ארכיון ל- אוקטובר, 2008
בתקופת משבר כלכלי, נוצרת אווירת "עליהום" בכל הקשור לפיטורים בהיי-טק ● חוסר השקיפות שבה נוהגות החברות המפטרות גורם להשפלה ולפגיעה, לא רק בכבודם של המפוטרים, אלא גם בבני משפחותיהם ● מאחורי כל מכתב פיטורים, עומד בן אדם
י
התופעה הזו חוזרת על עצמה בכל מיתון או משבר: הציפייה לפיטורים כל כך גדולה, עד שזה הפך לספורט לאומי. החברות המתכוונות לפטר, שומרות על איפול עד לרגע האחרון. הן אינן נוהגות בשקיפות הראויה הנדרשת מהן ומעצם משקלן בכלכלה הישראלית. לרוב, הנימוקים הם חשש לפגיעה בתדמית, או בכיסם של בעלי המניות. שיטת הפיטורים היא "זבנג וגמרנו". קודמת לכך תקופה לא קצרה של חששות, חרדות מצד העובדים – במיוחד בחברות גדולות, או רב לאומית הפועלות בישראל ובעולם. העובדים המקבלים את מכתב הפיטורים בהלם והתקשורת חוגגת. אלא שלפעמים שוכחים, כי מאחורי כל מכתב פיטורים יש אדם, עם משפחה, עם תחושות ועם כבוד עצמי.
הפיטורים באמדוקס, הם רק דוגמה קטנה. השמועות סביב זה רחשו, לא אושרו, ואתמול עם היוודע הפיטורים (200 עובדים בישראל), סיפר אחד העובדים שעוד לפני שהספיק לעכל את המכתב, אשתו כבר שמעה על כך בכלי התקשורת. זו אותה חברה, אגב, שבמיתון הקודם, בתחילת שנות ה-2000, הדפה שמועות עקשניות שפורסמו בכלי התקשורת, שבעת שביצעה גל פיטורים פתאומי ומיידי בחברה – המתינו בחצר כמה אמבולנסים.
פיטורים הם תהליך טראומתי בכל מצב ובכל מקרה. גם אם מדובר בעובדי היי-טק, שבתקופות משבר נוצרת אווירה כאילו "דמם מותר". הם הרוויחו הרבה, עכשיו שילכו הביתה – זה פחות או יותר הסגנון של האיש ברחוב שלא עובד בהיי-טק. והם אכן הולכים הביתה, ובבית מחכים להם המשפחות הילדים והקרובים. הריצה לספר לחבר'ה רגע לפני שזה קורה, לא מכבדת לא את החברה שמפטרת, לא את אלו שטורחים לספר לכלי התקשורת וגם לא את כלי התקשורת עצמם.
בהנחה שאמדוקס אינה הראשונה ואינה האחרונה לפיטורים, חשוב שכל אחד יזכור, ולא משנה באיזה פוזיציה הוא נמצא, שמאחורי כל מכתב פיטורים ישנם אנשים, בדרך כלל
פועל סיני בעבודה
המשבר הכלכלי העולמי העלה לדיון על סדר היום את הויכוח על הגלובליזציה, על הנזקים כביכול שנגמרו לעולם מכפר עולמי אחד גדול, עולם, שטוח, כמעט ללא גבולות ועוד. כל אלו הועמדו תחת זכוכית מגדלת, בעין הסערה. כל הצרות של העולם, הבעיות החברתיות, כלכליות,עוני, ניצול עובדים ממדינות עולם שלישי, חוסר אחריות כלכלית, בורות בניהול עסקים, כל אלו התנקזו לפתחה של הגלובליזציה.
אחת הדוגמאות המוחשיות לכך היא המיני דרמה שהתפתחה סביב הסינים באי הקריבי, שאיימו כביכול על חייהם של הישראלים ,שניהלו שם פרויקט נדל"ן שאפתני, מטעם חברה יזמית קנדית.
העיתוי של הפרשה, התרסקות הבורסות בכל העולם, גרם לכך , שבבת אחת הופנו הזרקורים אל עבר גן העדן הקסום הזה, והלבישו על הסיפור את כל החוליים של הגלובליזציה, כלכלה חופשית, עולם שטוח וכדומה. הנה, אמרו המומחים לרגע, המשבר העולמי מנפץ את כל התיאוריות הקפיטליסטיות.
