יהודה קונפורטס – בלוג

ארכיון ל- פברואר, 2009

    ביום רביעי, הושבעו 120 חברי הכנסת החדשה שתתחיל לפעול בשבוע הבא, למשך כמה שבועות, ותצא לפגרת פסח של  חודש וחצי.  איוש ועדות הכנסת ייעשה  רק אחרי שתושלם מלאכת הרכבת הקואליציה, במועד שאיש אינו יודע אותו כעת. מה שבטוח שלא תהיה מלחמה על ועדת המדע והטכנולוגיה, הוועדה היחידה כמעט בכנסת שמתייחסת מדי  פעם לענף ההיי טק, לצד ועדת הכספים, כאשר מדובר במענקים.

 

סביר להניח שגם על משרד המדע אף אחד לא יריב.מדור זה מרשה לעצמו להתערב בחלוקת התיקים של ראש הממשלה הנבחר, בנימין נתניהו ולהציע לו לתת את התיק, אם הוא עדיין פנוי לחברו למפלגה מיקי איתן. לא  צריך  לפרט מדוע ולמה. המדור שמח גם לקרוא שאת תפקיד מזכיר הממשלה יקבל כנראה שר המדע לשעבר מודי זנדברג.

ובינתיים בעולם האמיתי, מחוץ לבית הזכוכית של  משכן  הכנסת, נפל דבר  ביום שלישי. רשת הדואר האלקטרוני החינמית GNMAIL  קרסה. 113 מיליון מנויים, שלא שמעו צפירת אזעקה מתריעה, החסירו פעימה. רשת ה-GMAIL נתפסת על ידי משתמשים רבים כגיבוי חירום לתיבות הדואר השונות שרבים משתמשים סהם, שלא לדבר על מיליוני מנויים שמתבססים רק על GMAIL  . הסברים כבר יש כמובן אבל זה לא כל כך מעניין את מי שחשב עד יום שלישי שיש דברים, גם בעולם הקיברנטי שלא מתמוטטים לעולם. מישהו שמע על מיחשוב ענני, שגוגל כל כך גאה בשימוש בו? לחסידי התפיסה הזו, יש כעת עבודה קשה להסביר הכיצד?

זמן פיטורים עכשיו. עובדים רבים באים לעבודה כל בוקר בכל עולם ולא יודעים מה יילד סופו של יום. האם ברכת שלום מנומסת  מהבוס או שיחה גורלית אצל מנהל משאבי האנוש שיבקש להיפרד כידידים.

 המת הזה כבר הפיל לא מעט עובדים בכל העולם. תוכנה חינמית שמופצת ברשת, מתמירת לספר לך העובד, מה מצבה האמיתי של חברתך, האם נקלעה לקשיים והאם היא עומדת לפטר. כל המקורות גלויים, יד אדם לא מתערבת במידע.

  עשרות אלפי המשתתפים שיפקדו בשבוע הבא את  יריד הכנסים הנובר, שבצפון גרמניה, כדי לקחת  חלק בתערוכת המיחשוב הגדולה סביט, יחפשו בין היתר  תשובה לשאלה הכי מטרידה: איך המיתון השפיע על התערוכה ובכמה היא ירדה מבחינת מספר המשתתפים. הגרמנים לא  כל כך ממהרים לנדב מידע , אבל בישראל לפחות אנו יודעים שיש מיתון: רק 9 חברות ישראליות משתתפות מטעם מכון הייצוא, ועוד 20 במסגרת עצמאית.

ביינת תקשורת היא אחד מספינות הדגל הוותיקות של ההיי טק שהיתה פה עוד לפני כולם. עומדים מאחוריה האחים זיסאפל, יהודה וזוהר, שממשיכים לבוא לעבודה בכל בוקר,ולנהל את עסקי הקבוצה הגודל, העושר, ההצלחות כמו גם האכזבות, כל אלו לא סינוורו אותם. בינת  תקשורת היא זרוע השיווק, הפיתוח והתחזוקה ל החברה, המייצגת לא פחות מאשר 50 שותפים עסקיים, מיטב החברות הגדולות בארץ ובעולם. פעם בשנה מזמינה בינת את כל שותפיה, לקוחותיה ועובדיה לכנס ותערוכה מרכזיים שבהם היא עורכת הפגנת כוח מרשימה. זה מה שקרה בגני התערוכה  ביום שני השבוע, כאשר למעלה  מ-2000 איש, פקדו את התערוכה וישבו בכנסים המקבילים שנערכו כל היום. 

