יהודה קונפורטס – בלוג

ארכיון ל- ספטמבר, 2008

יום שלישי שעבר, שעה 20:00  אמפיפארק  רעננה. הסתדרות המורים ועיריית רעננה מצדיעים למורי מחוז המרכז. המופע המרכזי גליקריה. כרטיסים הוזמנו במחיר מוזל דרך האינטרנט, באמצעות כרטיסי אשראי. הסתדרות המורים, גוף שרוצה  להיות יעיל, לא שולחת כרטיסים בדואר. הם יחכו לכם בקופה.

הקהל הוזמן לשעה 20:00 . חבל שהמארגנים בהסתדרות המורים לא התיעצו עם אחד מ-8000 המורים שקנו כרטיסים לאירוע. חשבון פשוט:  8000 איש, מצטופפים על 4 קופות כדי לעמוד בתור לקבל כרטיס שכבר שילמו  עליו? 2000 איש על כל קופה, שלא היתה מאוישת במספיק אנשים?  איך אמרה אחת המורות לקופאי: בפעם הבאה תגבו 52 שקל לכרטיס במקום 50 ותשלחו בדואר. אפילו יישאר לכם שקל רווח.  ואם רוצים לחסוך: רשימה שמית בכניסה לפארק, היתה מספיקה. מי צריך כרטיסים? הרי את  הכסף כבר לקחתם. 

 חוץ מזה  גליקריה היתה מ-ה-מ- מ-מ-ת!!!!!

על גלי   העננה

 השנה  שמסתיימת  תיזכר  כעוד שנה  שבה מכרזי מיחשוב וטכנולוגיה מתנהלים בבתי משפט ולא במקומות  שהם צריכים להתנהל. אחד מהם זה המכרז להפקת תעודות זהות דיגיטליות  לאזרחי מדינת ישראל. המכרז פורסם לראשונה ב-2001 , החברה הזוכה בו HP  נפסלה שנתיים אחרי כן בתום משפט ארוך בעקבות תביעה שהגישה EDS  המתחרה שהפסידה, ב-2005 פורסם מכרז חדש, והבטיחו לנו  שהפעם זה יילך מהר. לא בדיוק. לפני שנה הסתיים המכרז,  שוב HP  זכתה והכל  היה נראה  שלמרות הכל הולכים לסגור. אבל לא. המכרז הזה שוב תקוע בבתי משפט.