כאילו שלפני ש"העולם החדש" צץ, לפני הכלכלה הגלובלית לא ניצלו עובדים, לא פיטרו פועלים קשיי יום מבלי לשלם להם שכר, כאילו שהעבדות והניצול נולדו עם מה שכולם מכנים הגלובליזציה. התשובה היא כמובן, מובן שלא.הסוציאליזם הנכסף שהיתה לו אידיאולוגיה נהדרת, חשובה ורצויה, היה אבי אבות הניצול וחוסר השוויון.
.
בפרשה הסינית הזו, לנו הייתה גם מעורבות ריגשית.. 15 ישראלים נתונים במצור על ידי סינים , שמאיימים לפגוע בהם, אם לא יקבלו את כספם. כך דיווחו כלי התקשורת בשעות הראשונות, כאשר הסיפור החל להתגלגל, היו לא מעט ישראלים שדווקא הביעו הזדהות עם הסינים. הנה, הם אמרו, עוד מקרה של אנשי עסקים ממולחים, כחול לבן שמנצלים את פועלי העולם השלישי, כדי להתעשר.
אבל מהר מאוד התברר שאנחנו בכלל לא הסיפור כאן. הסינים שכלאו את הישראלים, היו עובדי קבלן של חברה בינלאומית שקיבלה על עצמה לבצע פרויקט נדל"ן מנקר עיניים באי הקסום הזה. הישראלים נשכרו בסך הכל כדי לנהל את הפרויקט שאינו שונה מכל פרויקט מיקור חוץ אחר שכולם מכירים. הם לא היו המעסיקים של הסינים ולא חייבים להם כלום.
כמובן שמשרד החוץ וכוחות ההצלה הישראלים נכנסו לתמונה במהירות, בדיוק כפי שזה קורה בכל פעם שישראלי מסתבך בצרה או מעורב באסון לא עלינו, באיזה חור בעולם. .תופעה ישראלית יהודית ייחודית ביותר שהיסטוריונים בליווי פסיכולוגים ינתחו אותה בעוד 100 -200 שנה. האמא היהודייה הפולנייה לא מתה אף פעם.
עכשיו מדווחים כלי התקשורת שהסינים כבר שחררו את הישראלים, לאחר שהצליחו להגיע להסדר עם מעסיקם. פתאום התברר שהם בכלל לא ממש איימו עליהם, לא היה להם אקדח אמיתי ביד, ובסופו של דבר נשארנו עם סיפור נדוש, שמוכר לכולנו, גם בארצנו, על יזם חסר מעצורים, שרצה לעשות הון על חשבון פועלים קשיי יום מהעולם השלישי. לא רק שלא שילם להם שכר הוגן אלא אף גבה מהם 15 אלף דולר תמורת הזכות לעבוד אצלו.
הכלכלה הקורסת נתנה לאותה חברה כנראה תירוץ טוב להפסיק את המיזם, שאולי לא היה רווחי וסביר להניח שרמת הניהול האסטרטגית שלו לא הייתה מי יודע מה יציבה. בין זה ובין נסיון להוכיח כי הגלובליזציה קורסת, אין כלום.
הבנקים שהיזמים לוו מהם כסף חשפו שיניים מאיימות, ועם בנקים לא משחקים כידוע לכולם.אבל עם פועלים סינים, אפשר לשחק., כך לפחות סברו היזמים. את העבדות, כפי שאמרנו, לא המציאה הגלובליזציה, היא רק הביאה לקדמת הבמה עבדים מסוג אחר ממדינות אחרות.
במחשבה של הפוך על הפוך, תחשבו לרגע שאם החברה היזמית הזו לא הייתה נקלעת למשבר, דווקא כעת, ולא היה לה תירוץ להפסיק את הפרויקט, מן הסתם היו כאלו שהיו אומרים שהנה יש גם דברים טובים לגלובליזציה. פועלים סינים יכולים למצוא עבודה בקריביים, להשתתף בפרויקט של עשירים וגם לפרנס בכבוד את משפחותים.
אז עכשיו כל הישראלים חופשיים, ואם הם לא היו בסיפור הזה, ספק אם בכלל היינו שומעים על הסיפור הזה שכמותו יש כאמור כל יום בכל מקום, מתחת לאף שלנו.
.