במליאת הפתיחה  של בינת אקספו שב והזהיר, יהודה זיסאפל, יו"ר בינת ויו"ר התאחדות האלקטרוניקה והתוכנה, כי המיתון הוא האיום האמיתי על החברה הישראלית  ולא רק בעיות ביטחון שוטף או איראן.

והנה עוד סממן למיתוןאינטל, כינסה מסיבת עיתונאים וסיפרה על  ירידה של 10 אחוזים בייצוא התעשייתי של החברה, שמיוצר רובו ככולו במפעלי החברה המשוכללים בקריית גת. החברה לא יכולה לצפות מה יהיה בהמשך השנה וזה לא פלא. מי שיידע לחזות  באמת, צפוי להיות איש עשיר מאוד.

אבל יש כאלו שהמיתון פוסח  עליהם.  חברת הסלולר פרטנר, דיווחה על שנה מצויינת ורבעון לא רק בכלל, בהתחשב במצב. התוצאות של שתי החברות האחרות לא תהיינה שונות בהרבה. אנחנו לא מפסיקים לדבר, ויש האומרים שבגלל המיתון אנו מדברים יותר  על ידי כך שאנו מספרים אחד לשני כמה רע לנו.. 

 וגם בזירת הטלפונים הנייחים המצב לא רע בכלל, ואבי גבאי, המנכ"ל הוכיח שאצלו בבית , הכי טוב להיות מנכ"ל. השבוע דווח כי משכרותו  החודשית תעמוד על  150 אלף שקל, ואם יעמוד בכל היעדים שבעלי המניות הציבו בפני בזק, יקבל בונוס נאה בגובה של 80 אחוז משכרו. מבולבלים? נבוכים? גם אנחנו.

ובפינה המשפטים השבוע שלל סיפורים. מע"צ וטלדור, לא רואים עין בעין את פרויקט ה-ERP שעליו יצאו לדרך,   מטאור הצליחה לבטל פטור ממכרז יעוץ מערכות מידע לתוכנית ויסקונסין שניתן לארנסט אנד יאנד, ומשרד המשפטים חתם על חוזה עם מלם תים,  בעקבות דחיית הערעור על זכייתו שהוגש על  ידי  טלדור.  בענף מתחילים כבר לחפש דרכים לעצור את השיטפון הזה וגם בממשלה מדברים על נסיונות הידברות וקיום מנגנון בוררות שירגיע את הרוחות

 ומה צפוי לנו בשבוע הבא? ראש עיריית ת"א יפו יכבד את נוכחות בועידתKM I של אנשים ומחשבים  וביום שני יפתח הכנס  השנתי של איגוד  האינטרנט הישראלי.

בסוף השבוע הגשם צפוי לחזור לכמה ימים, כדי להזכיר לנו שלא כל סדרי העולם השתבשו בשנה האחרונה, ובכל זאת קצת חורף, כנראה שנזכה לקבל.

שיהיה לנו שבוע נעים וחמים.

 

אגף התיקשוב נולד לפני כמעט שש שנים, ב-3 במרץ 2003. הרמטכ"ל דאז, משה (בוגי) יעלון, החליט על הקמת אגף חדש, שתפקידו יהיה כל מלאכת התיאום, התכנון והפיקוד המקצועי של נושאי הקשר, המחשבים, האלקטרוניקה ומערכות המידע. את המשימה להקמתו קיבל אז האלוף יצחק (חקי) הראל.

 האלוף דן הראל סגן הרמטכל

לתוך האגף חיברו את חיל התיקשוב, שמבוסס על חיל הקשר והאלקטרוניקה והמחשבים של צה"ל. החיל פועל מאז הקמת צה"ל. חבלי הלידה של האגף לא היו פשוטים. לא מעטים ראו בו נטע זר, שאינו תואם את הרכב המטה הכללי הבנוי ממפקדי חילות ואגפים מבצעיים. המטרה העיקרית בהקמת האגף היתה להתחיל לעשות סדר פנימי בתוך הצבא, ולבחון כיצד ניתן לקדם את יסודות המיחשוב בו, תוך התוויית היסודות לבניית צבא דיגיטלי.

יעלון הלך, ובמקומו הגיע דן חלוץ. במסגרת פעולות של הקמת שתי זרועות מרכזיות בצבא, זרוע היבשה וזרוע האוויר, הועבר חיל התיקשוב למפקדת זרוע היבשה. לא רבים הבינו את ההיגיון שמאחורי נטילת חיל התיקשוב מאגף התיקשוב, וקצינים בכירים, כולל ראשי האגף – לא הסתירו את העובדה שהם מבצעים את ההחלטה תחת מחאה. כניסתו של גבי אשכנזי לתפקיד הרמטכ"ל, מיד לאחר המלחמה, החזירה שוב את חיל התיקשוב "הביתה", לאגף התיקשוב. חלום צבא הזרועות של חלוץ נמוג סופית.

