הספרות, התנ"ך, המחקר, האומנות וגם הבידור. את רובם אנו לא מכירים, ובוודאי נשכח אותם מחר בבוקר. אלו הם האנשים שמהווים את יסוד הנשק הרוחני, התרבותי של העם היושב בציון. עבורם זה פרס חיים, אות הוקרה על פעילות רבת שנים שנעשתה מתוך הלב, מתוך הכרה בשליחות שלא על מנת לקבל פרס. הבאתם לטקס מהווה מעין סגירת מעגל, פרעון חוב של החברה הישראלית לאנשים אלו, שעם כל המילים היפות, התיאורים והכבוד שעושים להם, אי אפשר בנקודת זמן זו לכמת את התרומה שלהם לחברה הישראלית ולאנושות בכלל.
פרס ישראל אינו תחרות, זה לא כוכב נולד, זה לא המירוץ למיליון ולא דומה לשם ריאליטי ששודר באותה שעה בערוצים 2 ו-10 במקביל לטקס. את החתנים לא בוחרים ב-SMS ולא בהצבעה. הבחירה היא עבודת קודש, נקבדקת בקפידה רבה, בדחילו ורחימו.
העובדה שרק הערוץ הראשון דבק במסורת שלו לשדר את הטקס, מלמדת יותר מכל על הריחוק הרב שקיים בין מקבלי הפרס לבין "העם" לבין אלו שהם פעלו למענם. הענקים מול הגמדים.
פרס ישראל הוא לא פרס לאנשים, הוא פרס שמקבל עם ישראל מדי שנה מאנשים טובים וגדולים מהחיים.
מעבר לחגיגות הצנועות יחסית שנערכו ברחבי הארץ, במינון ובטוב טעם בדרך כלל, יום העצמאות ה-61 של מדינת ישראל הוא בין היתר, יום של חשבון נפש לאומי. הפעם, הדגל הכלכלי הוא הדגל שהמדינה כולה נושאת את עיניה אליו, כבכל העולם. המיתון החריף, והמשבר הפיננסי הביא לגלי פיטורים המוניים בעולם ובישראל.
אומרים שכיום ענף ההיי-טק הישראלי נמצא במצב החמור ביותר בשני העשורים האחרונים. הקטר שהוביל את המשק, זה שהוציא אותו מהמיתון לפני חמש שנים, תקוע עמוק מחוץ למסילה וממתין לסיוע-חילוץ דחוף. אולם כפי שהדברים נראים כעת, חלק מהקרונות ברכבת זו – ממשיכים לתפקד, כמו למשל זה של ענף ה-ICT.
אחת הסיבות לכך היא בהבדלים בין תקופות המיתון. אז, במיתון הקודם, של שנת 2003, הוא היה כולו מיתון של היי-טק. הפעם, למרבה המזל, ה-ICT מצוי במצב טוב יותר: במרבית הארגונים ה-IT הפך להיות חלק בלתי נפרד מ-DNA העסקי. כך, כל הנהלה שעיניה בראשה, מבינה את חשיבות המיחשוב.
השקעות מגוונות ומורכבות שנעשו בארגונים בתחום ה-IT, מתחילות להניב את פירותיהן. התופעה מתקיימת במרבית הארגונים, לרבות במגזר הפיננסי, שנפגע יותר מהמיתון. בארגונים פיננסיים שונים היטיבו להפנים את העובדה שתהליכים עסקיים קריטיים בארגון יכולים להיות יעילים וחסכוניים יותר – אם יושקעו משאבים בכלי BI, מערכות CRM, חידוש הדטה סנטרים ועוד.
הנעלם הגדול הוא לגבי הפרויקטים החדשים שתוכננו לטווח של השנתיים הקרובות. החודשים הראשונים של 2009 אופיינו בתסמונת "בלימת חירום". מהלכים לא מעטים שנעשים כעת, כגון "שחרור עובדים", מקורם בצעדי מנע ובתחושת הלא נודע לגבי ההמשך. יוצא איפה כי ביום חג העצמאות ה-61, ארגונים רבים, בהיי-טק ומחוצה לו חוגגים בארץ כשמעליהם מרחף ענן גדול של חוסר וודאות.
למרות זאת, לרבים מהארגונים ברור כי אם חפצי חיים הם, עליהם יהיה לקבל החלטות גם לגבי המשך ההשקעות ב-IT. במסגרת זו, נדון הנושא שמעולם לא יורד מהפרק: תפקידו ומעמדו של המנמ"ר בעת משבר. יש הגורסים כי זו שעתו הגדולה של המנמ"ר, להוכיח את חשיבות ה-IT בניהול הארגון וביכולתו לסייע לו לשרוד את המשבר. גרסה אחרת, צנועה יותר, אומרת שזו ההזדמנות של ארגוני ה-IT להוכיח שהם אינם אי בודד בארגון וכי הם מתייעלים ומקצצים כמו שאר חלקי הארגון – מנגד – הם ממשיכים לספק שירותים וכלים שדרושים לעבור את התקופה. לשיטתם שלה, ההשקעה לטווח ארוך היא שתשנה בעתיד לחלוטין את היחס והתדמית של המנמ"ר.
נושא אחר שיש לדון בו בכובד ראש בעת הזו, היא הצורך לסייע לתעשייה המקומית על ידי צריכת מוצרי ICT כחול-לבן. ראשי התעשייה קראו וקוראים לכל מקבלי ההחלטות: בפעם הבאה שהם מחליטים על פתרון תוכנה חשוב, שיזכרו שיש כאן תעשיית היי-טק כחול לבן, היכולה לענות על חלק מדרישותיהם.
מה שטוב לאמריקנים ולאירופים – טוב גם למשק הישראלי. ביום העצמאות ה-61 יכולים הארגונים להרים את דגל הכחול-לבן ולתת העדפה ברורה ולא מתנצלת לחברות מקומיות, המפרנסות את אזרחי המדינה.
יום העצמאות ה-61 תופס את ישראל חשופה יותר מתמיד לטכנולוגיה, כמו גם לגל תכניות ה"מציאות" בטלוויזיה. תפקידן של תכניות אלו הוא להשכיח מהצופים ולו במעט את צרות היום-יום בהן הם מצויים.
אם לתמצת את המצב במשפט, אפשר לומר שיום העצמאות ה-61 תופס את מדינת ישראל בין הישרדות לבין המירוץ למיליון, כאשר אי שם מלמעלה משקיף על כולם האח הגדול. מקובל לסיים בנימה אופטימית מאמר לקראת יום העצמאות. לפיכך, אאמץ את הסלוגן של אחד הבנקים: יהיה בסדר.