מה אפשר בכל זאת ללמוד מפרשה זו? ראשית שגם הפועלים הסינים, אלו שגם אנחנו מכירים כאן מפיגומי הבניינים אצלנו, כבר הפסיקו מזמן להיות פראיירים. הם שילמו 15 אלף דולר כל אחד כדי להתקבל לעבודה, והם רוצים את כספם בחזרה. המסקנה השנייה היא, שבפעם הבאה כאשר חברה ישראלית מכובדת, לוקחת על עצמה לנהל פרויקטים כאלו, כדאי שתבדוק מה מעמדם של הפועלים הסינים\ הטורקים\ ההודים, הרומנים\ מכל מדינה אחרת. יש לבדוק מי משלם להם,ובזמן כי עם כל הכבוד להון של היזמים העשירים, בלי שני פועלים סינים עם פטיש ביד, שום דבר לא יזוז, ואם מישהו חושב שאפשר אחרת, אז הוא עלול לקבל בפעם הבאה שני סינים עם אקדח אמיתי ביד..
.
ז
לפני כשבוע, התכנסו כמה מאות נכבדי המגזר הערבי בנצרת, באחד מבתי המלון המפוארים בעיר, כדי לחנוך את תחילת הפעילות של המרכז הערבי הישראלי הראשון ללימודי טכנולוגיה והיי טק. זהו מיזם ראשון מסוגו בארץ, שהוקם במימון משפחת זועבי, המשפחה הערבית ישראלית הגדולה ביותר בארץ, ובסיוע ותמיכה אקדמית ומקצועית של 15 חברות היי טק ישראליות, שמנכליהן, התיצבו כאיש אחד באולם הכנסים של המלון יחד עם הנכבדים הערבים ופרנסי העיר. השושבין העיקרי באירוע היה ללא ספק, ירון זליכה, רו"ח, ד"ר, החשב הכללי לשעבר. מאז שסיים את כהונתו, בסערה רבה, עסק שני דברים עיקריים: השלמת ספרו "הגווארדיה השחורה" המתאר את הקשר המושחת בין הון לשלטון בישראל, והקמת המיזם בנצרת.
מטרת המיזם היא להכשיר אקדמאים, בוגרי מדעים ומקצועות ריאליים אחרים באוניברסיטאות, חלקם בעלי תואר שני ןשלישי, על מנת לשלבם בתעשיית ההיי טק הישראלית. הסיבה הישירה: מחסור תמידי של 3000 מהנדסים לתעשיית ההיי טק, לאחר מיצוי הפוטנציאל של כל 8000 הבוגרים המסיימים כל שנה את מקצועות המחשב וההנדסה בכל האוניברסיטאות בישראל.
למה דווקא את הערבים?
לבאי הכנס, הוצגו נתונים מפיו של ירון זליכה, כי בכל תעשייית ההיי טק וה-ICT המעסיקה באופן ישיר כ-200 אלף איש, יש רק 300 מהנדסים ערבים. שלוש מאות. 110 מתוכם, מועסקים במרכז הפיתוח של אינטל בחיפה, עוד כ-50 במרכז הפיתוח של אמדוקס וכל השאר כנראה מפוזרים. כאשר זליכה ומשפחת זועבי נגשו לבדוק מה הסיבה למציאות הזו, הם מהר מאוד נרגעו: הסיבה אינה אפליה, כפי שניתן היה לחשוב. ממש לא. הסיבה היא פשוטה, פרוזאית עד כמה שהיא בלתי נתפסת:
הצעירים הערבים הולכים ללמוד בעיקר רפואה, משפטים, או מקצועות מדעיים שכבר מזמן אין להם ביקוש. הם לא פונים ללימודי מחשב כי הם משוכנעים שלא יקבלו אותם.הרקע הוא היסטורי: בעבר הרחוק, בשלהי לידתה של תעשיית ההיי טק, היה השוק הביטחוני מרכיב עיקרי בפעילותה ולכן ערבים לא התקבלן. אולם המציאות הזו כבר לא קיימת לפחות שני עשורים אבל עדיין הערבים המשכילים לא פונים ללמוד מדעי המחשב. מטרת המרכז הלימודי שנחנך בשבוע שעבר, הוא לאתר את אותם אקדמאים, שרובם מובטלים או שמועסקים במקצועות שבכלל לא שייכים לתחום התמחותם, לערוך להם הסבה מקצועית קצרה ולשלב אותם בתעשיית ההיי טק בישראל.
15 המנכ"לים הבכירים של חברות כגון אייצ פי, אי די אס יבמ, מטריקס, אמדוקס, אינטל ואחרים התחייבו חד משמעית שיש עבודה לכןלם והם משוועים למהנדסים ערבים, במקום לייבא עובדים או לייצא עבודות למזרח אירופה או הודו. המחזור הראשון, כך מקווים, יהווה את הסנונית שתעודד צעירים נוספים ללכת ללמוד מחשבים.