השינויים האלו אינם מקריים. הם ביטאו את חוסר היציבות וההחלטיות של דרגי הפיקוד הבכירים בצבא, שלא ידעו להגדיר מה הם רוצים בדיוק מהתיקשוב, ובכלל, עלתה השאלה האם הם מבינים את משמעותו. דומה שאין עוד אגף או חיל שעבר כל כך הרבה פיצולים ומיזוגים בפרק זמן כה קצר של חצי עשור.

ביום ה' האחרון התכנסו חיילי ומפקדי אגף התיקשוב לציין 60 שנות תיקשוב צבאי. ראשיתו של החיל במערך הקשר של ההגנה, המשכו בחיל הקשר בצה"ל, שמאוחר יותר שינה את שמו ל-"חיל הקשר והאלקטרוניקה", ולאחריו "חיל הקשר, האלקטרוניקה והמחשבים", עד שמו הנוכחי - "חיל התיקשוב".

באולם ישבו כמה מבוגרים, ששימשו כאלחוטנים ויונאים, משמע מפעילי יוני דואר, בימים שטרם הקמת המדינה ובמלחמת העצמאות. ספק אם נציגי דור היונאים שנכחו באולם, ידעו בדיוק לחבר את המילה "תיקשוב" עם עולמם שלהם: חיל הקשר. הדור הצעיר של חיילים, קצינים ומפקדים שמילא כל כסא ריק באולם סמולרש באוניברסיטת תל אביב – לא ממש ידע או הכיר את דור היונאים.

האלוף עמי שפרן, ראש אגף התיקשוב הנוכחי, היטיב לומר: זהו דור ה-SMS, המחשבים והלוויינים. אבל דומה שבכל אותן 60 שנה שחלפו, הדבר המשותף שהיה ותמיד יהיה, הוא העובדה שהתקשורת, על כל גווניה וצורותיה, הייתה תמיד כלי מרכזי שאיפשר לצה"ל לעמוד בכל האתגרים שנדרש להם. הקשר לגווניו, מעביר מידע וידיעות, ואלו תמיד היו כלי הנשק המשני והסודי של כל מפקד ומפקד.

דבריו החמים של סגן הרמטכ"ל, אלוף דן הראל, על תפקידו של חיל התיקשוב במבצע "עופרת יצוקה" בעזה, היו מעין תיקון עוול היסטורי, בהיבט התדמיתי, לפעילות האגף. את חיל הקשר מכירים כולם, ורבים שירתו בו. החיבור הבלתי נמנע בין תקשורת ומחשבים, שהלך והתפתח במשולב עם הטכנולוגיה בעולם – לא היה מובן מאליו למפקדים רבים בצה"ל. מלחמת לבנון השנייה, המלחמה הראשונה שבה יושמו תפיסות צבא יבשה דיגיטלי, הוכיחה למפקדים שהם כבר מצויים בדור בא של שדה הקרב העתידי.

השתיקה שאפיינה את פעילות צה"ל במבצע האחרון, אפיינה גם את פעילות אגף התיקשוב. מעשיו לא דלפו החוצה לכלי התקשורת. למעט חשיפה נדירה בערוץ 10 לפני כשבוע, שם התאפשר להבחין כיצד כלים טכנולוגיים מתקדמים מעולם התיקשוב מסייעים ללוחמים. בכתבה ניתן היה לראות כיצד עוברים התקשורת והמידע באופן מוצפן, כיצד משבשים את שידורי הטלוויזיה והרדיו של חמאס, ועוד. לוויין, אנטנה, מקלדת, צג והרבה מאוד כפתורים, הם כלי הנשק של חיילי אגף התיקשוב. הכפתורים האלו משמשים את האצבעות ואת המוחות של המפקדים בשטח.

  מזה כמעט חצי שנה מדינת ישראל נתונה בסערת מערכות בחירות ברמות שונות. זה החל בפריימיריז בקדימה, בעבודה ובליכוד, והסתיים בבחירות הארציות, בשבוע שעבר. בכל אחת ממערכות הבחירות האלו, הייתה הנוכחות של המיחשוב והאינטרנט בולטת במיוחד. כל המפלגות וכל המתמודדים עשו שימוש חלקי באינטרנט, ותקציבים לא מעטים הוסטו לכיוון הרשת.

