הפוליטיקה הישראלית, משוועת לכוחות חדשים, צעירים, כאלו שלא באים מתוך המסגרות הקיימות, כאלו שמוכנים לסתום את האף לצלול אל מעמקי הפוליטיקה הלא נקייה, במיוחד כאשר מדובר בבית הזכוכית שליד קריית הממשלה.
המערכת הפוליטית געשה השבוע, בגלל שתי דמויות חדשות שהחליטו להכנס לזירה הציבורית ולהתמודד על מקום בכנסת, לקראת הבחירות הבאות. השתיים נועם שליט מצד אחד, ויאיר לפיד מהצד השני. על אף שלכאורה אין קשר בין שני האירועים, התגובות בציבור על המהלכים היו מעט דומות. המכנה המשותף ביניהם: אם אתה מחליט להכנס לפוליטיקה אתה צריך להסביר, להצטדק, להסביר, למה החלטת ללכת למהלך הזה. מה פתאום?
האחד, יאיר לפיד, מוכר כמעט בכל בית בישראל. את הרייטינג שלו הוא צבר בזכות מקומות עבודתו, רשות השידור, ערוץ 2 , אולפן שישי וידיעות אחרונות. הוא אינו העיתונאי הראשון ולא האחרון שהגיע למסקנה שמקיטורי ליל שישי, המבוססים בין היתר על הטורים שלו בעיתון ועל הופעתו בטלוויזיה, לא ישתנה דבר. הוא מבין, שאם יש סיכוי לשנות משהו בחברה הישראלית, צריך לעשות זאת במקום שבו קובעים את מרבית אורחות חיינו: הכנסת. הוא ראה את המחאה החברתית בקיץ שהוציאה רבע מיליון איש לרחובות גוועה עם הגשם הראשון שגירש את כל יושבי המאהלים, בעזרתם הלא אדיבה של פקחי עת"א, שליחיו של חולדאי. כאיש תקשורת הוא מבין טוב מאוד שמהפכות, במדינה דמוקרטית, נעשות בקלפיי. עכשיו מבקשים ממנו להסביר, לתרץ, להוכיח שידיו נקיות, ושהוא לא ניצל את אולפן שישי לקידום מסע הבחירות שלו. אלו שמעלים טענות אלו, שוכחים שבאולפן של לפיד ביום שישי התראיינו בין היתר חברי כנסת פוליטקאים בהווה וכאלו שרוצים להיות בעתיד, וגם הם ניצלו את כשרונו של לפיד כמראיין לקדם אג'נדה משלהם. אז מה כל ההבדל? באיזה צד של הכסא אתה יושב באולפן?. לפיד כמו מגישים אחרים יגידו לך שבצד השני, כמרואיין, לפעמים יותר קל. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, במיוחד אם אתה בשידור חי. . Read the rest of this entry »
המסחר האלקטרוני עלה לכותרות בשבוע האחרון, על רקע חשיפת פרטי האשראי של לקוחות ישראליים. אמצעי התשלום המקובל בשיטת מסחר זו, הוא באמצעות כרטיס אשראי. אבל למרות הבאזז הגדול, המסחר האלקטרוני עדיין לא תפס בכל העולם. מתוך כשני מיליארד בני אדם שמחוברים כיום לרשת האינטרנט, קובעים מחקרים כי רק 5% מהם מבצעים קניות ברשת. בישראל המספרים ודאי נמוכים יותר. אחד החסמים הוא כמובן החשש של צרכנים לחשוף את מספרי כרטיסי האשראי שלהם באינטרנט – וזאת למרות אמצעי האבטחה שמציע הספק והביטוח שמציעות חברות האשראי.
פרשת ההאקר הסעודי יצרה הזדמנות פז לחברת סטארט-אפ ישראלית בשם PlugWallet, שפיתחה ארנק אינטרנטי ייחודי מבוסס מזומן, שאינו מצריך שימוש בכרטיס אשראי ו/או חשבון בנק, ופונה ללקוחות שחוששים מחשיפת פרטי תשלום ברשת. איך זה עובד? הלקוח שרוצה לקנות ברשת – אבל לא רוצה לחשוף את פרטי כרטיס האשראי שלו, מקבל מהחברה התקן פיסי הדומה לדיסק-און-קי, באמצעותו הוא מתחבר למערכת ניהול חכמה שפותחה על ידי החברה.
