יהודה קונפורטס – בלוג

  מהמדף

 הספר "הגווארדיה השחורה" שחיבר החשב הכללי לשעבר ירון זליכה,(רו"ח, דוקטור(הוצאת כנרת זמורה ביתן*)מתאר בפרטי פרטים את הרקבון הבירוקרטי שבה שרוי המנגנון הציבורי ממשלתי בישראל, ריקבון ששירת במשך שנים את המשולש הון, שלטון ופקידים, עד שהגיע זליכה וניסה להלחם  בתופעה על ידי העמקת השקיפות בכל מערכות השלטון, שנעשתה לא מעט בעזרת השקעות במיחשוב, מערכות מידע וכמובן פרויקט המרכבה. "האם אנו מדינה מושחתת" שאלנו את זליכה "לא" הוא משיב "מרבית הפקידות הציבורית מורכבת מאנשים ישרים שעושים עבודתם נאמנה *? *להגיד שהייתי בודד במערכה זו שטות מוחלטת. 3500 עובדי החשב הכללי הזדהו איתי כל יום וכל בוקר".*

מאת יהודה קונפורטס

 

את ספרו של  ירון זליכה "הגווארדיה השחורה"(הוצאת כנרת זמורה ביתן, ) צריך לקרוא בזהירות רבה.  לפני שלוקחים אותו ליד, רצוי לקרוא את הראיונות שנעשו  עם זליכה לפני  ואחרי צאת  ספרו כולל ראיון זה.

מי שקורא את הספר כפשוטו,  מהתחלה ועד הסוף,  עלול לחוש מאוד שלא בנוח כי בסופו של דבר לא מדובר בסיפורים על ארץ לא נודעת, אלא בדברים ששייכים לכולנו, למסגרת האורגנית בה אנו חיים, המדינה. "

למה גווארדיה שחורה?  זליכה אומר כי ה את  השם "הגווארדיה השחורה" שאל מתוך ספרו של מיכאל בולגאקוב, "הגווארדיה הלבנה". "זוהי בעיני אחת מיצירות המוםת של התרבות האנושית" אומר זליכה "בספר מצייר  המחבר הרוסי חיזיון אפוקליפטי של יום הדין. באמצעותו מדומה כל מהפכה לאסון, בין שזו רבולציה דתית או מהפכה אזרחית, מאבק לאומני לעצמאות ושחיתות המאיימים על שלום הציבור" הוא כותב בהקדמה לספרו.  מול כל ערכים אלו מציב המחבר את הכבוד, היושרה והאצולה. אלו נקראו  בספר הגווארדיה הלבנה. ההתפוררות של המשטר הישן, היא עבור המחבר חורבן  של תרבות. בספרו של זליכה, הגווארדיה היא שחורה, וזליכה מעיד על עצמו כי היא משקפת את נסיונו להתעמת עם הסדר הישן, שבריקבונו הנציח למרבה הצער, תת תרבות של עצימת עיניים ויד רוחצת יד" כותב זליכה בפרק ההקדמה."מולי עמדה גווארדיה שחורה של פוליטיקאים מושחתים ופקידים מתקרנפים שעשו הכל כדי להגן על הסדר הישן…".

אבל למרות ההקדמה ולמרות כל הנאמר בספר, ונאמרים בו דברים חמורים, מזעזעים בעוצמתם,

חשוב להפנים את המסר, עליו חוזר זליכה  יותר מפעם אחת בשיחה איתנו:"אסור לקבל את הרושם  שהכול שחור, שכולם מושחתים, ממש לא. אנחנו לא מדינה מושחתת. מרבית הפקידות הבכירה בממשל הציבורי מורכבת מאנשים טובים וישרים שעושים עבודתם נאמנה. יש קבוצה שחורגת אבל היא לא מייצגת את הכלל הוא  אומר. את הנוסחה הזו, הוא מנסה לפצח בספרו על ידי מבול של עובדות יבשות, מסמכים מתועדים, תיאור אירועים. הכל חי מהשטח, מהזווית המיוחדת שבה היה, פעל וגם ראה.