 לקראת הבחירות הארציות, רשת האינטרנט הייתה הזירה החמה והפעילה ביותר. בהתחשב בעובדה שהמלחמה קטעה את מערכת הבחירות, הכיכרות נותרו ריקים ואף אסיפת בחירות המונית לא נערכה בארץ. מועמדים רבים הבינו, כי בעזרת האינטרנט והמחשבים של הבוחרים הם יכולים לתקשר עם יותר אנשים, לקבל משוב מיידי לכל פעילות או אמירה שלהם ולנהל קמפיין מקוון – בהתאם לתגובות. כמובן שגם כאן היו לא מעט זיופים: טוקבקיסטים שנשכרו במיוחד, מכתבים אנונימיים שפגעו בשמם של מועמדים ואשר נשתלו בפורומים שונים, ושאר החוליים של הרשת שמוכרים לנו ממקומות אחרים.

 

 

 כל אלו מיקדו מחדש את השאלה המרכזית: האם מדינת ישראל צועדת, במודע או שלא במודע, לקראת עידן הדמוקרטיה המקוונת? האם אנו נהיה בין המדינות החלוצות, בהן המנהיגים מקיימים באמת קשר ישיר עם הבוחרים? השאלות הללו צפו בכנס החורף של עמותת אשנ"ב, שעוסקת כל השנה בהדרכה ובהסברה לשימוש נבון ומושכל ברשת האינטרנט. השאלות לא זכו לתשובה חד משמעית בכנס, אבל העלו כמה תובנות.

 

ח"כ איתן, בכיר הדוברים בכנס, שהעיד  כי גייס כ-50 מיליון שקל תרומות רק באמצעות האינטרנט, ניסה לצנן מעט את ההתלהבות שעלתה מדברי הנואמים שקדמו לו לגבי תפקידה של הרשת במערכת הבחירות בישראל.

 איתן סבור, כי בחירות ממוחשבות הן רק אבן דרך אחת בתהליך ארוך של דמוקרטיה בעידן הווב. תהליך שכנראה לא ממש צלח בישראל. דווקא הדברים שנאמרו על ידי איתן קיבלו מישנה תוקף. זאת כי הוא לוחם ותיק ועקשן להחדרת האינטרנט ככלי עבודה בכנסת ובממשלה, ומהתומכים והדוחפים לרעיון ממשל זמין. ממרום שנותיו וניסיונו הרב, יכול היה ח"כ איתן להיות מספיק גלוי לב ולומר: כנראה שכשלנו ביצירת דיאלוג עם האזרחים באמצעות הרשת.

 

כל המאמצים שעשינו, אמר ח"כ איתן - ונעשו על ידו ועל ידי קבוצה גדולה מאוד של אנשים יוזמות רבות בתחום, כל הניסיונות ליישם דמוקרטיה מקוונת, פתוחה בין הנבחר לבוחריו – כשלו. ח"כ איתן לא התייאש, והוא לא מתכוון להרים ידיים, אבל דבריו הברורים (כפי שמופיעים בידיעה המתפרסמת בגיליון זה) – ראוי שישמשו בסיס לדיון מעמיק יותר, להפקת לקחים ולשאלה: איפה טעינו? האם הציפיות שיצרנו במו ידינו, לא היו מוגזמות מדי? ואולי נכשלנו בהסברה, בהעברת החשיבות שבמסר?

 

ח"כ איתן סיפר שבמשך השנים האחרונות הייתה לו יד כמעט חופשית בכנסת, להעמיד לרשות הנבחרים כמעט כל משאב כדי לקיים דיונים פתוחים בנושאי חקיקה, לאפשר לגולשים להשתתף בוועדות חשובות, לקיים קשרים עם האזרחים כמה שיותר ובמהירות. כולם התלהבו, כולם דיברו על זה, אבל ההיענות מצד הציבור – הייתה מועטה.

 

אפשר לחשוב על כמה סיבות לכישלון זה. אחת מהן היא יסודית: מדינת ישראל מעולם לא הצהירה באופן רשמי שהיא רוצה להיכנס לעידן הדמוקרטיה המקוונת, להיות מובילה של חברת המידע החדשה. נכון, בשנת 1996 פרסם איתן דו"ח מפורט של וועדה שבראשותו. כולם דיברו על מסקנות הוועדה, שאם היו מיושמות, היו מקפיצות אותו קדימה בהיבט הטכנולוגי. אבל גורל הוועדה ומסקנותיה היו דומים לגורלות של דו"חות רבים אחרים, והם לא יושמו.