אמנם ערב החג , דאג מנכל משרד הפנים אריה בר לתת ראיוונת נדיבים לכלי התקשורת ולבשר שאו טו טו הפרשה מסתיימת, HP מתקפלת, יסגרו על מחיר של 51-54 שקל ושלום על ישראל. במקור, ביקשה HP 64 שקלים לתעודה. אז מה HP  התקפלה? מה השתנה בשבעה חודשים אחרונים שלא ידוע היום? שום דבר. הנסיון להציג  צד אחד מנצח וצד שני מפסיד הוא טקטי בלבד. גם אריה בר וגם HP יודעים  ששום דבר לא השתנה.  למה<? מתמטיקה פשוטה מאוד. במכרז המקורי, בטרם בוטל על ידי החשב הכללי, דובר על התחייבות  של המדינה לרכוש מ-HP  רק 2.5 מיליוןתעודות. כך  נוסח המכרז במקור ולאף אחד לא היה הסבר הגיוני מדוע, כי במדינת ישראל חיום כ-7 מיליון אזרחים. כבר במו"מ עוד בטרם החליט אריה בר לפוצץ את המכרז הבינו אנשי HP  כי המנכ"ל  מבקש להוכיח כי  הצליח לחסוך כסף לקופת המדינה, ואז אמרו לו: בוא נגדיל את מכסת ההתחייבות לתעודות, ואז ממילא, המחיר לתעודה יוזל אתה תרוויח ןואנחנו לא נפסיד. נייט אמר בר, לא יכול, אלו תנאי המכרז. בינתיים החליט לבטל את תנאי המכרז, והפרויקט כוו נתקע. עכשיו פתאום יש פשרה:  המכרז בוטל על ידי החשב הכללי, HP התנדבה לבטל את העתירות לבתי המשוט ובהוראת בית המשפט נכנסה למו"מ. 90 יום כבר עברו מזמן, אבל בינתיים דפוס בארי התעורר. אם אין מכרז, אומרים בבארי, אז בבקשה "פוס", מתחילים הכל מהתחלה תואיל המדינה לשמוע מה יש לנו לומר ויש לנו הרבה. למה לנהל מו"מ עם HP ? תשמעו את כל הצדדים, ותחליטו מה הכי טוב לכם. משרד הפנים המשיך במו":מ עם HP ובינתיים חטף עוד צו מניעה מבארי שאוסר על המדינה להגיע לשום סיכום עד שבית המשפט ישמע   את כל הטענות של בארי. אז מה יש כעת? דיבורים על הסכם קרוב, במחיר של  54-51 אגורות, אבל תמורת 5 מיליון תעודות ולא 2.5 . תעשו אתם את החשבון ותבינו  שאם מישהו יצא נפסד כאן זה המדינה ולא HP , כי HP תקבל בסופו של דבר  את המחיר שרצתה לקבל עבור התעודה, ואפילו תרוויח עליו  אבל עכשיו מחכים לבית המשפט, שידון בהמשך העתירה של בארי בחודש אוקטובר במקרה הטוב. במקביל משרד הפנים מתחיל לשחרר את כל החומרים על המכרז הקודם, בהוראת בית המשפט, לאחר שנציג בארי טען בדיון לפני שבועיים כי המשרד מתחכם ולא מעביר את כל החומרים כפי שהחוק מחייב. בדפוס בארי לא ממהרים לשום מקום. הם נחושים בדעתם לא לתת לפארסה הזו לעבור. או שעובדים על פי כללי המכרז, ואז יאפשרו לנו להוכיח שגם על פי תנאי המכרז הקודם HP לא ממש עמדה בתנאי בכל  מה שקשור למערכת ההפעלה, או מתחילים הכל מחדש ומנהלים מו"מ איתנו. לא יכול להיות, שמצד אחד מבטלים את המכרז, אבל ממשיכים  להתנהג כאילו יש, ומחפשים מחר על פי המכרז שבוטל. לנו, בבארי, הם אומרים  לא בוער שום דבר. גם אם בית המשפט יאשר את ההסכם, אנחנו נמשיך בהליך המשפטי.  אז תהיה או לא  תהיה תעודת זהות לאזרחי מדינת ישראל בשנה הבאה? זו שאלת המיליוו דולר. לא הייתי מציע לכם להסתכן. לפני שנה בדיוק עמד שר הפנים, מאיר שטרית,  על במת חדר ההרצאות במשרד האוצר, בטקס הפרידה מסגן החשב הכללי איציק כהן ואמר: בתוך שנה תהיה למדינת ישראל תעודת זהות חכמה. אז אמר.

.

ובינתיים היה גם מכרז  תמו"ז, כרטיסים חכמים לעובדי המדינה, שיכול להיות תחליף לפרויקט הכושל של תעודות הזהות של משרד הפנים. ערב רוה"ש עדיין אין תוצאות סופיות למכרז זה, אבל האווירה היא אופיטמית. מקווים שהפעם לא נגיע לבתי המשפט, אבל אל תהמרו על זה. הכל יכול להיות  במדינת המכרזים והמשפטים.

 

גם בתי החולים ממשיכים להמתין למזור שייצא ממשרד הבריאות. ערב התקציב הקןדם, עמל קשות שר הבריאות להעביר תקציב של רבע מיליארד שקל, לביצוע פרויקט המרכבה במשרד הבריאות. אבל שום דבר לא קרה מאז. בעצם לא מדוייק: החברות  אורקל,\ מטריקס ונס, המשיכו להתקוטט ביניהן בוועדות הכנסת השונות.  אורקל דורשת יציאה למכרז חדש,  נס מאיימת בבג"צ אם משרד הבריאות  ייצא למכרז, ובשטח לא קורה כלום. גם הפשרה עליה החליט ח"כ מיקי איתן בוועדה  לביקורת המדינה לפיה הכנסת לא תתערב בשלב זה בסוגיה זו ותאפשר למדינה להתקדם לא הועילה. הפרויקט  תקוע. נקודה