 זליכה הצליח לצייר לעצמו  תדמית  של לוחם בשחיתות. בתור שכזה הוא העמיד את  עצמו מצד אחד בראש מחנה גדול, שפוי, של לוחמים הפעילים במסגרת עמותות וארגונים שונים, וסתם אזרחים שלא מוכנים להשלים עם העובדה שעוד מעט גונבים להם את המדינה מתחת לידיים.  ובאותה מידה הצליח זליכה להעמיד נגדו, מולו, מחנה גדול  מאוד, קולני, מתוקשר, כולל עיתונאים בכירים בתקשורת הישראלית, שיצאו נגדו  במתקפות ענק, אישיות, ציבוריות ופוליטיות. זליכה נגע בנקודה הרגישה ביתר של הצומת המסוכנת של  לא רק הון ושלטון אלא הוו שלטון ועיתונאים, מניחי היסודות לתופעת האתרוגית שאפיינה מספר כלי תקשורת  גדולים,  בתקופת שלטונם של שרן ואולמרט.

 

זליכה מודה שהוא שילם מחיר אישי כבד בעקבות פעילותו, אבל דוחה בתוקף את הטיעון כי היה לבד. |"כתבו עלי שהייתי מגיע בבוקר ללשכת החשב והייתי בודד. אף אחד לא רצה לדבר איתי" הוא אומר בחיוך "זה  כל כך לא נכון. לא הייתי  לבד במאבק הזה. מאחורי עמד  ועדיין עומד מחנה שלם של 3500 עובדי אגף החשב הכללי. רובם הזדהו עם מעשי וידעו היטב שהכול נכון. באופן טבעי הם היו חיילים שקטים, לא יכלו להיחשף ואנ י קיבלתי את זה. אבל להגיד שהייתי לבד  במאבק הזה, זו שטות" הוא אומר.

יש גם חשיבות רבה לעיתוי שבה אתה קורא את הספר. כאשר זליכה  סיים לכתוב אותו, הממשלה הייתה עדיין על כנה, ראש הממשלה טרם  התפטר. לא  זה המצב כיום. העובדה הזו, הופכת את כל ההתייחסות לים המידע והנתונים בספר  לסיפור אחר. חלק ניכר מהפרקים שמופיעים ב"גווארדיה השחורה", משמשים כיום רקע לחומרי חקירה: רשות המיסים, מרכז ההשקעות, מינויים פוליטיים, ואולמרט כבר אמרנו?. אגב אולרמט. לקוראים את הספר   צפויה "אכזבה" קטנה. הספר לא עוסק רק  באולמרט, ואפילו לא בפרשת בבנק לאומי. הסיפור על פרשת לאומי,תופס  פרק אחד מתוך  15 פרקים (בשלב זה פרשת בל"ל נסגרה  עקב החלטת היועץ המשפטי לממשלה- י.ק.).

זליכה לא אוהב את התדמית שניסו לייחס לו כאילו כל מלחמתו הייתה פוליטית באולמרט כמי שנחשב לשליחו של ביבי נתניהו, שגייס אותו לממשלה מייד לאחר שנבחר .

. איך אתה מגדיר את הספר שלך, ביוגרפיה, מסע "נקמה"  או "הלשנה" של   אורח לרגע כפי שתיארו אותך בכלי התקשורת?

זליכה : זה ממש לא ביוגרפיה..למרות שמנסים לייחס לי את זה שום דבר פה לא אישי. החשב הכללי,  בתוקף תפקידו עלפי החוק, הוא המבקר הפנימי של הממשלה.זה לשון המחוקק. לצערי הרב החשבים שלפני לא התייחסו ברצינות לחלק זה של התפקיד. אני מאופיי מתייחס לתפקידים שאני עושה ברצינות רבה.  כאשר נכנסתי לתפקידי הבנתי מהר מאוד שלממשלה כממשלה, לאוצר, אין ממש שליטה על כל מה שנעשה בתקציב. היה ברדק אחד שלם. היתה חוסר שקיפות וחוסר מידע. המניע  שלי היה לחשוף הכל, כי אני חושב ששקיפות היא אבן יסוד בכל מינהל תקין. כי אם לא אגלה את  כל מה שאני יודע, מישהו עלול לנצל את האפרוריות לטובתו הפרטית על חשבון הכלל וזה מצב בלתי נסבל.

 מהי שחיתות בעיניך?