 

כך, לשם הקוריוז, הליכוד, במצע הטכנולוגי שלו בבחירות האחרונות, העתיק את הדו"ח של איתן במלואו, ושילב אותו במצעו. מי שטרח לקרוא את המצע, היה מבחין מיד שאפילו את תאריכי היעד להגשמת המטרות שהדו"ח הציב, איש לא טרח לשנות – 2001, 2003…

 

אף ממשלה שכיהנה, כולל זו שבה איתן כיהן כשר המדע, לא עסקה ברצינות בנושא. ההחלטות המעטות שהתקבלו – נעשו כלאחר יד, בעקבות לחצים מצד שדולה זו או אחרת. אף אחד לא התכוון לממש את אותן החלטות. כך, תפיסת ממשל זמין עברה כהחלטת ממשלה, בגלל המנטרה של "שירות לאזרח". אלמלא משוגעים לדבר שקמו לנושא, ובהם ח"כ איתן, איציק כהן, בועז דולב ועוד קומץ אנשים – גם מיזם זה היה גווע.

 נושא מרכזי וטעון בכנס אשנ"ב, היה הבחירות הממוחשבות. במרכז הדיון עמדו שתי גישות בסיסיות. האחת, זו של בועז דולב, מנהל ממשל זמין בממשלה, והשניה – של רונן בנבניסטי, סמנכ"ל בכיר במלם-תים. הוא היה אחראי על הבחירות המקדימות בקדימה והליכוד. מהזווית של נציג מלם, התהליך הצליח, וככזה, ניתן תיאורטית לשכפל את ההצלחה גם לבחירות הארציות.

 

דולב ממש לא חושב כך. לדבריו, הטכנולוגיה אכן קיימת, הרוח של בחירות אלקטרוניות מנשבת באוויר, אבל מדינה כמדינה – לא יכולה להרשות לעצמה תהליך שבו אין אבטחת מידע מלאה, המספקת את הנדרש במערכת בחירות דמוקרטיות: חשאיות, מניעת זיופים, ואפשרות נגישות לכל אחד בכל מקום. המדינה לא תלך לבחירות מקוונות, אמר דולב, אם לא תדע שיש לה פתרונות בטוחים לשחזור מידע ועם מענה לכל תקלה.

 

האם המשמעות היא שלא יהיו בחירות ממוחשבות? כל הדוברים בנושא זה סבורים שהתשובה היא שלילית. הן כבר בשער, הן לא תבואנה ביום אחד, התהליך החל, אך יארך זמן. הפעם, עושה רושם, כולם נגשים למלאכה הזו בזהירות ובחרדת קודש.

  

את כנס  החורף של אשנ"ב פתח ברוך הינוך, יו"ר עמותת אשנ"ב. לאחריו, אמר בועז דולב, מנהל ממשל זמין במשרד האוצר, כי במשרד הפנים, כמו גם באוצר, נושא הבחירות הממוחשבות נדון – גם אם עדיין לא מיושם. לדברי דולב, קיימים ויכוחים בארצות שונות, האם ניתן לשמור על עקרונות הבחירות – חופש, חשאיות, שוויון, הוגנות – עם הפיכתן לממוחשבות. הוא פירט שורה של דרישות אבטחת מידע שנדרש לקיים, על מנת להבטיח שיימנעו זיופים, ושהמערכת תכיל יכולות שחזור של ההצבעות, במקרה נפילה. דולב תיאר שלוש אפשרויות מרכזיות למיחשוב התהליך: מיחשוב ועדת הקלפי; הצבעה מהבית באינטרנט; והצבעה ממוחשבת בקלפי.

 

הוא ציין, כי כל אחת מהאפשרויות יכולה להתממש עם ובלי קשר לשתי האחרות. דולב ציין עוד, כי "ניסינו לערוך פיילוט, אולם בשל הקדמת הבחירות – לא הספקנו לעשות זאת". בהתייחסו לבחירות המקדימות שנערכו במפלגות הגדולות, אמר דולב, כי המדובר במערכות מיחשוב שהיו בלתי מאובטחות, וכי "פרצנו למערכות הללו בעת שהן ערכו פיילוט, והצלחנו לשנות את התוצאות". הוא סיכם בציינו, כי המערכות הממוחשבות לבחירות עדיין אינן בשלות בהיבט אבטחת המידע, ובשל החשש מזיופים – הן לא תמומשנה בשלב זה.

 

עו"ד יהונתן קלינגר, חבר הנהלת אשנ"ב, הציג את היבטי התעמולה ברשת, ואת האופן בו ניתן ליצור באמצעותה מצגי שווא באינטרנט. הוא הפתיע את  קהל שומעין ואמר כי יש מקום  לרגולציה ברשת. קלינגר הוא לוחם ותיק כנגד כל רגולציה ופיקוח ממשלתי על רשת האינטרנט.