 

ביניים: פעילות בכנסת

 תשס"ט הייתה  מבחינה שנה של פעילות די עניפה בוועדות הכנסת בכל מה שקשור ל-IT . ח"כ בני אלון, שכיהן כיו"ר ועדת המדע,  הציג אוזן קשבת לבעיות הענף, נפגש עם  מנמ"רים ומנכ"לים ודיבר על דלת פתוחה בפני כולם. הוא החליף את זבולון אורלב, שסיים את תפקידו כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה וחזר לתפקיד יו"ר המדע, תפקיד אותו מילא בתחילת הקדנציה של הכנסת.  נכון הוא שכוחם של ועדות בכנסת הוא  מוגבל, אבל באופן יחסי, ועדת המדע והטכנולוגיה, עסקה הרבה יותר בבעיות הקשורות לענף מאשר בשנים קודמות, וגם זו לטובה. השנה גם נערך בפעם השניה כנס רעננה להי טק, שהעלה את  מצוקת כוח האדם בהיי טק לראש סדר היום הלאומי

ביניים: חילופי דורות באוצר

שנה  של חילופי דורות במיחשוב הממשלתי. ערב ראש השנה שעברה קיימו איציק כהן וירון זליכה טקסי פרידה מרגשים מעובדיהם באוצר הפרידה של זליכה הייתה הרבה יותר מתוקשרת, ולפני חודש, הוא פרסם את ספרו "הגווארדיה השחורה"  שמסכם  למעשה את  תקופת פעילותו באוצר. כהן לעומת זאת לא חיבר ספרים, ויצא לרחבי העולם הגדול. שבעה חודשים תפקד האוצר ללא סגן ממלא מקום לכהן. עכשיו ברוך השם, נמצא מחליף, טל הרמתי והוא מסתער על שלל האתגרים שהוצבו בפניו בתפקידו כמי שאחראי על המרכבה ובכלל על המיחשוב בממשלה. מרכבה מתקדמת אל התחנה הסופית, בחודש יולי, היא רתמה אליה  את משרד החינוך, אחרי שנה של עיכובים, וכעת נרתמים לישורת האחרונה.

במקביל  הצליחה הממשלה לבסס את מעמדו ותדמיתו של ממשל זמין ככלי שבאמת עוזר לאזרחים, ולמשק בכלל. כמות התשלומים שנעשו דרך ממשל זמין הולכת וגדלה, כמות הפעולות שמשחררות את האזרח הקטן מהמפגש הלא סימפטי עם פקידי הממשלה, הולכת ומתרחבת. מנכ"ל האוצר, ירום אריאב, רתם את ממשל זמין וכל מה שמשתמע ממנו להאצת  מימוש הרפורמה בשירות הציבורי. אריאב אמר בכנס אי גוב של אנשים ומחשבים כי ממשלות הופכות זמינות יותר  ושירותיות יותר בין היתר בגלל דרישה מלמטה, של האזרחים, של הגופים שמייצגים אותם. זה חלק מתהליך דמוקרטי, שמבטא את תפיסת הממשלה הרואה את האזרח בראש, מצב שאנו רחוקים מאוד ממנו.  עד היום

  

 

 

 

 

  מהמדף

 הספר "הגווארדיה השחורה" שחיבר החשב הכללי לשעבר ירון זליכה,(רו"ח, דוקטור(הוצאת כנרת זמורה ביתן*)מתאר בפרטי פרטים את הרקבון הבירוקרטי שבה שרוי המנגנון הציבורי ממשלתי בישראל, ריקבון ששירת במשך שנים את המשולש הון, שלטון ופקידים, עד שהגיע זליכה וניסה להלחם  בתופעה על ידי העמקת השקיפות בכל מערכות השלטון, שנעשתה לא מעט בעזרת השקעות במיחשוב, מערכות מידע וכמובן פרויקט המרכבה. "האם אנו מדינה מושחתת" שאלנו את זליכה "לא" הוא משיב "מרבית הפקידות הציבורית מורכבת מאנשים ישרים שעושים עבודתם נאמנה *? *להגיד שהייתי בודד במערכה זו שטות מוחלטת. 3500 עובדי החשב הכללי הזדהו איתי כל יום וכל בוקר".*