שחיתות בעיני היא ניצול משאבי המדינה שלא לטובת הציבור. יש תופעה של גזילת כספי ציבור על ידי פקידים, שעושים את זה במודע ובמזיד. לא כולם, חלילה, אבל יש שכבה כזו. כיום זה כבר לא מפתיע, כולנו קראנו  ושמענו על הפרשיות סביב אולמרט והירשזון. אבל שחיתות היא גם הפניית משאבים ציבוריים לטובת מקורבים, באמצעות מכרזים או חוזים שלא ממומשים הסיפורים על מרכז ההשקעות הם רק דוגמה קטנה לכך. יש בהחלט משולש, פעיל, פיסי, מוכר לרבים של הון, שלטון, פקידים. חבורה של מקורבים בעלי הון והשפעה, משפיעים על צמתים מרכזיים במדינה, כולל מינוי רמטכ"ל ושרים. מדינת ישראל דורגה  במקום ה-10  ברשימת  המדינות המושחתות.

זה הרי לא התחיל בתקופה שלך.. איך זה שכולם ידעו ושתקו ורק אתה ידעת?

 זה לא עניין של ידיעה. כאשר נכנסתי לתפקידי, הבנתי שעניין השקיפות נובע מהעובדה שפשוט לא היו רדארים מספיק טובים שיכולים להתריע על בעיות כאלו ואחרות.  ההתנהלות הכספית   של המדינה היתה למטה מכל ביקורת היא לא היתה עוברת בשום חברה עסקית, מסחרית בוודאי לא ציבורית.

בסופו של דבר, איש לא יכול להכחיש שבעזרת שורת פעולות שביצענו, שמופיעות בספר, אגף התקציבים חסך למדינה כל שנה 10 מיליוןו שקל!!!! זה סכום לא מבוטל

 אז איך היית מגדיר את הספר? .

 הספר משלב מצד אחד את העובדות והאתגרים שעמדו בפני ובפני הצוות שלי ובעיקר מהווה את ההצעה שלי  לתוכנית לייעול המנגנון הציבורי, מלחמה בשחיתות, ושירות ציבורי טוב  יותר.,

 התוכנית מבוססת על סמך פעולות שעשיתי, הצלחות שהוכחתי ורעיונות שיש לי לאלו שבאים אחרי

 ואתה הרי לא תמים כדי שתחשוב שמישהו יבצע אותה?

 זה כבר לא ענייני. סיימתי את חלקי בשירות הציבורי, תרמתי ככול שיכולתי. אם הם יבצעו אותה או לא, זה שאלה אחרת.

 שוחחת עם הבאים אחריך על התוכנית, נפגשת עם החשב החדש למשל?

לא. כפי שאמרתי סיימתי את תפקידי בשירות  הציבורי, במהלך שנת הצינון שלי, שמסתיימת כעת, עסקתי בהתנדבות ואף תרמתי לפרויקט הכשרת מהנדסים אקדמאיים מהמגזר הערבי לשילוב בתעשיית היי טק. פרויקט מדהים שטקס החנוכה שלו יהיה ב-6 באוקטובר בנצרת. אני עם הפנים קדימה, הפרק הזה באוצר  הסתיים

 אם ביבי ייבחר שוב, תענה לקריאתו לחזור לתפקיד בכיר

 אני לא מתייחס ולא מגיב לשאלות בנושא זה. אני מחוץ לחיים הפוליטיים ואין לי רצון לחזור לשירות הציבורי.

ספרו של זליכה מקדיש פרק מיוחד  לנושא הליקויים בניהול הנכסים ובמערכות המידע הממשלתיות. זליכה, שהיה בין היתר הבוס הישיר של סגנו, איציק כהן, ליווה מקרוב את פרויקט המרכבה

"אחד המאפיינים הבולטים של הליקויים החמורים  בניהול תקציב המדינה ונכסיה היה מצב מערכות המידע הכספיות" נאמר בפתיח לפרק זה. זליכה מגולל את ההיסטוריה הארוכה של פרויקט המרכבה, משבח את קודמו ניר גלעד על שבחר במערכת  ERP    אבל לא חוסך את שבט לשונו מדרך ניהול המכרז מול הספקים, "ניר גלעד ואנשיו לא ערכו בדיקה נאותה  לאפיון הצרכים בקרב המשתמשים הצפויים במערכת כלומר לא נלקחו בחשבון התוספות".  הפרק המלא  בספר על הליקויים במערכות המידע של הממשלה, מתפרסם בלעדית בגליון הקרוב של INFORMATIONWEEK  .