 

שוקי פלג, חבר הנהלת אשנ"ב, הציג את היתרונות במערכת בחירות ממוחשבת, ולצידם, את החסרונות והסכנות הגלומות בשיטה זו.

 

איתן לסרי, מומחה לשיווק פוליטי, תיאר את הסיכונים הקיימים במימוש בחירות דיגיטליות. לדבריו, לצד בעיות גיבוי וחשש מפריצה, יש סכנה כי קבצי הגיבוי יתויקו באופן לא נכון. הוא סיכם באומרו, כי "בישראל התקדמו מעט, אולם המצב עדיין אינו בשל לבחירות ממוחשבות, בשל העדר מערכות מתאימות, לצד מחסור בזמן ובמשאבים".

 

המושב השני בכנס דן בדמוקרטיה בעידן הטכנולוגי. ד"ר טל פבל ממכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט באוניברסיטת תל אביב, הציג שימושים פרואקטיביים של משטרים דמוקרטיים ברשת.

 

ד"ר חנן גזית, מנכ"ל מטאוורסנס, התייחס לכך שנשיא ארה"ב, ברק אובאמה, הקים צוות משימה ל"חדשנות על סדר היום", שמטרתו להציע הצעות אופרטיביות לפיתוח ממשל אפקטיבי יותר ונגיש יותר לציבור, וכן למצוא דרכים חדשות לפיתוח צמיחת הטכנולוגיה והכלכלה וליצירת מקומות עבודה חדשים. המשמעות של מהלך זה, הסביר, היא ש-"הנשיא החדש הפנים את המשמעויות הגלומות ב-ווב 3.0".

 

חתם את הערב ד"ר דן ביילסקי, עורך בקול ישראל ומרצה לתקשורת, שהציג את ההבדלים בין התקשורת המסורתית לזו האינטרנטית, וכיצד השחקן החדש בשוק –

 

 

הנשים שמאחורי מנהיגים, תמיד היו נושאים לאייטמים מעניינים הצצה לחדר המיטות  של ראש  הממשלה ורעייתו, תמיד מסקרנת את הציבור.  במיוחד אם מדובר בנשים שהקפידו לאורך הקדנציה של בעליהן להישאר מאחורי הקלעים.עליזה אולמרט,  אשת רוה"מ היוצא, היא אחת כזו . עכשיו עליזה אורזת. אין לה הרבה. כל מה שהם הביאו זה שלחן פינת אוכל, קצת  כסאות ודברים אישיים. מה הם משאירים? הרבה מאוד זיכרונות, חלקם לא טובים. בראיון לדנה וויס  במגזין ליל שישי של ערוץ 2 ,בהגשת יאיר לפיד, מבקשת עליזה אולמרט לחלוק איתנו את הדברים הלא טובים שהיא לוקחת מבית  ראש  הממשלה. בעיקר  את תחושת התסכול, מהנסיבות שהביאו אותם לצאת מהבית הזה שנתיים מוקדם מדי.

עליזה ואהוד אולמרט.

  

למרות שעליזה אולמרט דוחה בתוקף כל ניסיון לדבר על הנסיבות עצמן, כלומר 15 החקירות בשלל התיקים שעומדים ותלויים נגד בעלה, היא לא מסתירה את העובדה שהיא חושבת שלא רק  היא  צריכה לצאת  בתחושות תסכול, אלא גם אנחנו הצופים, צריכים לחלוק איתה את תחושת החמיצות. "רדפו אותנו" היא אומרת בראיון בידיעות אחרונות, שתוזמן בדיוק ליום שבו היא מתראיינת  לערוץ 2   אנחנו, שאפשרנו לכל מיני אנשים חורשי רעתו של בעלה, לתפור לו תיקים. לא אחד ולא שניים. הרבה. לא בכולם היא הייתה מעורבת,אבל באחד מהם, ראשון טורס היא מכירה את הסיפור מקרוב. בכל פעם שהייתה נסיעה על הפרק, כך סיפרה לדנה ויס, הנוהל במשפחת אולמרט הוא שמתקשרים לממונה על הנסיעות בראשון טורס ושואלים כמה נקודות הצטברו לזכות אבא, ואז מחליטים אם ליסע או לא. לא, עליזה והילדים בכלל לא שאלו מאיפה הנקודות? מה מקורם? האם זה בכלל שלהם? זה מסוג הדברים שרעיית רוה"מ לא צריכה לשאול. בטח לא ראש הממשלה עצמו. נתנו, לקחה. ואם הם ישנו בבית מלון מפואר זה או אחר אז מה? זה אורח החיים שהתפקיד מכתיב. זוהי רמת החיים שהיא הורגלה אליה. 