מאת יהודה קונפורטס

 

את ספרו של  ירון זליכה "הגווארדיה השחורה"(הוצאת כנרת זמורה ביתן, ) צריך לקרוא בזהירות רבה.  לפני שלוקחים אותו ליד, רצוי לקרוא את הראיונות שנעשו  עם זליכה לפני  ואחרי צאת  ספרו כולל ראיון זה.

מי שקורא את הספר כפשוטו,  מהתחלה ועד הסוף,  עלול לחוש מאוד שלא בנוח כי בסופו של דבר לא מדובר בסיפורים על ארץ לא נודעת, אלא בדברים ששייכים לכולנו, למסגרת האורגנית בה אנו חיים, המדינה. "

למה גווארדיה שחורה?  זליכה אומר כי ה את  השם "הגווארדיה השחורה" שאל מתוך ספרו של מיכאל בולגאקוב, "הגווארדיה הלבנה". "זוהי בעיני אחת מיצירות המוםת של התרבות האנושית" אומר זליכה "בספר מצייר  המחבר הרוסי חיזיון אפוקליפטי של יום הדין. באמצעותו מדומה כל מהפכה לאסון, בין שזו רבולציה דתית או מהפכה אזרחית, מאבק לאומני לעצמאות ושחיתות המאיימים על שלום הציבור" הוא כותב בהקדמה לספרו.  מול כל ערכים אלו מציב המחבר את הכבוד, היושרה והאצולה. אלו נקראו  בספר הגווארדיה הלבנה. ההתפוררות של המשטר הישן, היא עבור המחבר חורבן  של תרבות. בספרו של זליכה, הגווארדיה היא שחורה, וזליכה מעיד על עצמו כי היא משקפת את נסיונו להתעמת עם הסדר הישן, שבריקבונו הנציח למרבה הצער, תת תרבות של עצימת עיניים ויד רוחצת יד" כותב זליכה בפרק ההקדמה."מולי עמדה גווארדיה שחורה של פוליטיקאים מושחתים ופקידים מתקרנפים שעשו הכל כדי להגן על הסדר הישן…".

אבל למרות ההקדמה ולמרות כל הנאמר בספר, ונאמרים בו דברים חמורים, מזעזעים בעוצמתם,

חשוב להפנים את המסר, עליו חוזר זליכה  יותר מפעם אחת בשיחה איתנו:"אסור לקבל את הרושם  שהכול שחור, שכולם מושחתים, ממש לא. אנחנו לא מדינה מושחתת. מרבית הפקידות הבכירה בממשל הציבורי מורכבת מאנשים טובים וישרים שעושים עבודתם נאמנה. יש קבוצה שחורגת אבל היא לא מייצגת את הכלל הוא  אומר. את הנוסחה הזו, הוא מנסה לפצח בספרו על ידי מבול של עובדות יבשות, מסמכים מתועדים, תיאור אירועים. הכל חי מהשטח, מהזווית המיוחדת שבה היה, פעל וגם ראה.

 זליכה הצליח לצייר לעצמו  תדמית  של לוחם בשחיתות. בתור שכזה הוא העמיד את  עצמו מצד אחד בראש מחנה גדול, שפוי, של לוחמים הפעילים במסגרת עמותות וארגונים שונים, וסתם אזרחים שלא מוכנים להשלים עם העובדה שעוד מעט גונבים להם את המדינה מתחת לידיים.  ובאותה מידה הצליח זליכה להעמיד נגדו, מולו, מחנה גדול  מאוד, קולני, מתוקשר, כולל עיתונאים בכירים בתקשורת הישראלית, שיצאו נגדו  במתקפות ענק, אישיות, ציבוריות ופוליטיות. זליכה נגע בנקודה הרגישה ביתר של הצומת המסוכנת של  לא רק הון ושלטון אלא הוו שלטון ועיתונאים, מניחי היסודות לתופעת האתרוגית שאפיינה מספר כלי תקשורת  גדולים,  בתקופת שלטונם של שרן ואולמרט.

