הפרלמנט הצרפתי,(הבית העליון, הסנאט) דחה הצעת חוק של הממשלה הצרפתית, המציעה לנתק מרשת האינטנרט גולשים שהורידו מוסיקה, סרטים וכל יצירה אחרת המוגנת בזכויות יוצרים, באופן פיראטי.
הצעת חוק, שנתמכה על ידי הנשיא סרקוסי, נועדה לאפשר לרשויות החוק לנתק מרשת משתמשים שמורידים סרטים לא חוקיים, לאחר שיועברו אליהם מספר התרעות(שלוש). הצעת החוק אושרה על ידי הפרלמנט הצרפתי (האסיפה הלאומית, הבית התחתון) אולם כשהוגשה לסנט, (הבית העליון) היא הייתה בגרסה מחמירה יותר ונפלה בהצבעה. הסיבה: מפלגות האופוזיציה הצליחו להשיג רוב נגד החוק, בין היתר משום שרק מספר קטן מאוד של חברי הפרלמנט תומכים בממשלה נכחו בעת ההצבעה.
סרקוסי לא אהב את המפלה שנחלה מפלגתו, ואמר שהיה מצפה מהפרלמנט לתמוך בהצעת חוק זו. אבל הוא לא מתכוון לוותר ומקורביו אומרים כי, בכוונתו להגיש שוב את הצעת חוק הצודקת לדעתו. החוק מעורר סערה בצרפת מכיוון שמנגד יצרני הסרטים ותעשיית המוסיקה לא מתכוונים לוותר והם מפעילים לחץ כבד על הממשלה לחוקק חוקים דומים שיפתרו את הבעיה.
בעיית הפיראטיות היא בעיה כלל עולמית והיא חלק מתוצר הלוואי של עולם גלובלי, ללא גבולות, שמתקשר באמצעות האינטרנט. על פי דו"ח הארגון העולמי לזכויות יוצרים WIPO, שנוסד בשנת 1969 על ידי האו"ם, הנזקים ליצרני המוסיקה, סרטים ותוכנות מתופעת הפיראטיות מגיעים ל-1.5 מיליארד דולר בשנה. ישראל נמצאת במקום הלא המכובד של צמרת המדינות בעולם המסומנות כמפרות זכויות יוצרים בצורה סיטונית. על פי דו"ח של לשכת המסחר, הנזקים לתעשייה מפיראטיות מגיעים ל-חצי מיליארד דולר בשנה.
יוצרים, מלחינים, במאים, מפיקים, תעשיות הבידור הענקיות, נמצאות בסכנת הכחדה, מאחר וכיום ניתן להוריד כל דבר מהרשת בחינם. תרבות הגלישה ברשת היא תרבות הסיפוק המיידי, קבלת הכל ומהר והעיקר ללא כל תמורה.
בשני העשורים האחרונים נעשו ניסיונות שונים להלחם בתופעה. יש לציין כי לא רק תעשיית המוסיקה הא הנפגעת היחדיהמפיראטיות, אלא גם תעשיית התוכנה כולה. מיקרוסופט היא החברה הדומיננטית בארגון הבינלאומי וולנטרי, BSA שיש לנו נציגות גם בישראל, הנלחם במי שמפר זכוית יוצרים בתוכנה, בעיקר בקרב הארגונים הגדולים. ואכן בשנים האחרונות היו לא מעט הצלחות ואחוז הפיראטיות בישראל קטן, בשנת 2007 בשני אחוזים, ועמד עדיין על היקף גדול יחסית של 100 מיליון דולר בשנה. אבל זה טיפה בים.
המאבק בפיראטיות שאין איש חולק על צדקתו, נתקל בבעיה אחרת: חופש הפרט והזכות של הרגולאטור לחטט לנו במחשב ובדברים הפרטיים שלנו. בישראל מסתובב בכנסת "חוק האח הגדול," שנועד לאפשר למשטרה ולרשויות החוק, לקבל מספקיות האינטרנט את פרטי הגולשים שלדעתם חשודים בכל מיני מעשים שעלולים לפגוע בביטחון הציבור.גם חוק זה נתקל בביקורת ציבורית רחבה, וצפוי כשכאשר המכנסת תשוב מפגרת הפסח שלה, החוק יעלה לדיון בוועדות הכנסת השונות ואולי אף יעבור שינויים.