 באופן פרטי, היא בוחרת היכן לישון בחו"ל ואין זה עניינו של הציבור.  והבית ברחוב כרמייה? אם  זוהי רמת החקירות, אז אנחנו,_כלומר המדינה, לא בעלה)  ב צרות, היא אומרת לדנה וייס. g

 

ליזה אולמרט היא קודם כל רעייתו הפרטית  של אהוד אולמרט מזה 40 שנה. בתור שכזו תפקידה לעשות הכול, כדי לחלץ את בעלה מהצרות שנחתו על ראשו. זה לא צחוק. בעוד חודש הוא  כבר לא רוה"מ ולא חבר כנסת  ומעט גינוני הכבוד שהמשטרה נהגה כלפיו, בכל מהלך החקירות,  מתוקף תפקידו, כל אלו ייעלמו. מר אולמרט יזומן, אם יהיה צורך להמשך התהליך בעניינו ככול האדם. רגע לפני שהוא יורד מהבמה מנסה הגברת אולמרט להוציא מאיתנו כמה דמעות של פרידה. היא  לא כל כך הצליחה. באופן אישי, כולל כותב שורות אלו, כל אחד מקווה שאהוד ייצא מזה זכאי.העובדה שהוא גם חשוד וגם ראש הממשלה ממש לא הקלה עליו יותר מדי. יתכן ולו היה אדם פרטי, החקירות היו  אולי נוחות פחות, באווירה פחות ממלכתית, אבל לפחות היה מצליח להסיר את העננה מעליו.   זכאותו היא גם הזכאות שלנו,  כמדינה, כאומה, שנמשלה במשך שנתיים על רוה"מ שכל כך הרבה דברים לא נעימים אומרים עליו. השמחה  תהיה לא רק של עליזה  בינתיים  לא זה המצב.ולכן ברמה הציבורית, ציפינו  בראיון המוזמן הזה, בכל זאת  לאיזה שהוא בדיל קטן של חרטה, היסוס, הודאה, אולי טעינו, אולי לא נהגנו כשורה? זה עדיין לא הופך את זה לפלילי, זה עדיין לא אומר שטענה אחת אפילו משלל הטענות נגדו נכונות. לא קיבלנו  שום דבר. העולם נחלק בעיני עליזה, לעולם שבתוך משפחת אולמרט והעולם החיצוני, שמכיל הרבה מאוד נחשים ארסיים.  שם המשחק: רדפו אותנו. . 

נכון, עליזה אישה עצמאית, דעתנית ואפשר להאמין לה שלא ממש רצתה את המעבר הזה לבית הזכוכית שנקרא בית רוה"מ.  כשהיא נכנסה לשם היא סומנה פוליטית בכיוון ההפוך מהצד הפוליטי של בעלה . עכשיו בני הזוג אולמרט יוצאים מבית רוה"מ כשדעותיהם ממש קרובות. עליזה לא מותירה ספק ומסבירה שלא היא שינתה את דעתה vיא גאה בפרויקט  המרכזים לגיל הרך שהובילה, כאשת רוה"מ ומונה 100 כאלו ברחבי הארץ. אין ספק שיש יתרון לנהל פרויקטים כאלו כאשר אתה קרוב מאוד למוקד קבלת ההחלטות הלאומי של המדינה.

בחדר העבודה שלה  תלויה תמונתו של טומי לפיד, אבא של יאיר, מגיש המהדורה. עליזה מבקשת לא לדבר הרבה  בנושא, מעבר  לכאב שהיא מביעה על מותו, לפני שהיא תתחיל לבכות. בתחנה המרכזית,  באחד הטייקים, לפני סיום הריאיון הסכרני הזה, היא יורדת  אל העם. "אנחנו כבר מתגעגעים אליו" אומרים לה עוברים ושבים.  לאור תוצאות הבחירות וההרכב של ממשלת ביב ליברמן ואולי לבני, שתחליף את  אולמרט, גם אנחנו עוד  נתגעגע, ולעזאזל החקירות , הפרשיות והמעטפות.

 ועוד הערה אחת: איך שלא  יהיה עליזה אולמרט, תיזכר ללא ספק כרעיית רוה"מ שהיתה הרבה פחות בולטת בתקשורת,לפחות מזו שתבוא אחריה.

