ארכיון ל- 27 באוק', 2008
בתקופת משבר כלכלי, נוצרת אווירת "עליהום" בכל הקשור לפיטורים בהיי-טק ● חוסר השקיפות שבה נוהגות החברות המפטרות גורם להשפלה ולפגיעה, לא רק בכבודם של המפוטרים, אלא גם בבני משפחותיהם ● מאחורי כל מכתב פיטורים, עומד בן אדם
י
התופעה הזו חוזרת על עצמה בכל מיתון או משבר: הציפייה לפיטורים כל כך גדולה, עד שזה הפך לספורט לאומי. החברות המתכוונות לפטר, שומרות על איפול עד לרגע האחרון. הן אינן נוהגות בשקיפות הראויה הנדרשת מהן ומעצם משקלן בכלכלה הישראלית. לרוב, הנימוקים הם חשש לפגיעה בתדמית, או בכיסם של בעלי המניות. שיטת הפיטורים היא "זבנג וגמרנו". קודמת לכך תקופה לא קצרה של חששות, חרדות מצד העובדים – במיוחד בחברות גדולות, או רב לאומית הפועלות בישראל ובעולם. העובדים המקבלים את מכתב הפיטורים בהלם והתקשורת חוגגת. אלא שלפעמים שוכחים, כי מאחורי כל מכתב פיטורים יש אדם, עם משפחה, עם תחושות ועם כבוד עצמי.
הפיטורים באמדוקס, הם רק דוגמה קטנה. השמועות סביב זה רחשו, לא אושרו, ואתמול עם היוודע הפיטורים (200 עובדים בישראל), סיפר אחד העובדים שעוד לפני שהספיק לעכל את המכתב, אשתו כבר שמעה על כך בכלי התקשורת. זו אותה חברה, אגב, שבמיתון הקודם, בתחילת שנות ה-2000, הדפה שמועות עקשניות שפורסמו בכלי התקשורת, שבעת שביצעה גל פיטורים פתאומי ומיידי בחברה – המתינו בחצר כמה אמבולנסים.
פיטורים הם תהליך טראומתי בכל מצב ובכל מקרה. גם אם מדובר בעובדי היי-טק, שבתקופות משבר נוצרת אווירה כאילו "דמם מותר". הם הרוויחו הרבה, עכשיו שילכו הביתה – זה פחות או יותר הסגנון של האיש ברחוב שלא עובד בהיי-טק. והם אכן הולכים הביתה, ובבית מחכים להם המשפחות הילדים והקרובים. הריצה לספר לחבר'ה רגע לפני שזה קורה, לא מכבדת לא את החברה שמפטרת, לא את אלו שטורחים לספר לכלי התקשורת וגם לא את כלי התקשורת עצמם.
בהנחה שאמדוקס אינה הראשונה ואינה האחרונה לפיטורים, חשוב שכל אחד יזכור, ולא משנה באיזה פוזיציה הוא נמצא, שמאחורי כל מכתב פיטורים ישנם אנשים, בדרך כלל