 

זליכה מודה שהוא שילם מחיר אישי כבד בעקבות פעילותו, אבל דוחה בתוקף את הטיעון כי היה לבד. |"כתבו עלי שהייתי מגיע בבוקר ללשכת החשב והייתי בודד. אף אחד לא רצה לדבר איתי" הוא אומר בחיוך "זה  כל כך לא נכון. לא הייתי  לבד במאבק הזה. מאחורי עמד  ועדיין עומד מחנה שלם של 3500 עובדי אגף החשב הכללי. רובם הזדהו עם מעשי וידעו היטב שהכול נכון. באופן טבעי הם היו חיילים שקטים, לא יכלו להיחשף ואנ י קיבלתי את זה. אבל להגיד שהייתי לבד  במאבק הזה, זו שטות" הוא אומר.

יש גם חשיבות רבה לעיתוי שבה אתה קורא את הספר. כאשר זליכה  סיים לכתוב אותו, הממשלה הייתה עדיין על כנה, ראש הממשלה טרם  התפטר. לא  זה המצב כיום. העובדה הזו, הופכת את כל ההתייחסות לים המידע והנתונים בספר  לסיפור אחר. חלק ניכר מהפרקים שמופיעים ב"גווארדיה השחורה", משמשים כיום רקע לחומרי חקירה: רשות המיסים, מרכז ההשקעות, מינויים פוליטיים, ואולמרט כבר אמרנו?. אגב אולרמט. לקוראים את הספר   צפויה "אכזבה" קטנה. הספר לא עוסק רק  באולמרט, ואפילו לא בפרשת בבנק לאומי. הסיפור על פרשת לאומי,תופס  פרק אחד מתוך  15 פרקים (בשלב זה פרשת בל"ל נסגרה  עקב החלטת היועץ המשפטי לממשלה- י.ק.).

זליכה לא אוהב את התדמית שניסו לייחס לו כאילו כל מלחמתו הייתה פוליטית באולמרט כמי שנחשב לשליחו של ביבי נתניהו, שגייס אותו לממשלה מייד לאחר שנבחר .

. איך אתה מגדיר את הספר שלך, ביוגרפיה, מסע "נקמה"  או "הלשנה" של   אורח לרגע כפי שתיארו אותך בכלי התקשורת?

זליכה : זה ממש לא ביוגרפיה..למרות שמנסים לייחס לי את זה שום דבר פה לא אישי. החשב הכללי,  בתוקף תפקידו עלפי החוק, הוא המבקר הפנימי של הממשלה.זה לשון המחוקק. לצערי הרב החשבים שלפני לא התייחסו ברצינות לחלק זה של התפקיד. אני מאופיי מתייחס לתפקידים שאני עושה ברצינות רבה.  כאשר נכנסתי לתפקידי הבנתי מהר מאוד שלממשלה כממשלה, לאוצר, אין ממש שליטה על כל מה שנעשה בתקציב. היה ברדק אחד שלם. היתה חוסר שקיפות וחוסר מידע. המניע  שלי היה לחשוף הכל, כי אני חושב ששקיפות היא אבן יסוד בכל מינהל תקין. כי אם לא אגלה את  כל מה שאני יודע, מישהו עלול לנצל את האפרוריות לטובתו הפרטית על חשבון הכלל וזה מצב בלתי נסבל.

 מהי שחיתות בעיניך?