התפקיד מכתיב את רמת החיים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 לא ממש נחבאה אל הכלים, לא ממש  אישהשיושבת וממתינה לבואו של בעלה  הביתה בערב, אבל בהחלט רחוקה מכל ההמולה התקשורתית שליוותה את בעלה בקדנציה הקצרה שלו כראש המשלה. קצרה אבל כל כך עמוסה. שתי מלחמות, 15 חקירות, ערימה של תיקים והרבה מאוד עשייה באמצע, גם שלה, כרעיית רוה"מ.

 

 

"גנבים, 200 שקלים, אין להם טיפת אנושיות, הכסף הולך לעירייה המושחתת של חולדאי…. למה שלא יפתחו חניונים משש בערב ועד שש וחצי בבוקר, בחינם לתושבי העיר….. ואל תגידו לי אוטובוס, שלשוןם המתנתי שעתיים לקו 25" ..

מצוקת החניה בת"א היא ללא ספק אחד הדברים היותר מציקים לכל מי שגר בעיר הגדולה, ו\או נאלץ לבלות בה יום יום.  מחירי החנייה הם לא  שווים לכל נפש, ואם אתה  נאלץ  לחנות שלא במקומות המותרים בוודאי הרגשת את נחת זרועם של הפקחים, שגוזלים מכיסך מאות שקלים. הרשויות ראויות לכל זעם, לכל ביקורת ודומה שגם בתחום הזה כבר נאמר, נכתב ופורסם הכול.. עד שראינו את הסרטון המוזר שעולה  ליו טיוב שיוצריו  החליטו שמכל הדמויות בעולם  דווקא היטלר הוא  הכי מתאים  לגלם את הזעם הרב שיש  לאנשי הסיטי של תל אביב על בעיות החניה. הסרט מתחיל בסצנה שבה הצורר מתחקר את  אנשיו לגבי בעיות חניה, ומבקש שכל מי שאין לו חניה ואין לו הסדר חניה שייצא  מהחדר, והדימיון הלא פרוע, יכול לקשר מה קורה עם אלו שאין לו חניה.  בהמשך הוא שומע  את מצוקות האנשים לחניה, סיפורים שכולנו מכירים. התגובות של ארגון ניצולי השואה מובנות. אבל באמת לא היה צריך להמתין להם, כדי להביא את תחושת הגועל נפש והבחילה שעולה בכך כשאתה רואה את הסרט. סאטירה, הם הגדירו את הסרט,? איזה מזל ואנחנו חשבנו שהנה עוד מכחיש שואה סדרתי החליט להפגין את מחלת הנפש שלו,  באמצעות  הסרט.מה  שעוד יותר מעציב  זה ש-18,000 אלף טרחו וצפו  בדבר הזה, והכי מטריד, וגם לא מובן, שיוצריו הם ישראלים. וזה מביא אותך לשאלות הרבה יותר מעמיקות ורציניות. הסרט הוא כנראה סימפטום.אפשר  להאמין להם שהם באמת באמת לא רצו לפגוע ברגשות של אף אחד, אפשר להבין שהם כועסים  על מצוקת החניה בת"א, אבל כנראה שהחינוך שלהם, היכן שהם קיבלו אותו, כשל כישלון חרוץ, בכך שלא הצליחו להטמיע בדמם ששום דבר, אבל שום דבר, הגרוע מכל,  המעצבן והלא צודק, לא מצדיק יצירה מופרעת וגסה שכזו.

אפשר להגיד על חולדאי, או על שר התחבורה מופז הכל, בגלל שלא פתרו את בעיות החניה בעיר, כמו בערים אחרות בארץ, אבל להשוות אותם להיטלר? לקשר בין בעיות החניה בת"א לבין משנתם של הנאצים?  חברים, לכלכתם ובגדול.

וכמובן עולה השאלה המוסרית ערכית טכנולוגית איפה האחריות של יו טיוב? הכל מותר? זו שאלה קצת מיותרת בעידן  הכפר הגלובלי. יו טיוב הוא פלטפורמה, המצאה אדירה שמאפשרת למיליוני בני אדם לבטא  את עצמם, את כשרונם ללא סינון, ללא צנזורה וללא כל עלות. הכל נכון עד שמגיעים לנושאים שהן בבחינת טאבו והם פוגעים ברגשותיהם של אחרים. חופש הדיבור והיצירה נעצר כאן. גם לו יש גבולות.  מישהו צריך  לקום ולומר עד כאן. אבל  מה לנו כי  נלין? כפי שכבר נכתב: את הדבר החולני הזה, עשו ישראלים.