אבל הערך החברתי של הפרויקט הוא הרבה יןתר מאשר עוד ידיים עובדות לתעשיית ההיי וטק. כישראלי שנמנה על קומץ המיעוט שישב באולם, שאוכלס כאמור על ידי מכובדים ערבים, יכולת לשמוע את התסכול, הזעם, והכאב על המצוקה הכלכלית חברתית של המגזר הערבי. זהו המגזר שרמת העוני בו היא הכי גדולה, אחרי החרדים. התקווה של משפחת זועבי וירון זליכה היא ששילוב מהנדסים בהיי טק, יביא לשיפור מיידי ברמת הכנסתם, בכלכלה שלהם עובדה שתשפיע על כל הסביבה שלהם ועל הכלכלה הישראלית. כוח הצריכה שלהם יגדל, וזוהי שרשרת ארוכה שמתחילה בנצרת ויכולה להסתיים עד שדרות, כי"לכסף אין ריח" כדברי זליכה בנאומ הנרגש. זליכה, רואה בצמצום הפערים החברתיים וכלכליים בין ערבים ליהודים, את המנוף העיקרי לקירוב בין יהןדים וערבים, צמצום מימדי השנאה והתסכול על 60 שנות קיפוח , חשדנות ושנאה למימסד.
ממשלה-OUT
התנאי העיקרי של משפחת זועבי במימון הפרויקט, הנאמד בעשרות מיליוני שקלים, הוא: אף שקל אחד מהממשלה. המימסד החוצה. עד כדי כך השנאה שם. גם בדברי ההנחיה של זוהר בעלול, שדרן ואיש תקשורת מוערך יכולת לשמוע את התסכול. בעלול, שחרג בצורה בוטה מתפקידו כמנחה, לא הפסיק להזכיר את הדברים השלילייים שעשו ממשלות ישראל, תוך כדי שהוא פונה ל-15 המנכ"לים של חברןת ההיי וטק הישראליות, שמייצגים בדיוק את ההיפך: הרצון לפרוץ את תקרת הזכוכית ובמקום לקטר, לקלל ולשנוא, להתחיל לעשות משהו חיובי. בסך הכל היתה אווירה אופטימית שהנה נזרע עוד זרע לדו קיום.
עכו בוערת
אבל שלושה ימים אחרי כן, בערב יום הכיפורים, הצית נהג טיפש אחד, את האש והשנאה בין יהודים וערבים בעיר שמסמלת מזה שנים דו קיום בין שני העמים. המהומות נמשכו לאורך כל השבוע כאשר כל צד, יהודי וערבי מלבה את האש והשנאה והמשטרה, והחוק חסרי אונים.
נזכרתי באירועי נצרת כאשר החלו להגיע הדיווחים מעכו. לכולם ברור שהנהג, שכעת מואשם בכל מיני עבירות תנועה שונות, היה רק הטריגר לתהום פעורה בין הצדדים. הדו קיום היה רק למראית עין. שני הצדדים נכנעים לקיצונים שביניהם, שכוחם הפוליטי מבוסס על אלימות, דם יזע ודמעות. הסתה זה הכלי המרכזי שלהם, ובמדינת היהודים 2008 , אין דין ואין דיין. המשטרה מעדיפה לעצור את הנהג במקום לבצע פעולת אכיפה אגרסיבית, מלווה בגל מעצרים המוניים למען יראו וייראו.
ודווקא בשעות קשות אלו, צריכים המנהיגים של שני הצדדים, אם הם עדיין שולטים על צאן מרעיתם, להסתכל על יזמת נצרת ויוזמות אחרות דומות לה. רק שילוב של יהודים וערבים בכלכלה, שיוויון מוחלט כמעט בכל מקום, כולל משרדי ממשלה ומוסדות ציבור יכול לתת סיכוי לשינוי המציאות.
המסיתים
כאשר פרסמתי את הדיווח על הטקס בנצרת, בדיילי מיילי, היומון של אנשים ומחשבים, הוצפה מערכת התגובות שלנו, (טוק בקים) בגל תגובות מהולות בשנאה גזענית כלפי הערבים. שנאה לשם שנאה ללא שום אבחנה. כמובן שמנענו פרסומם, אבל נתנו ביטוי למתורבתים שבהם.