שחיתות בעיני היא ניצול משאבי המדינה שלא לטובת הציבור. יש תופעה של גזילת כספי ציבור על ידי פקידים, שעושים את זה במודע ובמזיד. לא כולם, חלילה, אבל יש שכבה כזו. כיום זה כבר לא מפתיע, כולנו קראנו  ושמענו על הפרשיות סביב אולמרט והירשזון. אבל שחיתות היא גם הפניית משאבים ציבוריים לטובת מקורבים, באמצעות מכרזים או חוזים שלא ממומשים הסיפורים על מרכז ההשקעות הם רק דוגמה קטנה לכך. יש בהחלט משולש, פעיל, פיסי, מוכר לרבים של הון, שלטון, פקידים. חבורה של מקורבים בעלי הון והשפעה, משפיעים על צמתים מרכזיים במדינה, כולל מינוי רמטכ"ל ושרים. מדינת ישראל דורגה  במקום ה-10  ברשימת  המדינות המושחתות.

זה הרי לא התחיל בתקופה שלך.. איך זה שכולם ידעו ושתקו ורק אתה ידעת?

 זה לא עניין של ידיעה. כאשר נכנסתי לתפקידי, הבנתי שעניין השקיפות נובע מהעובדה שפשוט לא היו רדארים מספיק טובים שיכולים להתריע על בעיות כאלו ואחרות.  ההתנהלות הכספית   של המדינה היתה למטה מכל ביקורת היא לא היתה עוברת בשום חברה עסקית, מסחרית בוודאי לא ציבורית.

בסופו של דבר, איש לא יכול להכחיש שבעזרת שורת פעולות שביצענו, שמופיעות בספר, אגף התקציבים חסך למדינה כל שנה 10 מיליוןו שקל!!!! זה סכום לא מבוטל

 אז איך היית מגדיר את הספר? .

 הספר משלב מצד אחד את העובדות והאתגרים שעמדו בפני ובפני הצוות שלי ובעיקר מהווה את ההצעה שלי  לתוכנית לייעול המנגנון הציבורי, מלחמה בשחיתות, ושירות ציבורי טוב  יותר.,

 התוכנית מבוססת על סמך פעולות שעשיתי, הצלחות שהוכחתי ורעיונות שיש לי לאלו שבאים אחרי

 ואתה הרי לא תמים כדי שתחשוב שמישהו יבצע אותה?

 זה כבר לא ענייני. סיימתי את חלקי בשירות הציבורי, תרמתי ככול שיכולתי. אם הם יבצעו אותה או לא, זה שאלה אחרת.

 שוחחת עם הבאים אחריך על התוכנית, נפגשת עם החשב החדש למשל?

לא. כפי שאמרתי סיימתי את תפקידי בשירות  הציבורי, במהלך שנת הצינון שלי, שמסתיימת כעת, עסקתי בהתנדבות ואף תרמתי לפרויקט הכשרת מהנדסים אקדמאיים מהמגזר הערבי לשילוב בתעשיית היי טק. פרויקט מדהים שטקס החנוכה שלו יהיה ב-6 באוקטובר בנצרת. אני עם הפנים קדימה, הפרק הזה באוצר  הסתיים

 אם ביבי ייבחר שוב, תענה לקריאתו לחזור לתפקיד בכיר

 אני לא מתייחס ולא מגיב לשאלות בנושא זה. אני מחוץ לחיים הפוליטיים ואין לי רצון לחזור לשירות הציבורי.

ספרו של זליכה מקדיש פרק מיוחד  לנושא הליקויים בניהול הנכסים ובמערכות המידע הממשלתיות. זליכה, שהיה בין היתר הבוס הישיר של סגנו, איציק כהן, ליווה מקרוב את פרויקט המרכבה

"אחד המאפיינים הבולטים של הליקויים החמורים  בניהול תקציב המדינה ונכסיה היה מצב מערכות המידע הכספיות" נאמר בפתיח לפרק זה. זליכה מגולל את ההיסטוריה הארוכה של פרויקט המרכבה, משבח את קודמו ניר גלעד על שבחר במערכת  ERP    אבל לא חוסך את שבט לשונו מדרך ניהול המכרז מול הספקים, "ניר גלעד ואנשיו לא ערכו בדיקה נאותה  לאפיון הצרכים בקרב המשתמשים הצפויים במערכת כלומר לא נלקחו בחשבון התוספות".  הפרק המלא  בספר על הליקויים במערכות המידע של הממשלה, מתפרסם בלעדית בגליון הקרוב של INFORMATIONWEEK  .