על לשון המאזניים עומד מצד אחד פרנסתם וזכותם של היוצרים להתפרנס ממקור עבודתם, זכויות יוצרים, שהיא אבן יסוד בחברה דמוקרטית, או במקרה של האח הגדול שלנו, יכולתן של הרשויות הביטחון להגן טוב יותר עלינו, ואילו על כף המאזניים השנייה עומדת חירות הפרט וזכותו לנהל חיים פרטיים גם במחשב שלו ובחיים הדיגיטאליים. בתווך עומדות ספקיות שירותי האינטרנט, חברות התקשורת והסלולר, שמחויבות לשמירת על סודיות לקוחותיהן, ברמת חוזה ובהגדרת התפיסה הכללית של אופי עבודתם. אלו אינן ששות כלל וכלל להיות המלשין התורן, אולם מצד שני הן נתונות לפיקוח והוראת החוק.
הפתרונות שמקובלים בדרך כלל גם על משפטנים הם שיטות ההסדרה העצמית, ההסברה והשכנוע.הגלובליות היא עובדה ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. אפשר ללמוד גם מהמודל העסקי שהצליחו חברות הסלולר בישראל ובעולם ליישם לשביעות רצון כל הצדדים. מדובר בתעשיית השירים והרינגטונים שקיימת בכל טלפון סלולרי. גולשים רבים מורידים שירים שלמים למכשיר הנייד שלהם, תוך תשלום סמלי לחברות הסלולר. יתרון הכמות כאן משחק תפקיד מרכזי ובשנה שעברה פורסם כי חברות הסלולר בישראל משקיעות כ-15 מיליון דולר רק מהשקעות במוסיקה, בעידוד היצירה והפצת שירים ומוצרי תרבות באמצעןת הגולשים..יש שורה ארוכה של זמרים פופולריים שפרצו לתודעה הלאומית, הרבה אחרי שהיו כוכבי הגולשים בסלולר. היקף התפוצה של השירים שלהם, עולה עשרות מונים על כל זמר שמפיץ את המוסיקה שלו בערוצי ההפצה הקונבנציונלים, חנויות ומכירה ישיררה. המודל הזה ניתן ליישום על ידי עבודה משותפת שיעשו רשי התעשיות עם חברות התקשורת הסלולר והאינטרנט. אולם דומה שקל יותר לראשי תעשיה זו לתמוך בחוקי ענישה שנראים לכאורה מפחידים אבל האפקטיבייות שלהם מוטלת בספק. על כל גולש שממשלת צרפת תנתק מהרשת, ימצאו חמישה לפחות שימצאו דרך אחרת להיות מחוברים שלא דרך ספקים קונבנצינליים.
לדעת כותב שורות אלו אחת הבעיות של תופעת הפיראטיות היא היעדר תשומת לב מספקת מצד רשויות החוק לתופעה. בתי המשפט, בישראל, במשך שנים הקלו ראש בתביעות שהוגשו נגד מפירי זכויות. החקיקה הקיימת בכל המדינות, כולל בישראל, מספקת כדי להעניש עבריינים כאלו או אחרים. ההתייחסות אל פיראטיות כאל גניבה לכל דבר, היא אמת מידה בסיסית ונכונה שמאפשרת לבתי משפט כלים בסיסיים למצות את הדין. העבודה שזה לא נעשה עד היום נובעת בין היתר ממיעוט יחסי של תביעות שהוגשו וקלות בעונשים ששופטים נוקטים.
במישור המסחרי עסקי, שם פועל BSA , למשל, מסתיימות רוב התביעות בפשרה, שטובה לשני הצדדים. הצד הנפגש, מקבל את מלוא התמורה עבור הרישיונות או ההפרות שנעשו על ידי הארגונים, והצד הנתבע מעדיף שלא להגיע לבתי משפט, כדי למנוע את החשיפה ברבים של דיונים כאלו בבתי משפט. מדובר בדרך כלל בארגונים גדולים, חברות היי טק ידועות, משרדי אדריכלים מפורסמים ופירמות ענק שמנוהלות על ידי טייקוני ענק ישראליים, שהתשלום המלא עבור זכויות יוצרים, לא היה משנה במאומה את המאזנים שלהם.
ב שורה התחתונה: אכיפה של החוקים הקיימים, הסדרה והסברה תוך מתן כלים בידי הגולשים להמשיך להנות מיצירות ברשת מבלי לפגוע באחרים, הם הדרך הנכונה לצמצם את נזקי הפיראטיות, ולא חוקים דרקוניים נוסח האח הגדול.
סרקוזי