אירועי עכו כמו גם הטקס בצרת צריכים לעורר חשבון נפש גם אצלנו. בטקס בנצרת שידרו פרנסי העיר ומנהלי הפרויקט מסר כלפי אחיהם הערבים. קיפוח? בהיי טק? זה הכל בראש שלכם. צאו מזה. יש בזה משהו אבל אסור שהמציאות הזו תפטור אף אחד מאיתנו לעשיית חשבון נפש, איך הגענו עד הלום. מאז 48 ישראל היא הריבון על כל שטחי מדינת ישראל כולל הישובים הערבים, אז איך הגעו לקיפוח, הזנחה פושעת עד הלום? הכי קל זה להאשים ":אותם": בחוסר נאמנות וחוסר רצון לחיות איתנו. אבל, זוהי אשליה. זהו תירוץ קל מדי. בנצרת נזרעו זרעי הדו קיום העתידי, על בסיס כלכלה שיוויונית ושיפור ברמת החיים. עכו מסמלת את השנאה, הקיצוניות ששייכים לאתמול, של אלו שמסרבים לרדת מבמת ההיסטוריה.
ראש השנה,כמו יתר החגים הפכן לשם נרדף לפקקי תנועה, במיוחד בערב החג.המדינה נחלקת בערך ל-2 כאלו שמארחים וכאלו שמתארחים. אלו האחרונים צריכים לרוב להיעזר בכלי הרכב שלהם כדי להגיע למקום האירוח, ובמקרים רבים מחוץ למקום מגוריהם.מפת הדרכים של הפקקים שמתפרסמת כל ערב חג מוכרת לכולם.
נתיבי התחבורה בישראל אינם כל כך משופעים שניתן יהיה להציע אלטרנטיבות, ודומה שאת העצה הכי טובה נתו החזאי דני דויטש בערוץ 2 :"תצאו רבע שעה קודם". אבל האם מישהו חשב, לרגע, שאחת הסיבות לפקקים האלו היא העדר תחבורה ציבורית בשעות אלו?
נכון, זה ערב חג, וכמו בימי שישי ושבת אין תחבורה ציבורית. למה? בגלל הסטטוס קוו שנובע מהתחשבות (רצויה ונכונה) בציבור הדתי. אבל כותב שורות אלו סבור שאין דין ערב שבת ושבת, שחוזרים על עצמם 52 פעם בשנה, כדין ערבי חג כמו רוה"ש ו ופסח.
בחגים אלו עם ישראל על גלגלים. נקודה. החלת ההסדר של אי הפעלת תחבורה ציבורית בימים אלו, אינה משרתת במאומה את האינטרסים של הציבור הדתי. שכן עם ישראל ממשיך לחלל , על פי שיטתם של הדתיים, את החג, ממלא את הכבישים בכלי הרכב, מזהם את האוויר ומגדיל את הסיכוי לתאונות.
מחשבה קצת יותר עדכנית ומקורית, לאפשר למשל מספר רכבות מצומצם בערב החג, כלומר להאריך את שעות הפעילות, היתה מורידה מהכביש כמה מאות מכוניות. מתן אפשרות לקווי תחבורה ציבורית, על ידי הסדרים שונים לפעול בתדירות מוגבלת מותאמת בערב החג, בשעות הלחץ מותאמת ללוח הזמנים, היתה מפנה את הצמתים, ומאפשרת לעד כמה מאות שוטרים לסעוד את החג יחד עם משפחותיהם.
את החשיבה הזו צריכים לעשות יחד עם נציגי הציבור הדתי, השפויים שביניהם, הנאורים, אלו שמכירים היטב את המציאות, מבינים שיש פער בין חזון (לשיטתם- מדינה שאינה מחללת שבת) לבין מדינה שיש בה גם זה וגם זה. אני בטוח שהפגיעה ברגשות הציבור הדתי, לא תהיה גדולה יותר אם יתווספו שירותי תחבורה ציבורית במועדים אלו, מאשר עשרות אלפי המכוניות שמציפות את הכבישים, הערים הגדולות ומחוצה לה. סביר להניח גם שמספר המחללים את קדושת הג, לא יגדל אם תהיה תחבורה ציבורית, שכן ברוב המקרים אנשים נוסעים כשיש להם מטרה מסויימת ולאן לסע. אף אחד לא יסע סתם להנאתו ברכבת מת"א לנהריה בערב חג.
חשיבה מסוג זה רק תמנע הרחקה עוד יותר של חילונים מהדת או נכון יותר מהממסד הדתי. אין כופים על הציבור גזירה שאינה יכול לעמוד בה, אמרו חכמינו. מה שקורה בערבי החגים הגדולים, הוא בדיוק ההמחשה לאמרה זו. והעיקר שתהיה שנה טובה עם כמה שפחות תאונות.