ועדת הכלכלה של הכנסת אישרה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק של חבר הכנסת זאב בילסקי (קדימה), הקובעת כי חברות המפעילות ציי רכב גדולים תחויבנה בתוך מספר חודשים לצייד את כל כלי הרכב במדבקות מיוחדות שעליהן מספר טלפון מקוצר (כוכבית) שיאפשר לנהגים בכביש לדווח לקצין הרכב של אותה חברה על עבירות תנועה שמבצע אותו הרכב.
כיום ניתן לראות לא מעט כלי רכב בכביש שעליהן מדבקות "איך אני נוהג", אבל המדבקות הללו אינן תמיד ברורות, מה גם שתוך כדי נהיגה קשה לחייג את מספר הטלפון הרגיל שמופיע על המדבקות, ולכן האפקטיביות שלהן מוגבלת ביותר. בנוסף, נהגים רבים שניסו לצלצל לאותם מספרי טלפון מדווחים כי לא נענו או קיבלו תגובות לקוניות.
כיום ניתן לראות לא מעט כלי רכב בכביש שעליהן מדבקות "איך אני נוהג", אבל המדבקות הללו אינן תמיד ברורות, מה גם שתוך כדי נהיגה קשה לחייג את מספר הטלפון הרגיל שמופיע על המדבקות, ולכן האפקטיביות שלהן מוגבלת ביותר. בנוסף, נהגים רבים שניסו לצלצל לאותם מספרי טלפון מדווחים כי לא נענו או קיבלו תגובות לקוניות. כעת מבקש ח"כ בילסקי לנצל את עיניהן הבוחנות של כל הנהגים בכביש, כדי לנסות ולצמצם את כמות עברייני התנועה. למרות שזה תפקידה של המשטרה, היא אינה מסוגלת לצערנו להשתלט על כל עברייני התנועה, ואת התוצאות אנו רואים בתאונות הקשות עליהן אנו קוראים מדי יום.
חוק זכתה לכינוי "מלשינון", שעושה לה עוול. לא מדובר בהלשנה, כי אם בדיווח על נהגים שמסכנים את חייהם של אחרים, ומהווים פוטנציאל גבוה לאסונות נוראיים. ההיגיון אומר שבחברה מתוקנת הדברים האלו ייעשו בהסדרה מרצון, אך למרבה הצער, בישראל זה לא עובד.
איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה יבחר השבוע יו"ר נשיאות חדש במקומו של יהודה זיסאפל – יו"ר קבוצת בינת, שמסיים את תפקידו. זיסאפל יסיים שבע שנות פעילות ציבורית, מתוכן שלוש כיו"ר ארגון בוגרי הטכניון וארבע כיו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה. האיגוד, כידוע, מייצג את תעשיות ההיי-טק הישראלית, שמנתה בשנה שעברה כ-3,000 חברות טכנולוגיות, המכניסות כ-23 מיליארד דולרים מדי שנה למשק הישראלי – כמעט מחצית מסך כל היצוא.
יהודה זיסאפל. הממשלה לא אטומה אבל לא עושה מספיק.(צילום: קובי קנטור)
זיסאפל, שיהיה מרצה אורח בכנס השנתי של האיגוד – "חזון או חלום", שייערך בתחילת פברואר בהפקת אנשים ומחשבים, מסיים את תפקידו עם הרבה סיפוק של עשייה, אבל גם עם לא מעט דאגה ואפילו אכזבה. נדמה שהמסר המרכזי אותו משדרים תעשייני ההיי-טק בשנים האחרונות, לפיו על הממשלה להשקיע יתר בחינוך הטכנולוגי, לא ממש נקלט. את החלל הזה עדיין ממלאים התעשיינים, מתוך דאגה לעתיד הענף ולעתידה של מדינת ישראל כולה. עם זאת, לכולם ברור שגם זה עלול להיעצר יום אחד.
בניגוד לכלכלנים ופרשנים שונים, סבור זיסאפל שהמיתון של 2008 עדיין כאן ורחוק מאוד מלעזוב אותנו. "אנחנו מצויים בעיצומו של משבר כלכלי חריף שנמשך מאז 2008, ואנו רק הולכים ושוקעים בו. הכספים הרבים שהבנקים בעולם שופכים לא יעזרו. המיתון החריף שמשתולל באירופה חייב להשפיע על המשק הישראלי, כי הרזרבות הולכות ונגמרות". Read the rest of this entry »